מבוא
1. זוהי תביעה כספית, ייחודית מסוגה, של מקור כנגד עיתונאי.
התובעת, עו"ד גב' ליאורה גלט-ברקוביץ (להלן: "התובעת"), מי שהייתה בזמנים הרלוונטיים פרקליטה בכירה בפרקליטות, טוענת כי הנתבעים, כל אחד בתורו ולפי חלקו, הפרו סיכומים מפורשים ואת חובת הזהירות המוטלת עליהם, ולאחר שקיבלו מידיה מידע דרמטי ופרסמו אותו בעיתון "הארץ" (להלן: "עיתון הארץ" או "העיתון"), גרמו בהתנהגותם ובהתנהלותם לחשיפת זהותה, ומכאן - לנזקים כספיים ניכרים. התביעה הוגשה כנגד כתב עיתון "הארץ" אז, מר ברוך קרא (להלן: "הנתבע 1" או "קרא"), עורך עמודי החדשות באותה תקופה, מר שמואל רוזנר (להלן: "הנתבע 2" או "רוזנר"), החברה המוציאה לאור את העיתון (הנתבעת 4) ודירקטור ובעל מניות בחברה, מר עמוס שוקן (להלן: "הנתבע 3" או "שוקן").
הדיון בתיק פוצל, כך שתחילה התבררה רק שאלת האחריות.
בפתח הדברים אעיר כי חלק גדול מההשתלשלות העובדתית, כמו גם התשתית הנורמטיבית, אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. לפיכך יהיה מקום להתמקד רק בנקודות המחלוקת. במידה ולא אדון בטענה זו או אחרת, משמע שלא מצאתי צורך להידרש לה.
השתלשלות הפרשה
2. במהלך שנת 2001 החליט היועץ המשפטי לממשלה אז, עו"ד אליקים רובינשטיין, לפתוח בחקירה כנגד ראש הממשלה אז, מר אריאל שרון וכנגד מעורבים נוספים, בנושא מימון מערכת הבחירות של מר שרון במהלך התמודדותו על ראשות מפלגת הליכוד והבחירות לכנסת. חקירה זו נודעה לימים כ"פרשת אננקס", ובמסגרתה החליטה פרקליטת המדינה אז, עו"ד גב' עדנה ארבל, למנות את התובעת כפרקליטה מלווה לחקירת המשטרה.
במסגרת תפקידה זה התלוותה התובעת בחודש אוקטובר 2002 לחיקור דין שנערך בארה"ב למספר אנשים שהיו קשורים בהעברת כספים לראש הממשלה ב"פרשת אננקס". במהלך הביקור הסתבר לתובעת, כי אחד הנחקרים המרכזיים בחו"ל סרב לשתף פעולה עם חוקריו והושתק בניסיונו להשיב על שאלות החוקרים על ידי שני עורכי דין שייצגו אותו בחקירה, אחד מהם עו"ד ממשרד מוביל בישראל. התובעת חשדה כי שירותי עורכי הדין לא נשכרו על ידי העד כי אם על ידי גורמים המעורבים בחקירה, העלתה את רשמיה על הכתב, ושלחה בעניין זה מכתב אישי לפרקליטת המדינה, ובו תיארה את ממצאי החקירה בארה"ב ואת תחושותיה האישיות הקשות בהקשר זה (להלן: "המכתב לפרקליטת המדינה").
3. במקביל לחקירה ב"פרשת אננקס" נפתחה בחודש מאי 2002 חקירה בפרשה נוספת, שנודעה לימים כ"פרשת סיריל קרן". חקירה זו החלה כהסתעפות מ"פרשת אננקס" אך נחקרה בנפרד. קיומה של "פרשת סיריל קרן" הוסתר מעיני הציבור, עד לגילויה לציבור על ידי התובעת, באמצעות הנתבעים.
בשלב מסוים של חקירה זו, הורה היועץ המשפט לממשלה על ביצוע חיקור דין נוסף, והפעם של מר סיריל קרן, המתגורר בדרום אפריקה, אשר נחשד בהעברת סכומי כסף גדולים, שנאמדו במיליוני שקלים, לחשבון הבנק של מר גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה. טיוטת בקשת חיקור הדין הועברה לעיונה ולהערותיה של התובעת (להלן: "טיוטת הבקשה לחיקור דין"), שהייתה מעורה בפרטי החקירה ובהשתלשלותה, ונחשפה לממצאי החקירות, אופן ניהולן, הממצאים והמסקנות שגיבשו אנשי המשטרה.
4. באותה עת, הוחלט על הקדמתן של הבחירות לכנסת, ומועדן נקבע ליום 28.1.03. מר שרון, ראש הממשלה המכהן, התמודד בבחירות אלה בראשות מפלגת הליכוד.
התובעת ראתה עצמה כ"מתריעה בשער", וסברה שזכותו של הציבור לדעת בכלל, וערב בחירות בפרט, על קיומה של חקירה בחשד לשוחד נגד ראש הממשלה המכהן, המציב עצמו כמועמד לבחירות הקרובות. בנסיבות אלה החליטה התובעת לחשוף את הפרשיה בפני הציבור הרחב, ובחרה לעשות כן באמצעות עיתון "הארץ" וכתבו, הנתבע 1.
5. ביום 5.1.2003 נפגשו התובעת וקרא בחצר בית החולים איכילוב. השניים נועדו, והחליטו ללכת יחדיו. התובעת מסרה לקרא מידע בעל-פה בעניין פרשיית השוחד, וכן מספר דפים: עמודים אחדים מטיוטת הבקשה לחיקור דין ועותק מהמכתב לפרקליטת המדינה. חומר זה צולם במקום, בבית החולים, לטענת התובעת, תוך התנאה מפורשת כי אין לעשות שימוש באותם מסמכים על דרך הצגתם או מסירתם לאחר, אלא לאחסנם בכספת או להשמידם. מטרת המסירה הייתה לסייע בידי קרא לשכנע את העורכים בדבר אמיתות המידע. לגבי המכתב לפרקליטת המדינה, טוענת התובעת כי אסרה במפורש על כל שימוש בתוכנו או עצם אזכורו, בשל הסיכון העצום הכרוך בכך, ואף הוא נמסר לקרא רק לצורך מתן תוקף למהימנות המידע שמסרה התובעת.
6. ביום 7.1.2003 פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה ראשונה, שחשפה את קיומה של חקירה משטרתית בפרשיית שוחד, שבה מעורב ראש הממשלה. מטבע הדברים, עוררה הכתבה ריגשה ציבורית עצומה. מיד לאחר הפרסום התקשר קרא לתובעת, ממכשיר הטלפון הקווי שבדירתו, והשניים החליפו רשמים אודות הפרסום.
באותו יום העבירו קרא ורוזנר, באמצעות הפקס, את ארבעת העמודים מטיוטת הבקשה לחיקור הדין שהתובעת מסרה בידם, לכתב הפלילי של ערוץ 2, מר משה נוסבאום (להלן: "נוסבאום"), וזה הציג את המסמך במהדורת החדשות של ערוץ 2 של אותו ערב.
למחרת, ביום 8.1.2003, פרסם עיתון "הארץ" כתבה נוספת, שהתבססה על המכתב האישי שכתבה התובעת לפרקליטת המדינה. לטענת התובעת, הכתבה דמתה לתוכן המכתב, עד כדי זהות; הואיל והמדובר היה במכתב אישי שכתבה התובעת ללא מכותבים נוספים, ברגע שהכתבה נתנה להבין כי המכתב עמד לנגד עיניו של הכתב, ניתן היה בנקל להפנות את האצבע המאשימה כלפי התובעת.
7. היועץ המשפטי לממשלה הורה על חקירה לאיתור מקור ההדלפה. בראש הצוות הועמד עו"ד ערן שנדר (להלן: שנדר"). צוות החקירה נקט מספר פעולות. שנדר הגיע למשרדה של התובעת, ביום 9.1.03 והיא מסרה לו את הבקשה לחיקור דין ואת המכתב לפרקליטת המדינה, וכן מכתב נוסף, המפרט את עמדתה בכל הפרשה. הצוות חקר לראשונה את התובעת, תחת אזהרה, ביום 12.1.03.
למחרת אותה חקירה ראשונה, ביום 13.1.03, פנה צוות החקירה לבית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא (כתוארו אז) אמנון כהן), בבקשה להמציא נתונים על שיחות טלפון של הנתבע 1, זאת במסגרת חקירה בדבר חשד לשיבוש מהלכי משפט וגילוי בהפרת חובה. כב' הנשיא כהן נעתר לבקשה (פרטי הדיון ונימוקי ההחלטה פורסמו מאוחר יותר - ב"ש 2014/03, החלטה מיום 6.3.03).
ביום 14.1.03 נפגשו שנדר ונוסבאום בבית קפה ובמהלך הפגישה הציג נוסבאום לשנדר את מסמך טיוטת הבקשה לחיקור הדין, על ארבעת דפיו, כפי שקיבלו בפקס מקרא.