פסק-דין בתיק ת"א 2533-11-09

1. התובעת, קרן קיימת לישראל  המנהלת עבור מינהל מקרקעי ישראל את המקרקעין נשוא תיק זה המיועדים לייעור,  הגישה תביעה זו כנגד הנתבע, מופיד ריאן לסילוק יד וכן צו מניעה וצו עשה. כפי שפירטה הנתבע בעל 1/3 מזכויות הבעלות בחלקה 5 גוש 8896 אשר גובלת עם הצד המערבי של חלקה 36 שם מפעיל הוא מפעל בלוקים. הנתבע פלש לחלקה 36. כבר בשנת 1999 הגישה התובעת תביעה כנגדו על השגת גבול בחלקה 36 שכן שפך ערימות פסולת בניין בחלקה זו והציב עליה מיכל מתכת גדול. גם לאחרונה בשנת 2009 פקיד יערות של התובעת מצא שהנתבע ממשיך במעשי הפלישה והסגת הגבול שלו ואף הרחיב את שטח הפלישה כאשר הערים ערימות פסולת בנין ועשרות משטחי עץ ואף גידר את השטח אליו פלש בחלקה 36 בגדר פח.

משכך ביקשה התובעת צו מניעה לסילוק הנתבע והפסקת השימוש שהוא עושה בקניינה של התובעת  וכן צו אשר יורה לו לעקור לנקות ולסלק מחלקה 36 כל שהציב בה.

לכתב התביעה צורפו העתקי  רישום מפנקס הזכויות לגבי חלקות 35, 36 (נספחים א' ב' ), צילום אוויר (נספח ד'), צילומים שביצע פקיד היערות (נספח ה') וכן מפת מדידה (נספח ו').

2. הנתבע בכתב הגנתו טען לדחיית התביעה בטענת התיישנות שכן הנתבע ואביו מחזיקים במקרקעין ומעבדים אותה מזה עשרות שנים כאשר האב החזיק במקרקעין כבר משנת 1930. לאחר מכן הועברו המקרקעין לנתבע ולמשפחתו.

3. בדיון שהתקיים ביום 14.09.11 הסכימו הצדדים שתינתן האפשרות לנתבע להגיש מסמכים המצביעים על החזקתו במקרקעין במשך כל השנים, כן תינתן האפשרות לתובעת להמציא מסמכים מטעמה בענין זה. כן הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב לאחר קבלת המסמכים.

4. הנתבע הגיש חוות דעת מומחה לפענוח תצלומי אוויר לפיו ביום 19.1.80 קיימים בחלקה 36 שני צריפים בעלי שטח כולל של 20 מ"ר. התובעת הגישה צילומי אוויר לפיהם בשנת 1997 שטח החלקה היה ריק מכל מבנה.

דיון משפטי :

5.   אין כל מחלוקת שהתובעת פועלת בהתאם לחוק קרן קיימת לישראל תשי"ד- 1953 ומגנה של שטחי יער חורשים נטועים בהתאם לאמנה שנחתמה בין מדינת ישראל לבין התובעת.   חלקה מס' 36 בגוש 8897 נכללת אף היא בשטחים אלה.

6.   התובעת הגישה כתב אישום כנגד הנתבע בשנת 1999 בגין מעשי השגת הגבול לבית משפט השלום בכפר סבא.  מאחר והוברר שטענות הנתבע כרוכות בשאלת הזכויות בחלקה הסכימה התובעת למחוק כתב האישום ולברר המחלוקת עם הנתבע במישור המשפטי אזרחי. משכך איני רואה בכך כל פגם.

7.   טענתו העיקרית של הנתבע הינה שאביו החזיק במקרקעין משנת 1930. עם זאת הנתבע לא הציג כל ראיה לכך.

אומנם בחוות דעת מפענח הצילום שהגיש הנתבע מצוין שבחלקה בשנת 1980 בנויים שני צריפים אולם הנתבע לא הוכיח כלל שמבנים אלה נבנו על ידו או על ידי משפחתו. כן לא ברור כיצד בשנת 1997 אין למבנים אלה זכר ואין התמודדות של הנתבע עם עובדה זו.

זאת ועוד,  חלקה 36 הינה חלקה שעברה רישום הסדר בשנת 1987. משכך אין לטענת ההתיישנות של הנתבע כל מקום שכן  ההלכה הינה שכאשר מתבצע הסדר קרקעות אזי הינו סופי ומאיין כל זכות קודמת, אם היתה אשר לא נרשמה בעת ביצוע ההסדר. ראה לענין זה ע"א 3747/90 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' עזבון המנוחה תורייא אחמד עבדלאני מוסע פדי מו (4) 364.

8.   סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט 1969 מכיר בשתי עילות אשר בהתקיימן יורה בית המשפט על תיקון רישום הזכויות בפנקס, האחת נוגעת לעילת המרמה והשניה לזכות שהיתה רשומה בפנקס אך הושמטה או נרשמה שלא כשורה. הנתבע אינו טוען למרמה ואף לא ערער על רישום הזכויות ומשכך עומד סעיף 93 הקובע שהרישום בפנקס החדש מבטל כל זכויות הסותרת אותו רישום.

9.   הנתבע טוען לחזקה נוגדת במקרקעין. הנתבע לא הוכיח כי קיבל רשות מהתובעת לעשות שימוש במקרקעין. כל לא הוכיח שרכש המקרקעין או שילם  תמורת השכרתם. משכך לנתבע לכל היותר רשות הדירה אשר התבטלה כאשר הוגש כתב התביעה כנגדו כעת וקודם לכן כאשר והגשת כתב האישום כנגדו.  הנתבע לא שילם דבר בעבור רישיון זה ועל כן אין לקבוע שעסקינן בזכות רשות בלי הדירה.

10.  מסקנתי הינה שהנתבע פלש למקרקעי התובעת ועושה בהם שימוש ללא כל זכות חוקית. זאת ועוד, המקרקעין הינה חלק מחלקה המהווה יער חורשים, יעוד החלקה הינו חקלאי. הנתבע הקים בחלקה גדר מלוחות מתכת, סככות ומפעל ליצור בטון וכן הערים עליה בלוקים ופסולת הבנין.  דהיינו הנתבע עושה שימוש שאינו סביר בחלקה תוך שמנהל עסק מסחרי.

האינטרס הציבורי מחייב שלא ליתן יד לפלישות למקרקעי הציבור.

סוף דבר :

11.  התביעה מתקבלת על הנתבע לפנות המקרקעין נשוא תיק זה תוך 30 יום מהיום ולסלק את המחוברים הקיימים  כן ניתן צו לתובעת המאפשר לה לפצל סעדיה . כמפורט בסיכומי הנתבע, בהחלטתי בדיון קבעתי שהסיכומים ישתרעו על פני 5 עמודים. התובעת הגישה סיכומיה על פני 9 עמודים מבלי שביקשה רשות לעשות כן מבית המשפט. משכך סבורני שבנסיבות הענין אין מקום לחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

  ניתן היום יח ' תמוז תשע"ב, 08/07/2012  בהעדר הנוכחים.