1. התובענה שבפני עניינה בהפרת זכויות יוצרים, כאמור ב
חוק זכויות יוצרים, תשמ"ח-2007 (להלן- "
החוק"), כשההפרה נשוא התובענה הינה פרסומו של מאמרו של התובע, שפורסם קודם לכן כדין באתר האינטרנט Ynet (להלן- "
המאמר"), באתרו המסחרי של הנתבע ברשת, אתר "ניהול מקומי", ללא קבלת אישורו או הסכמתו של התובע או של בעלי ומנהלי אתר Ynet לפרסום זה. המחלוקות בתובענה זו הינן על עצם הפרסום המפר וכן, לחלופין, בגובה הנזק.
2. "עותק מפר", כאמור בסעיף 1 ל
חוק, הוא עותק של יצירה שיש בה זכויות יוצרים ליוצרה. על פי האמור שם, "יצירה ספרותית" כוללת יצירה המבוטאת בכתב. מאמרו של התובע, כפי שפורסם באתר Ynet, עבורו שולמה לתובע תמורה מהאתר, הינו "יצירה ספרותית", וב"כ הנתבע אינו חולק על כך. למקרא המאמר (ראה בענין זה נספח א' לכתב התביעה, בחלקו השני), ברור שיש בו מקוריות וביטוי למחשבותיו של הכותב בנושא המאמר (ראה ע"א 2790/93 EISENMAN נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817, 828), וכאמור בסעיף 11(5) ל
חוק, קיימת לתובע זכות יוצרים במאמרו הנ"ל גם אם הוא מעמידו לרשות הציבור, כאמור בסעיף 15 ל
חוק.
בסעיף 15 נאמר כדלקמן:
"
העמדה של יצירה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליהם ממקום וממועד לפי בחירתם".
ואכן, המאמר הועמד על ידי התובע ואתר Ynet לרשות הציבור, בפרסום באתר האינטרטי, כנראה בנספח א' הנ"ל. הנתבע אינו רשאי להפר את זכויות התובע, כיוצר היצירה. על פי האמור בסעיף 47 ל
חוק, כל העושה ביצירה כל פעולה מהפעולות הנזכרות בסעיף 11 ל
חוק -
"
בלא רשותו של בעל זכות היוצרים - מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'".
התובע, על מנת להסיר כל ספק לענין זכותו ביצירה, הציג את נספח ב' לכתב התביעה, אישור אתר Ynet על העברת כל זכות יוצרים ביצירה, המאמר, אם קיים בידי האתר, לזכות התובע בלבד.
טענת התובע היא כי הנתבע פרסם את המאמר באתרו, "ניהול מקומי", ללא רשותו והסכמתו. למעשה, פרסום זה, באתר "ניהול מקומי", שאף הוא פורסם כאמור בסעיף 11(5) ל
חוק, הינו פרסום מפר, פרסום ללא רשות הנתבע או אתר Ynet, ופרסום זה אינו מוגן כפרסום מותר.
הנתבע טוען כי אין מדובר כלל בפרסום כאמור בסעיף 11(5) ל
חוק, והורדת המאמר ושמירתו באתר "ניהול מקומי" נעשתה לצרכי עיון פרטי במאמר, במסגרת זכותו ל"שימוש הוגן", כאמור בסעיף 19 ל
חוק, דהיינו - לימוד עצמי, ואולי דיווח עיתונאי בעתיד.
נראה לי כי אין ממש בטענות הנתבע.
3. התובע העיד כי הקליד את שם או כותרת מאמרו, כפי שפורסם ב- Ynet, במנוע החיפוש "גוגל", ומצא קישור למאמרו באתרו של הנתבע "ניהול מקומי". צילום של מסך המחשב בו מוצג המאמר באתר "ניהול מקומי" הוא נספח א' לכתב התביעה, חלקו הראשון. מקריאת המסך ברור שהנתבע העתיק את המאמר, הותיר את שמו של התובע כמחבר המאמר, שינה במעט את צורתו וחלוקתו לפיסקאות, הותיר את הקישורים הפנימיים שבמאמר למקורות או אתרים אחרים, ובשולי הפרסום אף מופיע כי זכויות היוצרים הם ל"ניהול מקומי".
על פי עדותו של המומחה עומר כהן, מומחה לאבטחת מידע ברשת ולחקירות מחשב, שהגיש את חוות הדעת ת/1, ושחוות דעתו הוגשה בהסכמה, מדובר בקובץ שהועתק מ- Ynet, בהתאמה מלאה לתוכן המאמר. מסקנתו היא שהכתבה של גל מור (התובע), אכן מופיעה באתר "ניהול מקומי", כפי שתועד בקובץ המקורי. המומחה הסביר שמנוע החיפוש "גוגל" אוסף את הנתונים על פי הקישורים, מקישור לקישור, ומכאן שאם גילה התובע ב"גוגל" את הכתבה המפורסמת באתר "ניהול מקומי", חייב להיות קישור לכתבה זו.
הנתבע טוען כי לא יצר כל קישור. כל מה שעשה, כדבריו (בעמ' 10 לפרוטוקול) -
"
אני מודה שמה שמופיע בנספח א' לכתב התביעה אכן הופיע באתר שלי. אני לא מכחיש, אני הסברתי את זה כל הזמן. הייתי מוריד חומרים בלילה לאתר לתוך מגירה שלי, זה לא פורסם באף מקום, ואז הייתי קורא את החומר ומחליט מה לעשות אתו. זה נמצא בתוך המגירה שלי, אם הוא לא היה כותב בדיוק את צמד המילים הוא לא יכול היה להגיע לזה".
אולם המומחה מסביר שגרסה זו אינה יכולה להיות האמת. אדם המבקש להעתיק לשימוש עצמי, לצפיה מאוחרת, יכול באמצעות שני קליקים על העכבר לשמור לעצמו עותק - "
נכנס לעותק ועושה שמור קובץ" (עמ' 19 לפרוטוקול). כדי להעתיק לתוך האתר, כך שיווצר קובץ שמנוע החיפוש "גוגל" יוכל לאתרו, יש צורך בפעולה יותר "מורכבת ומסובכת" - "
יש ליצור רשומה חדשה באתר (פוסט), ובאופן ידני להכניס אליה את התוכן... לאחר מכן להכניס בשדה נפרד את הכותרת. לכן המסקנה שלי שזה לא פשוט לעשות כמו "שמור קובץ"".
עובדה נחרצת היא שמאמרו של התובע הופיע כקישור לאתר "ניהול מקומי". על מנת שהדבר ייעשה, אין מדובר אך בהעתקה ושמירה לעיון פרטי, כגרסת הנתבע. בית המשפט אף אינו מאמין לגרסתו, וזאת מעבר להתרשמותו השלילית מעדותו והתנהגותו, וזאת בגין מספר עניינים. הראשון, העובדה כי העתק מפר אחר נמצא באתר "ניהול מקומי", כנראה במוצג ת/6. באתר "ניהול מקומי" פורסם מאמר של הכתב אדר שלו, שפורסם ב- ynet, בנושא האינטרנט, אליו ניתן להגיע מקישור בדף הבית של האתר. גם כאן טוען הנתבע כי "הוריד למגירה" את הכתבה, והסברו לצילום המסך המוצג לו הוא ש- "
אולי מי שהעלה את זה העלה את זה ככה, ואנחנו הורדנו את זה אחרי 10 דקות".
מיהו האלמוני ש"העלה את זה", מיהם "אנחנו" שהורידו את הפרסום אחרי עשר דקות? ומכל מקום - גם 10 דקות של פרסום מפר מהווה הפרת זכויות יוצרים. הנתבע לא טוען כי קיבל את הסכמתו של אותו כתב לפרסום באתרו.
השני הוא העובדה כי הנתבע נוהג להשתמש בחומרים ויצירות מוגנות, ללא רשות. הוכח בפני כי גם תנאי השימוש באתר "ניהול מקומי", כפי שצולמו מתוך האתר (ת/4), זהים לחלקים מתקנון שהוכן על ידי עו"ד ניר קוריס, באתרו הנקרא "תקנון. Co.il" (ת/5). (ראה סעיפים 11, 12, 18, 20, 21 ועוד). לא היה בפיו של הנתבע כל הסבר לכך, פרט לטענת בא-כוחו כי מדובר ב"דברים סטנדרטיים". גם המומחה סבור כי נחזו באתר מספר כתבות נוספות שמקורן באתרים אחרים (ראה חוות הדעת סעיף 4.21).