לפני תביעה כספית לתשלום סך של 66,084 ש"ח בטענה לערבות הנתבעת לחוב אשר הצטבר בחשבון הבנק של חברת ג'נט יבוא ושיווק אופנה בע"מ.
התביעה התבררה בפני כב' השופט (בדימ.) צבי כספי, בפניו גם התקיימו דיוני ההוכחות ביום 27.4.11 וביום 13.9.11. עקב פרישתו של כב' השופט (בדימ.) כספי מכס השיפוט בטרם מתן פסק הדין, הועבר בירור התביעה למותב זה. בהחלטה מיום 5.9.12 ניתנה לצדדים ארכה להודיע את עמדתם ביחס להמשך ההתדיינות. הודעה כלשהי על יסוד החלטה זו לא נתנה על ידי מי מהצדדים ולפיכך, בהתאם לתקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ימשך הדיון בתביעה מהשלב בו הופסק ומשמע: פסק הדין יינתן על יסוד החומר המצוי בתיק בית המשפט כאילו מותב זה שמע את העדויות.
העובדות
1. התובע הינו בנק והנתבעת, ג'נט זגורי (להלן:
"הנתבעת") הינה בעלת מניות בחברת ג'נט יבוא ושיווק אופנה בע"מ (היא הנתבעת 1 בכתב התביעה המקורי; להלן:
"החברה"). החברה יוסדה ביום 4.5.05 והנתבעת הינה בעלת המניות הרשומה היחידה והמנהלת הרשומה היחידה בחברה.
2. ביום 10.5.05 פתחה החברה חשבון בנק בסניף וולפסון של התובע (להלן:
"החשבון"), כאשר הנתבעת חותמת על מסמכי פתיחת החשבון, הנתבעת הינה מורשית החתימה היחידה בחשבון, והנתבעת מאשרת על גבי מסמכי פתיחת החשבון שהינה בעלת השליטה היחידה בחברה. בד בבד עם פתיחת החשבון לחברה, חתמה הנתבעת על כתב ערבות אישית בלא הגבלה בסכום לחובות החברה כלפי התובע.
3. במהלך השנים שלאחר פתיחת החשבון, הצטבר בחשבון חוב ולצורך פירעונו העמיד התובע לחברה שתי הלוואות ביום 24.11.08, בסך כולל של 69,130 ש"ח (להלן:
"ההלוואות"). בו ביום, חתמה הנתבעת בשנית על כתב ערבות מתמדת לחובות החברה בחשבון. בנוסף לערבות הנתבעת לפי כתב הערבות מיום 24.11.08, חתם ערב נוסף על ערבות לחובות החברה בסך של 70,000 ש"ח. הערב הנוסף היה אדם בשם וקנין מאיר מנשה (להלן:
"וקנין").
4. החברה לא עמדה בהתחייבויותיה להשבת ההלוואות, התובע העמיד את מלוא החוב לפירעון וביום 16.4.09 הסתכם חוב החברה בחשבון בסך של 66,084 ש"ח. פניות לחברה ולנתבעת לפירעון החוב לא נענו וביום 19.4.09 הוגשה תביעה זו. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר נגד החברה ונגד הנתבעת, החברה לא הגישה בקשת רשות להגן וניתן נגדה פסק דין ביום 26.6.09.
תמצית הטענות, ההליך והראיות
5. לטענת הנתבעת, הסתבכותה בתביעה זו נובעת כולה מיד אחת שעשו עובדי התובע עם וקנין.
לגרסתה, וקנין היה בעליה של חנות נעלים והנתבעת הכירה אותו בהיותה עובדת בחנותו. במהלך 2005 טען וקנין בפניה כי עקב מגבלות כלשהן המוטלות עליו, הדרך היחידה בה יוכל להוסיף להעסיקה בחנות הינה אם תיאות לסייע לו באמצעות פתיחת חברה בבעלותה, חברה שבאמצעותה תופעל החנות. וקנין אף הבהיר בפניה שמדובר בהליך פורמאלי וכי היא לא תחויב אישית בדבר. הנתבעת, אשר מצבה האישי והכלכלי היה קשה אותה עת, נעתרה לבקשה. כך נוסדה החברה, כך הביא אותה וקנין לסניף וולפסון של התובע, סניף בו ניהל מספר חשבונות בנק והיה מוכר כבן בית בסניף, וכך נפתח החשבון.
הנתבעת, כך היא טוענת, כלל לא ידעה שמסמכי פתיחת החשבון כוללים ערבות אישית שלה לחבות החברה בחשבון, איש לא הסביר לה זאת ואיש לא אמר לה דבר בעניין זה. גם לאחר פתיחת החשבון עשה בו וקנין שימוש כרצונו, משך ממנו כספים וניהל את החנות כשהנתבעת לא משלשלת לכיסה ולו אגורה מהחשבון.
בהמשך, לקראת סוף 2008, ספר לה וקנין שעליה לבוא לסניף התובע כדי לחתום על מסמכים לשם פירעון חוב בחשבון. הנתבעת עשתה כבקשתו ושוב, איש לא הסביר לה שהיא חייבת אישית בפירעון חובות של החברה או שהיא ערבה להן. לנתבעת נאמר שחתימתה פורמאלית בלבד וממילא וקנין ערב לפירעון חובות החברה. בהסדר החוב אף נכתב שחובות החברה יפרעו באמצעות שיקים שיופקדו בחשבון.
6. על רקע זה, טוענת הנתבעת כי התובע הטעה אותה, פעל כלפיה ברשלנות, בהפרת התחייבויותיו מדיני הבנקאות, בלא לבצע גילוי נאות ובשיתוף פעולה פסול עם וקנין. כך בעת פתיחת החשבון וחתימת כתב הערבות, וכך גם לאחר מכן כשהתובע נמנע מלפעול להקטנת הנזק. מחדלים אלו של התובע מביאים לפקיעת הערבות.
7. התובע מצידו, כופר בטענות הנתבעת, טוען שהנתבעת הייתה מעורבת באופן מלא בניהול החשבון, בצעה פעולות רבות בחשבון ואף שעבדה רכב שבבעלותה להבטחת חובות החברה בחשבון. לשיטתו, טענות הנתבעת לא נועדו אלא לבטא ניסיון להימנע מפירעון חוב לו ערבה כדין.
8. בהחלטה מיום 26.10.09 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של גב' נעמה שרעבי ושל גב' פזית סלומון. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת ושל וקנין. החקירות הנגדיות התקיימו ביום 27.4.11 וביום 13.9.11 ובסיומן ניתנה לב"כ הצדדים ארכה, והוגשו סיכוים בכתב.
דיון
9. ערבות הינה התחייבות לקיום חיובו של אחר כלפי צד שלישי. אדם המתקשר בחוזה ערבות, נוטל על עצמו לשלם את חובו של החייב כלפי הנושה. בעניין דנא, התובע הוא הנושה, החברה היא החייבת והנתבעת היא הערבה. אין מחלוקת על כך שלפי כתבי הערבות עליהם חתומה הנתבעת, התחייבה הנתבעת פעמיים להיות ערבה להתחייבויות החברה כלפי התובע.
בפעם הראשונה חתמה הנתבעת על כתב ערבות ביום 10.5.05, בפתיחת חשבון החברה (נספח ה' לתצהיר גב' שרעבי), ופעם נוספת חתמה הנתבעת על כתב ערבות ביום 24.11.08, עת נטלה החברה הלוואות מהתובע (נספח ט"ז לתצהיר גב' שרעבי).
10. אין גם מחלוקת על כך שעקב פעילות החברה בחשבון, נותרה החברה חייבת כספים לתובע בשיעור הנקוב בכתב התביעה. התובע הציג את דפי החשבון המבטאים את פעילות החברה בחשבון (נספח ג' לתצהיר גב' שרעבי), הנתבעת למעשה לא כפרה בכך שתדפיסים אלו משקפים את החוב בחשבון והנתבעת 1 לא פרעה את חובה, לא התגוננה כלל מפני התביעה ופסק כנגדה ניתן בהיעדר הגנה עוד ביוני 2009.