מבוא
1. התובעת, מרים אבטיסאם נחום (להלן: "התובעת"), אלמנת המנוח זכי נחום ז"ל (להלן: "המנוח"), עותרת במסגרת תביעה זו לסעד הצהרתי לפיו הינה בעלת זכויות החכירה לדורות של חלקה 367 בגוש 4242 בראשון לציון (להלן: "המקרקעין" או "חלקה 367").
2. התביעה הוגשה כנגד מדינת ישראל - רשות הפתוח, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "הנתבעת" או "המינהל"), שהינה הבעלים הרשום של המקרקעין.
3. הנתבעת מכחישה טענות התובעת וטוענת כי אין לתובעת זכויות כלשהן במקרקעין וכי היא והבאים מכוחה או מטעמה, החזיקו ומחזיקים במקרקעין ללא כל זכות שבדין, מבלי לקבל אישור או רשות ומבלי לשלם תמורה כלשהי עבור השימוש במקרקעין.
4. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לסעד של פינוי וסילוק יד של התובעת - היא הנתבעת שכנגד מס' 1 וכנגד הנתבעים שכנגד 2-12, בניה ובנותיה של התובעת (להלן יקראו ביחד "הנתבעים שכנגד"), מחלקה 367. בנוסף עתרה הנתבעת לתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 637,745 ש"ח, עבור השימוש שעשו הנתבעים שכנגד במקרקעין מיום 1.10.2003, המועד בו הושבו המקרקעין לבעלות המינהל ועד ליום הגשת התביעה שכנגד.
רקע עובדתי והליכים קודמים
5. חלקה 367 נושא התביעה, היתה בעבר חלק מחלקה 12 אשר השתרעה על פני כ-48 דונם ואשר היתה רשומה על שם רשות הפיתוח.
6. לטענת התובעת, היא ובעלה המנוח רכשו בשנת 1957, מהסוכנות היהודית וממשרד השיכון, מקרקעין שהיו חלק מחלקה 12 הנ"ל, הקימו את ביתם, גידלו בו את 11 ילדיהם וגרו בו מאז ועד היום.
7. בסמוך לשנת 1968, נעשתה חלוקה של השטח באופן שחלקה 367, בה החזיקו התובעת ובעלה המנוח, הפכה לחלק מחלקה 351.
בראשית שנות ה-70, פוצלה חלקה 351 הנ"ל לשתי חלקות; חלקה 367 היא החלקה נושא התביעה וחלקה 376 שהינה החלקה הסמוכה בעניינה נוהלו הליכים קודמים, כפי שיפורט בהמשך.
8. מתצהירו של מר ויקטור לוזון (להלן: "לוזון"), מטעם הנתבעת, עולה כי על פי תכנית רצ 1/125, משנת 1968 ייעודם של המקרקעין היה לשטח ציבורי פתוח - שצ"פ. מכח יעודם כשצ"פ, נרשמו המקרקעין, בשנת 1982, על שם עירית ראשון לציון.
9. בשלהי שנת 2000, שונה יעוד המקרקעין משצ"פ למגורים, זאת על פי תכנית רצ 43/22/1. נוכח שינוי היעוד משצ"פ למגורים, הועברו המקרקעין בחזרה לבעלות רשות הפיתוח, כך שביום 1.10.2003, נרשמה הבעלות בחלקה 367, על שם רשות הפיתוח.
10. כיום מצויים בתחומי המקרקעין מספר מבנים המשמשים למגורים וכן מבנים המשמשים כמחסנים וסככות כמפורט במפת המדידה מיום 21.2.10 ובדו"ח הפיקוח מיום 23.2.10, שצורפו כנספחים א' ו- ב' לתצהיריהם של מר עמיר גילת ומר יורם חסני מטעם הנתבעת.
11. בשנת 1972, הוגש כנגד המנוח כתב אישום בת.פ 54/72 בבית משפט השלום ברחובות, בגין הסגת גבול. בכתב האישום נטען כי
"הנאשם (המנוח - ב.ט)
מתגורר בראשון לציון בגוש 4242 בחלקה 12 במבנה ישן שמיועד להריסה, וכי נכנס שלא כחוק לשטח אדמה נוסף של כ-2 דונם בחלקה הנ"ל שאינו רכושו ולא בחזקתו". המנוח הורשע בעבירה של הסגת גבול, תוך שבהכרעת הדין שניתנה על ידי בית המשפט השלום ברחובות, ביום 3.10.1972, נאמר:"
אורי גבאי העובד במשרד השכון כראש צוות פינויים והפקעות העיד כי בחלקה זאת מתגורר הנאשם במבנה ערבי חד קומתי במשך שנים רבות ויש לו מול הבית רפת ולול. השטח הכולל בו מחזיק הנאשם כחוק הוא בן
950 מטרים
מרובעים. העד נמצא במו"מ עם הנאשם במשך זמן רב בקשר לפינוי המקום וקבלת דירה חדשה או קבלת פיצויים בסך - 50,000 ל"י."
12. בנוגע לחלקה 376, הצמודה למקרקעין נושא התביעה, התקיימו הליכים קודמים, כדלקמן:
בשנת 1993, המינהל הגיש כנגד המנוח תביעה לסילוק יד מחלקה 376 ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים (ת.א 2486/94 ו-ת.א 1003/95, בבית משפט השלום ברמלה, נספחים ה' ו-ו' לתצהיר עמיר גילת מטעם המינהל).
בסמוך להגשת תביעות אלה, הגיש המנוח לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 895/95), תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה טען לקיומן של זכויות בחלקה 376.
בסופו של יום, הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה לפיו ניתן כנגד המנוח פסק דין לפינוי מחלקה 376 לרבות צו להריסת המבנים שהיו מצויים על החלקה האמורה וזאת כנגד תשלום פיצויים בסך 1,250,000 ש"ח, כמפורט בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין (נספח ז' לתצהיר עמיר גילת).
טענות התובעת והנתבעים שכנגד