ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
3563-08
21/06/2012
|
בפני השופט:
נחום שטרנליכט
|
| - נגד - |
התובע:
יניב אורן
עו"ד מאיה אלדורוטי
|
הנתבע:
1. ג'יימס ריצ'רדסון אמ.ג'י.אס - שותפות מוגבלת
2. גיא גוזלן
עו"ד תרזה לס-גרוס
|
| פסק-דין |
1. פתח דבר
עניין לנו בתביעה לתשלום פיצויים בגין פרסום לשון הרע על ידי הנתבע 2, שהיה עובד של הנתבעת 1.
התובע הינו איש עסקים בתחום הנדל"ן, המרבה בנסיעות עסקיות לחו"ל. הנתבעת 1 מפעילה חנות "דיוטי פרי" בנמל התעופה בן גוריון (להלן -
החנות). הנתבע 2 עבד בחנות כעובד של הנתבעת 1.
2. טענות התובע
התובע טוען, כי לארבעה פרסומים, שנעשו על ידי הנתבע 2 במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1, שבגין כל אחד מהם הוא זכאי לפיצוי בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן -
החוק).
2.1 האירוע הראשון
באחת הפעמים בהן יצא התובע את הארץ בטיסה מנמל התעופה בן-גוריון בדרכו לחו"ל, עבר התובע בחנות, ורכש זוג נעליים מסוג "Timberland".
התפרים בנעל אחת נפרמו. לפיכך, בעת שנסע התובע שוב לחו"ל כחודש לאחר מכן, נכנס התובע לחנות. התובע ביקש, כי הנעל תתוקן. התובע הציג את הנעל בפני מוכרת בחנות ובפני הנתבע 2, כאשר טען, שהחשבונית שהוצאה בעת הקנייה אינה ברשותו. המוכרת השיבה לתובע: "אתה בטוח שקנית את זה פה? אתה בטוח שאתה הקונה?". אז הוסיף הנתבע 2 שאלה בטון מלגלג: "אתה בטוח שאתה לא מנסה להחליף דבר שלא קנית?".
התובע התעקש, כי רכש את הנעליים במקום. לנוכח דבריו של התובע חיפש הנתבע 2 במאגרי המידע במחשב החנות, ולאחר בדיקה שטחית אמר לתובע: "אני לא רואה שום נעל שנמכרה במהלך החודשיים האלה, תנסה להחזיר את הנעל למי שקיבלת ממנו". התובע, שחס חוסר אונים והשפלה, יצא מהחנות עם הנעל הפגומה.
2.2 האירוע השני
שבועיים לאחר האירוע הראשון היה התובע שוב בדרכו לטיסת עסקים. התובע נכנס לחנות יחד עם שותפו לעסקים ואשת המכירות שלו. מיד עם כניסתו של התובע לחנות קרא לעברו הנתבע 2: "הו, הנה הבחור שלקח נעליים ולא שילם". התובע, שנכלם למשמע הדברים, שהוטחו בפניו בנוכחות חבריו לעבודה, השיב: "סליחה, מה אמרת, אתה אומר שאני גנב?", והנתבע 2 השיב לו: "אתה יכול להבין מה שאתה רוצה".
התובע הודיע לנתבע 2, כי בכוונתו לדווח על התנהגותו של הנתבע 2 כלפיו לנתבעת 1. בתגובה לדברים אלו הזמין הנתבע 2 את המשטרה למקום. בתוך כ-10 דקות הגיע "מפקח משטרתי" לחנות, ושאל את הנוכחים לפשר העניין, ואז אמר הנתבע 2 לשוטר: "הוא איים לרצוח אותי", וכן "הוא גנב נעליים מהחנות".
כחצי שעה לאחר מכן, בעוד התובע וחבריו לעבודה ממתינים לעלייה למטוס באיזור המעשנים בבית הנתיבות, הנתבע 2 הופיע במקום בחברת שני שוטרים, ולעיני כ-30 איש שנכחו במקום הצביע לעבר התובע וצעק: "הוא איים עלי, שירביץ לי וידקור אותי". השוטרים ביקשו לעכב את התובע לחקירה משטרתית. התובע אמר לשוטרים, כי אם החקירה משטרתית תגרום לאי יציאתו בטיסה המתוכננת, הדבר יסב לו נזקים כבדים, שעליהם יהיה לשאת בהם. השוטרים השיבו לתובע בשמו של הנתבע 2: "במידה ותבקש סליחה ממנהל החנות הוא מוכן לשכוח הכל ולא להגיש נגדך תלונה במשטרה".
לאחר דין ודברים הבינו השוטרים, כי מדובר בעלילת שווא, והניחו לתובע להמשיך בדרכו.
2.4 סיכום
התובע טוען, כי כל דבריו של הנתבע 2 מהווים פרסום אסור של לשון הרע, ולפיכך עותר הוא לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים.
3. טענות הנתבעים
הנתבעים טענים, כי התובע בהתנהגותו הפריע למהלך התנהלותה התקינה של החנות, ואף איים על הנתבע 2. הדברים שהתובע מייחס לנתבע 2 בכתב התביעה לא היו מעולם, ומהווים סילוף בוטה של המציאות. דוקא התובע היה זה, שכינה את הנתבע 2: הגנב הגדול מכולם", וזאת בנוכחות עובדים אחרים של הנתבעת 1, הכפופים לנתבע 2, וכן בנוכחות לקוחות החנות. התובע גרם למהומה בחנות, והפריע להתנהלותה התקינה, כאמור לעיל.