ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
2730-08
09/07/2012
|
בפני השופט:
נחום שטרנליכט
|
| - נגד - |
התובע:
דעאס איאד בהא
עו"ד אריאל פופר
|
הנתבע:
1. דעאס משקאות קלים בע"מ
2. מג'די מואייד דעאס
עו"ד משה אליה ויניב כהן
|
| פסק-דין |
פתח דבר
התובע והנתבע 2 העמידו למבשלות בירה ישראל בע"מ (להלן -
הנושה) ערבויות בנקאיות לשם הבטחת פרעון חובות הנתבעת 1 כלפי הנושה. רק הערבות הבנקאית, שהעמיד התובע, חולטה על ידי הנושה. התביעה המונחת בפני הינה תביעת התובע לחיוב הנתבעת 1 להשיב לתובע את סכום הערבות שחולט בסך 416,670 ש"ח בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן -
החוק)
, ולחיוב הנתבע 2 בגין חלקו היחסי באותה ערבות, בסך 208,335 ש"ח, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק.
רקע עובדתי
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:
· אביו של התובע ואביו של הנתבע 2, הינם אחים, המחזיקים במשותף במניותיה של הנתבעת 1. התובע והנתבע 2 הינם, איפוא, בני דודים.
· ביום 16.5.07 העמיד כל אחד מהצדדים, התובע והנתבע 2, לטובת הנושה ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח. ערבות אחת - מחשבונו של התובע, והאחרת - מחשבונו של הנתבע 2. העתקי הערבויות צורפו לתצהיר עדותו של התובע.
· ביום 25.11.07 פנה הנושה לבנק בבקשה לחילוט סך 416,670 ש"ח מתוך סכום הערבות הבנקאית, שהעמיד התובע, וזאת בשל חובות הנתבעת 1 לנושה. העתק פניית הנושה לבנק צורף לתצהיר עדותו של התובע. הבנק נעתר לבקשה, והסך הנ"ל חולט.
טענות הצדדים
התובע טוען, כי ערבותו חולטה ממניעים זרים ופסולים על רקע סכסוך, שפרץ במהלך שנת 2007 בין שתי המשפחות.
לטענת התובע, הגם שהוא והנתבע 2 ערבו לאותם חיובים ובאותם סכומים בדיוק, הודיע אביו של הנתבע 2 לנושה, כי לפרעון חובותיה של הנתבעת 1, ניתן לחלט את ערבותו של התובע. לכן, סכום החוב חולט על ידי הנושה מהערבות הבנקאית שהעמיד התובע בלבד.
התובע טוען, כי בעוד שהוא נשא בתשלום חובה של הנתבעת 1 לנושה, הנתבע 2 - שערב עימו לאותם חיובים - לא שילם לנושה דבר.
לפיכך, התובע טוען, כי על הנתבעת 1 לשפותו על התשלום ששילם לנושה בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק, ועל הנתבע 2 לשפותו ב- 50% מסכום הערבות שחולט, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק ועל פי חלקו היחסי של הנתבע 2 בערבות.
מנגד, הנתבע 2 טוען, כי הוא והתובע עסקו בגביית כספים מלקוחותיה של הנתבעת 1 וחברה נוספת, המצויה גם היא בבעלות משפחות הצדדים, כך שבכיסם היו מצויים - לא פעם - סכומי כסף רבים.
לטענת הנתבע 2, הוסכם עם התובע, כי כל זמן שלא יופקדו בחשבון החברות המשותפות כספים שאמורים להתקבל ממכירות ו/או לא יופקדו כספים שנגבו מלקוחות , תחולט ערבותו הבנקאית של מי שאחראי לכך בגובה הסכום החסר.
הנתבע 2 טוען, כי התובע שלח יד - במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1 - בכספים שגבה מהלקוחות בסך 416,670 ש"ח, ולא הפקידם בחשבון החברות המשותפות, למרות שהתבקש לעשות כן. לפיכך חולטה הערבות הבנקאית, שהעמיד התובע, באותו סכום כסף שהעלים.
הנתבע 2 טוען עוד, כי התובע הגיש תביעתו זמן רב לאחר שערבותו הבנקאית מומשה.
דיון והכרעה
למקרא טענות הנתבע 2 עולה, כי בפיו של הנתבע 2 שתי טענות הגנה עיקריות. האחת, הסכמה מראש לחילוט ערבותו של מי שנמנע מהעברת כספי לקוחות לחשבון החברות המשותפות. השניה, כי התובע למעשה גנב את כספי הלקוחות, ועל כן, בהתאם למוסכם, ערבותו חולטה.
אשר לעצם ההסכמה. על הנתבע הנטל להוכיח את ההסכמה הנטענת על ידו. בענין זה, הנתבע העיד בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית כדלקמן: