ת"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
002034-04
10/03/2005
|
בפני השופט:
יהודה זפט
|
| - נגד - |
התובע:
1. זהבה שמיר
2. נתן שמיר
עו"ד שחר ולנר
עו"ד אמיר אלטשולר
|
הנתבע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
עו"ד ישראל שפלר
|
| פסק-דין |
רקע
אופיר שמיר, בנם של התובעים (להלן: "החייב") הוא הבעלים והמנהל של חברת שמיר מחשבים בע"מ (להלן: "החברה") שעסקה בשיווק ציוד ומחשבים. החייב והחברה ניהלו את חשבונותיהם בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק").
ביום 1.7.03 שעבדו התובעים את זכויותיהם בדירת מגוריהם שברח' בית לחם 1 בראשון לציון, הידועה כגוש 3930 חלקה 117 תת חלקה 2 (להלן:
"הנכס"), להבטחת פרעון חובותיו של החייב לבנק עד לסכום של 750,000 ש"ח.
משלא פרע החייב את חובותיו לבנק פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתה.
בתביעה שלפני תובעים התובעים להצהיר כי תוקף המשכנתה פקע ו/או בטל ולאסור על הבנק לממש את המשכנתה.
טענות התובעים
א. התובעים הסכימו לשעבוד הנכס להבטחת פרעון הלוואה ע"ס 750,000 ש"ח בחשבונו של החייב. עובר לחתימתם על מסמכי השעבוד הציג בפניהם הבנק מצג, לפיו מדובר בשעבוד לתקופה קצרה של 3 שנים, כי אין סיכון בשעבוד הנכס, כי בחשבונו של החייב תוכניות חסכון שהיה בהם כדי לפרוע את ההלוואה.
ב. הבנק הציג בפניהם מצג לפיו החברה עומדת בפני הרחבה ופתיחת סניפים נוספים וכי מצבה של החברה מאפשר את פירעון תשלומי ההלוואה.
ג. הבנק לא הסביר לתובעים את משמעות השעבוד ולא הציג בפניהם את המידע הרלבנטי הדרוש להם כדי לעמוד על הסיכון שבשעבוד הנכס. גם רשם המקרקעין בפניו חתמו התובעים על שטר השעבוד לא הסביר להם את משמעות השעבוד.
ד. לאחר שעבוד הנכס לא מסר הבנק לתובעים כל מידע אודות מצב חשבונו של החייב והחברה, ולא הודיע לתובעים על שחרור בטוחות וערבויות שהיו בידיו בקשר עם חשבונו של החייב. בכך הפר את חובת הגילוי החלה עליו וחשף את את התובעים לסיכון שהמשכנתה תמומש.
ה. הבנק פדה פקדונות, שחרר ערבות בנקאית והעביר כסף מחשבונו של החייב לחשבון החברה, במקום לזקוף את הכספים לפרעון ההלוואה בחשבונו של החייב. די היה בפקדונות ובערבות כדי לפרוע את כל ההלוואה ולשחרר את הנכס מהשיעבוד.
טענות הבנק
א. ההלוואה שלהבטחת פרעונה שועבד הנכס לא נפרעה עד היום ועל כן זכאי הבנק לממש את המשכנתה.
ב. קודם לפתיחת הליכי ההוצאה לפועל פנה הבנק לחייב ודרש ממנו לפרוע את חובו, ולא מנע מהתובעים לפרוע את ההלוואה ולמנוע את מימוש המשכנתה.
ג. טענת המבקשים, לפיה הסכימו לשעבד את הנכס בתנאי שאין סיכון ממשי לממש את המשכנתה, אינה מעוגנת בהסכם תנאים מיוחדים לשטר משכנתא בדרגה ראשונה (להלן: "הסכם המשכנתה") עליה חתמו התובעים. אילו סבר הבנק שאין סיכון שההלוואה לא תפרע על ידי החייב ממקורות שהיו לו בבנק, לא היה דורש בטוחה נוספת.
ד. עובר לשיעבוד ידעו התובעים על הסיכון הכרוך בשיעבוד הנכס, וככל שהוצג בפני התובעים מצג לפיו אין סיכון בשעבוד הנכס, החייב הוא שהציג בפני התובעים מצג זה.
ה. הבנק מתנגד להרחבת החזית שנפרסה בכתב התביעה. לטענתו, בכתב התביעה לא נכללו טענות אודות העברת כספים ו/או ערבויות מחשבונו של החייב לחשבון החברה ועל כן אין לאפשר לתובעים להעלות טענות אלה בסיכומיהם.
דיון
א. בכתב התביעה לא נכללו טענות לעניין העברת כספים ו/או ערבויות מחשבונו של החייב לחשבונה של החברה, והתובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה.
בא כח הבנק הבהיר בדיון כי הבנק מתנגד להרחבת חזית. לפיכך איני רואה להדרש לטענת התובעים שהובאה לעיל בסעיף ה לפירוט טענות התובעים.
ב. ביום 18.6.03 התקבלה החלטת החברה, לפיה תבקש החברה מהבנק להעניק לה הלוואה בסך 750,000 ש"ח לתקופה של 3 שנים, כנגד שיעבוד דירת מגורים שניה של שמיר נתן (נספח ו לתצהיר דרור תושיה). מכאן, שהחייב אשר היה המוציא והמביא בחברה, ידע עוד קודם שנטל את ההלוואה מהבנק, שככל שהיו בידי הבנק בטחונות, אין בהן כדי להבטיח את פרעון ההלוואה אותה התכוון לבקש מהבנק, וכבר בשלב זה הוחלט על שעבוד הנכס.