תביעה כספית בסך של 589,509 ש"ח, המהווים, לפי הטענה, חלקה של התובעת בדמי השכירות שהתקבלו אצל הנתבעת, בגין שני נכסי מקרקעין שבבעלות משותפת של הצדדים, אשר נוהלו ע"י הנתבעת או מי מטעמה, לשנים 1999-2002.
התביעה הוגשה באפריל 2007.
השאלה העיקרית בתיק היא האם הוארכה תקופת ההתיישנות מחמת הודאת הנתבעת בקיום זכותה של התובעת לכספים הנתבעים, כאמור בס' 9 לחוק ההתיישנות.
רקע עובדתי והתביעה
1. התובעת היא חברה בע"מ שהמנהלה ובעל השליטה בה, הוא דודי אברהם (להלן: "
אברהם").
2. הנתבעת היא חברה בע"מ שמנהליה ובעלי השליטה בה, הם קוקו עובדיה (להלן: "
עובדיה") ואברהם מתן (להלן: "
מתן").
3. בין אברהם ועובדיה נרקמה מערכת יחסי ידידות על רקע עבודתם המשותפת בעבר. בשנת 1992, בעת שביקר עובדיה בארה"ב, מקום מגוריו של אברהם בשנה זו, חודשו היחסים בין הצדדים. השניים החליטו להשקיע בעסקי נדל"ן בארץ.
4. אברהם הקים לצורך ניהול העסקים המשותפים עם עובדיה, את החברה התובעת, ביום 20/1/93.
5. התובעת והנתבעת רכשו במשותף, בחלקים שווים, שני נכסי מקרקעין: האחד, ביום 31/8/93, מגרש ברחוב הפלדה באזור התעשייה הצפוני באשדוד הידוע כחלקה 7 בגוש 2027 (להלן: "
הנכס באשדוד"); והשני, ביום 12/1/94, אולם תעשיה מס' 111 ומס' 112 בקומה א' של מבנה תעשייה בעיר רעננה בגוש 7656/7662 חלקה 249/2, מגרש 291 (להלן: "
הנכס ברעננה"). שני הנכסים יחדיו, יכונו להלן: "
המקרקעין".
6. אברהם ומשפחתו חזרו להתגורר בארץ בדצמבר 1994. אברהם המשיך לצאת לארה"ב עד סוף 1996, שאז סיים סופית את עסקיו שם.
7. לפי כתב התביעה, בנסיבות יחסי האמון והחברות ובתוקף שהותו של אברהם בחו"ל, סוכם כי הנכסים ינוהלו ע"י עובדיה. אלא שגם לאחר ששב אברהם להתגורר בארץ, המשיכו עובדיה ומתן לנהל את נכסי המקרקעין תוך שהם מונעים ממנו כל מעורבות מעשית בניהולם ומסרבים במשך שנים לדווח לו על ההכנסות מדמי שכירות ולהעביר לידי התובעת את חלקה ברווחים.
רק בנובמבר 1999, לאחר פניות רבות, הצליח אברהם, לטענתו, לקבל מהנתבעת ע"ח המגיע לתובעת מהשכרת המקרקעין, סך של 120,000 ש"ח.
8. לפי כתב התביעה, יחד עם התשלום בנובמבר 1999, קיבל אברהם גם מסמך בן שלושה עמודים, שכותרתו "
א.ש דודי מצב חשבון", הכולל תחשיב בגין דמי שכירות עבור המקרקעין לשנים 1995-1999, שנערך בכתב ידו של מתן. המסמך ערוך על דף לבן חלק, ללא ציון תאריך, לוגו או שם של חברה, או ציון זהות עורכו. לפי המסמך, לאחר הפחתה של התשלום הנ"ל בסך של 120,000 ש"ח, עומדת לזכות התובעת יתרה, ("
יתרה כרטיס 1999"), בסך של 51,930 ש"ח (דפי מצב החשבון צורפו
כנספחים ד'1-ד'3 לתצהיר אברהם, להלן: "
המסמכים מנובמבר 1999").
9. בנוסף, בסוף 2002, לא ידוע באיזה חודש, קיבל אברהם תדפיס הכנסות והוצאות בקשר לנכסים לשנים 1999-2002. התדפיס נערך ע"ג נייר פירמה של חברת שפר את אלי לוי, שהיא חברה מקבוצת עובדיה, ולפיו: היתרה לזכות התובעת לסוף שנת 2002, עומדת על סך 272,982 ש"ח. בשוליו של המסמך מופיע כיתוב בכתב יד, לפיו יש להוסיף ליתרה לזכות התובעת בגין השנים 1999-2002, גם את היתרה המופיעה בנספחים ד'1-3 לתביעה (המתייחסים כזכור לשנים 1995-1999), בסך 51,930 ש"ח. לפי כתב התביעה, כיתוב זה נעשה אף הוא ע"י מתן (התדפיסים צורפו
כנספח ה1-ה3 לתצהיר אברהם, להלן:
"המסמכים מ- 2002").
10. סה"כ יתרת הזכות הכוללת לתובעת לפי הנספחים ד-ה הנ"ל, מגיעה לסך של 324,930 ש"ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עומדת היתרה על סך של 589,509 ש"ח.
זהו סכום התביעה.
11. מלכתחילה הוגשה התביעה גם למתן חשבונות ולפירוק שיתוף במקרקעין. במהלך ניהול התיק הגיעו התייתר הצורך בהכרעה גם בשני אלה (ראו ס' 76-77 לסכומי התובעת).
לפיכך, נותר לדון רק בתביעה הכספית.
החלטת כב' הש' מנהיים מיום 21/1/08 בבש"א 4402/07 בסוגיית ההתיישנות