המשנה לנשיא מ' נאור:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש, בין היתר, שלושה חודשי מאסר בפועל, בעבודות שירות. המבקש טוען כי עד למועד פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא סיים לבצע את מרבית שעות צו השירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ), שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום, וכי לאור ההלכה שנקבעה זמן קצר קודם לכן ב-רע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל (6.2.2012) (להלן: הלכת גנני או פרשת גנני) בית המשפט המחוזי לא יכול היה להטיל עליו מאסר בעבודות שירות. אנו רואים את הבקשה כאילו ניתנה רשות להגשת ערעור, וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. על כן, ייקרא המבקש מכאן ולהבא - המערער. הגענו לכלל מסקנה כי מן הטעמים עליהם נעמוד יש לקבל את הערעור, לבטל את המאסר בעבודות שירות ולהחזיר על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום ביחס לרכיב השל"צ.
תיאור ההליך
1. נגד המערער ונגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום שייחס להם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.9.2007 בשעה 21:00 הגיעו המערער והנאשם הנוסף (שהיה באותה עת שוטר במשמר הגבול) לאתר בניה באשדוד. שם ביקשו משומר האתר, יוסף אבו סבית (להלן: המתלונן), להציג להם תעודה מזהה. המתלונן אמר לשניים כי תעודת הזהות שלו נמצאת בקרוואן באתר, והשלושה החלו לצעוד לעבר המקום. בעודם צועדים, בעט לפתע הנאשם הנוסף בבטנו של המתלונן. המתלונן ניסה להזעיק עזרה באמצעות מכשיר המירס שהיה ברשותו, אך המערער לקח מידו את המכשיר והחל להכות את המתלונן בגבו. בה בעת הכה הנאשם הנוסף את המתלונן בפניו ובחזהו. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן שבר באף, שטפי דם ונפיחות בפנים ושריטות ונפיחות ברגלו.
2. ביום 20.1.2010 הרשיע בית משפט השלום (סגן הנשיא ד' מגד) את המערער ואת הנאשם הנוסף בעבירה שיוחסה להם. ביום 26.5.2011, לאחר קבלת תסקירי מבחן, ניתן גזר הדין בעניינם. לאור המלצת שירות המבחן ונסיבותיו של המערער, ביטל בית משפט השלום (השופט י' אור אדם) את הרשעתו של המערער וגזר עליו 200 שעות של"צ, התחייבות כספית על סך 2,500 ש"ח שלא לעבור עבירת אלימות לתקופה של שנה, פיצוי למתלונן על סך 3,000 ש"ח וצו פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה. על הנאשם הנוסף נגזר עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, פיצוי למתלונן על סך 5,000 ש"ח וקנס על סך 1,000 ש"ח (או שבועיים מאסר תמורתו).
3. ביום 10.7.2011 ערערה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי על קולת העונש. ביום 6.2.2012, ובטרם נדון ערעורה של המדינה בעניין שלפנינו, ניתן פסק הדין בפרשת גנני, בו נדונה פרשנותו של סעיף 71א(א) לחוק העונשין, שזו לשונו:
|
שירות לציבור
|
"בית משפט שהרשיע אדם ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, רשאי, במקום כל עונש אחר או בנוסף עליו, לחייבו בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, פעולה או שירות לתועלת הציבור או הזולת (להלן, בסימן זה - שירות לציבור), למשך תקופה, למספר שעות ובהתאם לתכנית, הכל כפי שיקבע בית המשפט בצו; לצו כאמור ייקרא להלן 'צו שירות'".
|
באותו מקרה הורשע גנני בבית משפט השלום בתל אביב-יפו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, ונגזר עליו של"צ בהיקף של 350 שעות (כן נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, צו פיקוח שירות המבחן למשך שנה וקנס בסך 7,000 ש"ח). גנני החל בריצוי עונשו, ולאחר יותר מחודש הגישה המדינה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע השל"צ. בקשה זו, שהוגשה כאמור באיחור ניכר, נדחתה. משכך, השלים גנני את השל"צ שהושת עליו בטרם הוכרע הערעור בעניינו. לימים התקבל ערעורה של המדינה, ובית המשפט המחוזי הטיל על גנני עונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות. על כך ביקש גנני רשות ערעור לבית משפט זה. בית המשפט (המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים ס' ג'ובראן וח' מלצר) ראה ליתן רשות ערעור וקיבל את הערעור.
לעניין פרשנותו של סעיף 71א(א) לחוק העונשין נקבע:
"נראה כי פרשנות ראויה של סעיף 71א(א) מובילה איפוא למסקנה כי אם במועד גזירת הדין לא יכול בית המשפט לגזור על נידון הן עונש מאסר בפועל והן צו שירות לתועלת הציבור - הרי שגם במסגרת הערעור לא יכול בית המשפט לעשות כן ואין זה משנה האם שני העונשים ניתנו במקביל באותה ערכאה, או בשתי ערכאות שונות" (פרשת גנני, בפסקה 11 לפסק דינו שלהשופט ח' מלצר).
הנה כי כן, נפסק כי ככל שהמערער ריצה את השל"צ שהשיתה עליו הערכאה הדיונית, לא ניתן להטיל עליו במסגרת הערעור עונש מאסר בפועל. בהמשך הודגש כי בידי המדינה האפשרות לשנות את הפרשנות שניתנה באמצעות שינוי החקיקה:
"בשולי הדברים אציין כי אף אם יסבור מאן דהוא שתוצאה זו איננה רצויה (ואינני מחווה דעתי בהקשר זה), הרי ששינוי המצב הנורמטיבי יכול להיעשות רק על דרך של שינוי החקיקה הרלבנטית" (שם) (ההדגשה במקור).
4. נחזור לעניינו של המערער: ביום 25.4.2012 קיבל בית המשפט המחוזי (הנשיא י' אלון והשופטים ח' סלוטקי וי' צלקובניק) את ערעור המשיבה. בית המשפט מצא כי העונשים שהוטלו על המערער ועל הנאשם הנוסף אינם עונים על צרכי הענישה נוכח הנסיבות הקשות של העבירה. אין בעונשים אלה, כך נקבע, כדי לענות על "צורכי הגמול הענישתי, נוכח הסבל הפיזי והנפשי שנגרם למתלונן" (עמוד 5 לפסק הדין ב-עפ"ג 13897-07-11). על כן, בקבלו את ערעור המשיבה, גזר בית המשפט המחוזי על הנאשם הנוסף שישה חודשי מאסר בפועל (אותם יוכל לרצות בעבודות שירות אם יימצא מתאים לכך), בנוסף לעונשים האחרים שהטיל עליו בית משפט השלום. אשר למערער, בית המשפט התייחס הן לנסיבותיו האישיות והן לפסק הדין בפרשת גנני, שניתן לאחר הגשת הערעור. וכך קבע:
"ער אני לכך שחלפו מספר שנים מאז ביצוע העבירה; גילם הצעיר של המשיבים; עברם התקין וההשתלבות הנורמטיבית בחייהם; עוד יש ליתן הדעת לכך שערכאת ערעור אינה ממצה את הדין, ובמיוחד משלא הוטל מאסר ממשי על ידי הערכאה הדיונית, ומשהמשיבים לא ריצו עונש מאסר מעודם [...] באשר למשיב 2 [המערער לפנינו - מ. נ.], מוצע כי ערעורה של המדינה ייתקבל באופן [שהוא] יורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום [...] על משיב 2, בהתחשב בכך שנשא בעיקר תקופת השל"צ, אם כי מדובר בחלק בלבד מתקופה זו, (ראו בעניין זה רע"פ 6374/08 גנני נ' מ"י, ניתן ביום 6.2.2012), יוטלו שלושה חודשי מאסר, בדרך של עבודות שירות, אם יימצא מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות [...]. בנוסף לפיצויים שהוטלו, יוטל על המשיב קנס זהה לזה שהוטל על המשיב 1, בסך של 1,000 ש"ח" (שם, בעמודים 6-5) (ההדגשה אינה במקור).
על פי הנתונים להם טוען ב"כ המערער, עד למועד שמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי סיים המערער לבצע את החלק הארי של השל"צ שהוטל עליו (183.5 מתוך 200 שעות). מכאן הבקשה לרשות ערעור, אשר הוגשה ביום 22.8.2012.
5. להשלמת התמונה, יובהר כי ביום 20.5.2012 - כחודש לאחר מתן פסק הדין מושא הבקשה - קבע הנשיא א' גרוניס שאין מקום להורות על דיון נוסף בפרשת גנני. אחד הטעמים לכך היה יכולתה של המדינה לשנות את המדיניות שנקבעה בפרשה זו בדרך של שינוי החקיקה:
"העובדה שבידי המדינה לקדם את שינוי החקיקה בנושא זה, בעקבות פסק הדין והערותיו של בית המשפט לגבי סעיף 71א(א) לחוק העונשין, מצדיקה אף היא שלא להיעתר לעתירה" (דנ"פ 1537/12 מדינת ישראל נ' גנני פסקה 8 להחלטתו שלהנשיא א' גרוניס (20.5.2012) (להלן: דנ"פ גנני)).