ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
|
3886-08
29/05/2011
|
בפני השופט:
יחזקאל קינר - סגן הנשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית חולון
עו"ד צבי מורג
|
הנתבע:
ג.צ.
עו"ד רן אורן
|
| פסק-דין |
1. עסקינן בתביעה לפינוי מושכר מוגן לפי חוק הגנת הדייר (להלן:
"המושכר"), בשתי עילות פינוי:
א. חריגה ממטרת השכירות בכך שבמושכר שהוא
קיוסק (וייקרא להלן גם:
"הקיוסק") נמכרו כלים לעישון סמים וכדורי "חגיגת" והחורגים ממסגרת המוצרים שניתן למכרם לפי הסכם השכירות.
ב. העברת זכויות הנתבע ו/או זכויות השימוש והחזקה במושכר לצדדים שלישיים המפעילים במושכר עסק משל עצמם.
רקע וטענות הצדדים
2. ביום 23.5.84 נחתם בין התובעת לבין הנתבע "הסכם וחוזה שכירות מוגנת" (להלן:
"הסכם השכירות") לגבי מבנה אותו עתיד היה הנתבע לבנות על מגרש התובעת ברחוב יוספטל 129 חולון ולהשתמש בו כקיוסק. במקום הופעל אכן קיוסק.
3. בעקבות טענות התובעת בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבע שלחה התובעת לנתבע ביום 24.9.08 מכתב בדבר ביטול ההסכם (נספח "ד" לתצהיר המצהיר מטעם התובעת), והנתבע נדרש לפנות את המושכר ולמוסרו לתובעת.
4. בינתיים נסגר הקיוסק מכח צו סגירה שיפוטי שהוצא על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופט פרייז) ביום 7.7.10 ונכנס לתוקף מיידי, עקב ניהול הקיוסק ללא רשיון עסק.
טענות התובעת
5. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את הוראות הסכם השכירות בשתי אלה:
א. במושכר נמכרו כלים לעישון סמים וכדורי "חגיגת", וזאת כפי שעולה מביקורות משטרה רבות שנערכו במקום. מוצרים אלה אסורים למכירה לפי הסכם השכירות בלא שניתן לכך אישור התובעת מראש ובכתב.
ב. הזכויות במושכר הועברו לאחד בשם ל.ו. (להלן:
"ל.ו.") אשר נעשתה עימו שותפות, והוא זה שמחזיק בעסק שבמושכר ומנהלו. העברת הזכויות והשיתוף האמורים לעיל אסורים לפי הסכם השכירות.
6. הפרות אלה של ההסכם מזכות את התובעת לטענתה לבטל את ההסכם (סעיפים 30(ג) ו-30(ה) להסכם השכירות) ולדרוש פינוי המושכר תוך 15 יום, וכך עשתה.
7. עוד טענה התובעת כי במכירת כלי העישון לסמים וכדורי ה"חגיגת" הפר הנתבע את סעיף 131(4) לחוק הגנת הדייר, שכן השתמש במושכר למטרה בלתי חוקית.
8. כן טענה התובעת כי אין להעניק לנתבע סעד מן הצדק נוכח התמשכות ההפרות תקופה ארוכה של מספר שנים, אי תיקון ההפרות, אף לא לאחר הגשת התביעה, והפרות קודמות של הסכם השכירות על ידי הנתבע בעבר.
טענות הנתבע
9. הנתבע, אשר יוצג מטעם הלשכה לסיוע המשפטי, טען כי התובעת היתה צריכה לצרף את י.צ. בנו של הנתבע, כנתבע נוסף בתובענה, נוכח החזקתו במושכר, ומשלא עשתה זאת, כתב התביעה פגום, ואין לו נפקות כלפי י. צ..
10. הנתבע טען עוד כי המצהיר הראשי מטעם התובעת, גבריאל ליבל, לא היה בקיא בעובדות, וכי אין בעדותו כדי לבסס את התביעה ולהוכיח את העובדות נשוא עילת התביעה.
11. באשר למכירת כלי העישון וה"חגיגת" נטען כי מדובר בנוהג מקובל בישראל בתקופה זו, כי המשטרה איננה אוכפת איסורים אלה, ומדובר ב"זוטי דברים". בנוסף לכך, אין הדבר מהווה הפרה של הנתבע שהוא סיעודי וחסר ישע, ואין לו יד ורגל בכך. ההפרה הנטענת לא חזרה לאחר משלוח הודעת הביטול. כן טען הנתבע כי יש ליתן פרשנות מרחיבה להוראות הסכם השכירות, ומכירת כלי עישון וכדורי "חגיגת" איננה יכולה להיות עילה לביטולו והעמידה הדווקנית של התובעת הינה חסרת תום לב.