1. תביעה כספית הוגשה ביום 8.11.07 לתשלום פיצוי בגין נזקי התובעים עקב לקויי בניה שהתגלו בדירה המצויה ברח' העצמאות 19/2 באשדוד (להלן - "הדירה") אותה רכשו התובעים 1 ו-2 (להלן-"התובעים","הקונים") מהנתבעת בשנת 1998. התביעה הוגשה לבית משפט השלום באשדוד , והועברה לבית משפט זה בשנת 2010.
2. הקונים וכן ילדיהם, התובעים 3-7 , טוענים כי נגרם להם נזק מחמת ליקויי רטיבות בדירה, שהתגלו להם בשנת 2005 והוחמרו בשנת 2007 , בהתפשטות של הרטיבות בכל שטח רצפת הדירה. עקב אותה רטיבות, נאלצו הקונים לבצע תיקונים בדירה ולצורך כך, עברו התובעים לדירה חילופית למשך חודש ימים. אומדן עלויות התיקון ודיור חילופי הגיע לסך של 44,028 ש"ח לפי חוות דעתו של השמאי מטעמם. בנוסף, נגרם להם נזק לריהוט שלא נכלל בחוות הדעת מטעמם , הוצאות חשמל בדירה בתקופת ביצוע התיקונים , דמי השתתפות עצמית למבטחת שבצעה את התיקונים בדירה, הוצאות לשכר המומחים מטעמם וכן פיצוי בגין עגמת נפש עבור כלל התובעים, המגיע לסך של 64,780 ש"ח. סך כל נזקי התובעים כאמור בסעיף 19 לכתב התביעה, הוא 108,808 ש"ח.
3. התובעים טענו כי חלק מנזקיהם עקב הרטיבות שולמו ע"י המבטחת, ממנה הם רכשו פוליסת ביטוח לדירה במסגרת המשכנתא (להלן-"המבטחת"). את יתרת נזקיהם, שלא שולמה לתובעים ע"י המבטחת, ביקשו התובעים להשית על הנתבעת.
4. לטענת התובעים, הנתבעת אחראית לליקויי הרטיבות בדירה מחמת התרשלותה בנוגע לצינור ביוב המצוי בדירה. על רשלנותה, נודע להם משהוסר הריצוף בדירה בשנת 2007 עקב סימני רטיבות שהתגלו. אי אז, התברר להם שהנתבעת, חיברה את האסלה שהותקנה על ידה בדירה במקום שאינו מתאים על פי התוכניות ובהעבירה אותה למקומה המיועד, לא דאגה להתקנת כיסוי מתאים לפתח צינור ביוב 4 צול (להלן-"צינור ביוב"). צינור הביוב, נותר חשוף בחדר האמבטיה למעט כיסויו באמצעות ניילון דק (סעיף 9 לכתב התביעה). עקב כך, חלחלו מי שפכים לדירה דרך צינור הביוב, עם הפעלת מערכת הביוב בקומות העליונות בבניין. כתוצאה מכך נוצרה רטיבות בדירה, שגרמה לנזקים כבדים לדירה ולתובעים .
5. לנתבעת טענות מקדמיות.
הראשונה, להיעדר יריבות בינה ובין התובעים 3-7 .
הסכם המכר של הדירה (נספח א' לכתבה התביעה, להלן - "ההסכם"), נכרת בינה ובין התובעים 1 ו-2 בלבד ולא עם ילדיהם, התובעים האחרים. הואיל והנתבעים 3-7 לא רכשו את הדירה מהנתבעת, לא קמה יריבות ביניהם.
לפיכך ביקשה הנתבעת לדחות על הסף את תביעתם של ילדי הקונים.
6. טענה מקדמית נוספת, היא טענת התיישנות ושיהוי. לאור חלוף תקופת ההתיישנות משהוגשה התביעה רק לאחר חלוף מעל 9 שנים ממסירת הדירה לידי הקונים וכן, חלוף שנים רבות מתום תקופת הבדק ותקופת האחריות של הנתבעת על הדירה, דין התביעה להידחות על הסף לטענתה. הקונים, לא הלינו בפניה כנגד פגם בדירה במועד המסירה כאמור בסעיף 2.5 להסכם ולא אפשרו לה לתקן את הליקוי,המוכחש, כמתחייב בחוק המכר (דירות) התשל"ג - 1973 (להלן-"חוק המכר") ועל פי ההסכם.
עקב השיהוי הרב בהגשת התביעה, נמנע מהנתבעת לשלוח הודעה לקבלן המשנה, שבצע עבורה את עבודות האינסטלציה בדירה.
לטעמה של הנתבעת, תכליתה של התביעה להביא להתעשרותם של התובעים על חשבונה. אחריותה לנזקים מוכחשת, כמו גם שיעור הנזק בהיותו מופרז גם לפי הערכת השמאי מר סידאוי מטעמם ובהיעדר ראיות להוכחת נזקיהם.
דיון בטענות המקדמיות:
יריבות עם התובעים 3-7 :
7. התובעים 1 ו-2, הם בלבד חתמו על הסכם עם הנתבעת ביום 3/9/98 . מרבית התובעים האחרים, היו קטינים בעת כריתת ההסכם ומסירת החזקה לידי הקונים וחלקם היו קטינים במועד בו התגלתה הרטיבות בשנת 2007 ולתובעת מס' 7, טרם מלאו 18 במועד חקירתה על תצהירה (עמ' 40 שורה 11). עילת התביעה היא מכוח ההסכם וכן מכוח הוראות חוק המכר (דירות), מצויה במישור היחסים החוזיים בין המוכר לבין הקונה (ראו: ע"א 4720/10
אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19 א' ואח', פורסם בנבו). לפיכך, לא קמה יריבות בין הנתבעת לתובעים 3-7 בגין הסכם המכר שלא ניכרת איתם ולפי הוראות הדין , בנוגע לחובת מסירת ממכר ללא פגם או ליקוי. גם אילו נוצרה יריבות, התובעים 3-7 תבעו את מלוא הנזקים בגין הרטיבות בשעה, שלא טענו בתצהיריהם וכפועל יוצא גם לא הוכיחו כי מי הם, נשא בהוצאות מחמת הרטיבות. כמו כן, לא הוכחו נזקיהם העקיפים כדוגמת הפסד שכר, מחמת נסיעה לעבודה בתקופת מגוריהם בדירה חילופית, בשנת 2007 .
לאור זאת, אני קובעת כי לא נוצרה יריבות בין התובעים 3-7 והנתבעת.
טענת התיישנות:
8. המועד, בו נולדת עילת תביעה על פי דיני חוזים, הוא מועד הפרת ההסכם (ע"א 161/73
ארדה נ' סמסונוב, פד"י כ"ח (2) 228). חוק המכר, קובע תקופות התיישנות שונות וחוק ההתיישנות, קובע תקופת התיישנות בת 7 שנים.
החזקה בדירה נמסרה לקונים בחודש דצמבר 1998 אך יכול, שתוארך תקופת ההתיישנות לפי הוראות חוק המכר וחוק ההתיישנות, בנסיבות בהן עילת התביעה התגבשה זמן ניכר לאחר ההפרה הנטענת. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, קובע כי תקופת ההתיישנות תחל ביום בו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, אם אותן עובדות נעלמו מעיניו עקב סיבות שלא היו תלויות בו ואף, בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן (ראו:ע"א 148/89
שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון בליבאום, פד"י מ"ט (5) 485, 508).
בנוסף, לפי הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כאשר עסקינן בפגם וליקוי נסתר, תחול התיישנות בחלוף 10 שנים מיום גילוי הנזק. הוראות חוק המכר, במסגרתו נקבעו תקופות בדק ואחריות לדירה, אין בהן כדי לגרוע מהוראת פקודת הנזיקין, בדבר התארכות תקופת ההתיישנות בגין פגם נסתר.