הצדדים ומהות התביעה
1. התובעים, הרמן וויגה גרשים (להלן:
"התובעים" או
"התובע" ו-
"התובעת" בהתאמה), ילידי 1922 ו-1923, הצטרפו בסוף שנות ה-80' לתכנית שנודעה בשם "הפנסיה הגרמנית", לפיה ניתנה לתושבי ישראל אפשרות להצטרף לתכנית ביטוח פנסיוני של המוסד לביטוח סוציאלי של מערב גרמניה, בהתאם להוראות האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה), שנחתמה בשנת 1973 (להלן:
"האמנה").
2. הנתבע מס' 1, הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ישראל מערב גרמניה (להלן:
"הארגון"), הינו חברה שהוקמה על ידי הנתבע מס' 4, ישראל פרי (להלן:
"ישראל פרי"), על מנת לטפל ולייצג לקוחות ברכישת זכויות על פי תכנית הפנסיה הגרמנית.
ההצטרפות לתכנית הפנסיה הגרמנית היתה מותנית בתשלום חד פעמי לכיסוי הפרמיות הנדרשות ביחס לתקופת העבר (להלן:
"תפ"ר"), לצורך רכישת הזכות לקבלת רנטת זקנה חודשית, החל מגיל 65. מטרת הארגון הייתה להעמיד מנגנון שיאפשר לזכאים המעוניינים להצטרף לתכנית הפנסיה הגרמנית לעמוד בדרישות התשלום הרטרואקטיבי תוך הפקת רווחים מקיומו של מנגנון זה.
כפי שנקבע ותואר בדנ"פ 2334/09
פרי נ' מדינת ישראל (23.5.2011), הארגון והעומד בראשו, ישראל פרי, השיגו הסכמה של בנק גרמני להעמיד אשראי לזכאים שיבקשו לקבל הלוואות לפירעון התפ"ר לצורך הצטרפות לתכנית הפנסיה הגרמנית. הבנק הגרמני התנה את הקצאת האשראי בהקמת חברה לה יוקצה האשראי והיא זו שתעניק הלוואות למבקשים להצטרף לתכנית ותערוך לכל לווה פוליסת ביטוח חיים להבטחת ההלוואה. פוליסות אלה נועדו לענות על הסיכון כי מי מהלווים ילך לעולמו בטרם תפרע ההלוואה שאז תבטיח הפוליסה את תשלום יתרת ההלוואה, באופן שדמי הביטוח ישולמו לחברה המלווה (פסקה 3 לפסה"ד).
3. הנתבעת 2, B.G. Assistance Ltd (להלן:
"B.G.A" ) והנתבעת 3, B.G. Financing Ltd (להלן:
"B.G.F"), הינן חברות זרות שהוקמו על ידי הארגון וישראל פרי, על מנת לטפל ברכישת זכויות על פי תכנית הפנסיה הגרמנית ומתן אשראי למצטרפים לצורך מימון תשלום התפ"ר.
4. כפי שנאמר בדנ"פ 2334/09 הנ"ל, הקשר בין הלווה לבין החברות האמורות, BGA ו- BGF (להלן:
"החברות המלוות"), היה כדלקמן:
"על פי כללי המוסד לביטוח סוציאלי של מערב גרמניה וההסדר בין הצדדים, הרנטה שימשה מקור יחיד לפירעון ההלוואה שקיבל הלקוח. לשם כך, כל לקוח המחה שני שלישים מזכותו לרנטה לטובת חברת
BGF. השליש הנותר מן הרנטה לא ניתן היה להמחאה על פי כללי התכנית הפנסיונית. לצורך כך נפתח חשבון בנק על שם כל לקוח, אשר הורה למוסד לביטוח סוציאלי להפקיד את כספי הרנטה בחשבון הבנק האמור; כן הורה הלקוח לבנק להעביר את הכספים הנכנסים לחשבון - למעט סכום פנוי מסוים שהושאר בחשבון - אל חשבונה של
BGA, וזאת עד לפירעון מלא של ההלוואה. הסכום שהועבר לחשבון החברה אמור היה לכסות את תשלומי ההלוואה, דמי ביטוח חיים ושכר טרחה" (פסקה 4 לפסה"ד).
5. הארגון התקשר עם BGF ו-BGA בהסכם למתן שירותים, מכוחו העניק שירותים לטיפול בייצוג והסדרת ההצטרפות לתכנית הפנסיה הגרמנית, ללקוחותיו בישראל.
6. הנתבע 5, ד"ר אלכסנדר פרי (להלן:
"אלכסנדר פרי"), הינו מנכ"ל הארגון.
7. התובעים התקשרו עם הארגון ועם החברות המלוות בהסכמים שעניינם הצטרפות לתכנית הפנסיה הגרמנית לרבות קבלת הלוואה לצורך תשלום התפ"ר (נספחים ג' - ו' לתצהיר התובע).
8. התובעים עותרים בתביעתם לחייב את הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, לפצותם בסכום של 3,240,961 ש"ח, בגין רשלנות בטיפול בהצטרפותם לתכנית הפנסיה הגרמנית, מה שעל פי הנטען גרם להפסד של 25 חודשי תשלום רנטה לתובע והפסד של 31 חודשי תשלום רנטה לתובעת.
כן עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בהשבת הסכומים שנגבו על ידם בגין פרמיות ביטוח חיים, ללא רישוי מתאים ותוך גביית הכספים לעצמם.
9. בתביעתם להחזר תשלום פרמיות ביטוח החיים שנגבו במהלך תקופת פירעון ההלוואות, מסתמכים התובעים על קביעות וממצאי בתי המשפט במסגרת הליכים פליליים שנוהלו נגד ישראל פרי והארגון; פסק דינו של כב' השופט (כתוארו דאז) זכריה כספי, בת.פ. (מחוזי תל אביב-יפו) 40258/01, פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 1784/08
ישראל פרי נ' מדינת ישראל (5.2.2009) ופסה"ד בדנ"פ 2334/09 הנ"ל, לפיהם הארגון וישראל פרי הורשעו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ותיווך בביטוח שלא בהיתר. ההרשעה בעבירות של גניבה בידי מורשה מתייחסת לשליחת יד בפרמיות ביטוח שגולמו מראש בחוזי הלוואה שנחתמו עם לקוחות הארגון שהצטרפו להסדר הפנסיה הגרמנית ונטלו הלוואה לתשלום התפ"ר.
10. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופם של דברים.
העדויות
11. התובעים תמכו תביעתם בתצהירו של מר מרדכי בן עמי (להלן:
"בן עמי"), חתנם של התובעים ומי שסייע בידם וטיפל מטעמם בעניינים הנוגעים להתקשרות עם הנתבעים, ובשלב מאוחר יותר, בעניינים הנוגעים להגשת התביעה (עמ' 15 לפרוטוקול).
כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעתו של רו"ח צבי אברהמי שהעריך את גובה התביעה הן בגין האחור בהכרה בזכאות לקבלת רנטות והן בגין השבת פרמיות הביטוח שנגבו שלא כדין.
12. התובעת לא העידה בשל גילה ומצבה הבריאותי וב"כ התובעים הודיע כי הוא מוותר על תצהירה (עמ' 29 לפרוטוקול).
13. התובע פתח את עדותו בדברים הבאים:
"אני לא יודע עברית, אני לא יודע על מה חתמתי. אני לא יודע לקרוא ולא כלום. אני חתמתי. אמרו לי תחתום חתמתי. אני לא זוכר אם הקריאו לי. אני הייתי בגיל 90 אני לא יכול לזכור כלום על דברים כאלה" (עמ' 27 לפרוטוקול). נוכח הדברים האמורים, התרתי לב"כ התובעים להשלים החקירה הראשית ולהבהיר את סוגיית החתימה על התצהיר. בתשובה לשאלת בית המשפט, השיב התובע:
"אני לא יודע, אני לא מבין מה שהיא אמרה (עורכת הדין שאימתה את התצהיר - ב.ט.)
, אמרו לי תחתום אז חתמתי" (עמ' 28 לפרוטוקול).