השופט י' עמית:
עניינה של הבקשה שבפנינו בשחרור על-תנאי מטעמים רפואיים על פי סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק).
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים א' טל - סג"נ, א' מקובר, ו-ז' בוסתן) בתיק עת"א 24852-07-13 מיום 31.7.2013, ולפיו קיבל בית המשפט את עתירת המדינה והורה על ביטול החלטת ועדת השחרורים מיום 8.7.2013, בגדרה הורתה הועדה על שחרור זמני של המבקש למשך ששה חודשים מטעמים רפואיים.
רקע והליכים קודמים
1. על המבקש, בן 62 כיום, הוטל עונש מאסר בפועל של 12 שנים שתחילתו מיום 2.3.2011, בגין הרשעתו במספר עבירות, שעיקרן יבוא סם מסוג הרואין במשקל של כ-78 ק"ג מירדן. למבקש עבר פלילי מכביד ולא היתה זו הפעם הראשונה בגינה הורשע בעבירות סמים.
בגזר הדין התייחס בית משפט קמא גם למצבו הרפואי של המבקש, אשר סובל מזה שנים רבות ממחלת ריאות כרונית ההולכת ומתדרדרת בקצב מואץ. בהתחשב בעמדת רופאי השב"ס כי מחלתו של המבקש ניתנת לטיפול ולהשגחה בכלא, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין להימנע מהטלת מאסר בפועל על המבקש בשל מצבו הרפואי.
2. זמן קצר לאחר מתן גזר הדין, עתר המבקש לשחרורו מטעמים רפואיים. הבקשה נדחתה בהחלטת ועדת השחרורים מיום 15.11.2011, משלא שוכנעה כי ימיו של המבקש ספורים, ומנגד שוכנעה הועדה כי המבקש מקבל בכלא טיפול נאות שאיננו מסכן את חייו. עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטה זו, נדחתה בפסק דינו של בית המשפט מיום 6.3.2012.
בכך נסתיימה "המערכה הראשונה" בעניינו של המבקש.
3. ביום 30.1.2013 קיימה ועדת השחרורים דיון נוסף בבקשת המבקש לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים, ובהחלטתה מאותו יום דחתה את הבקשה. המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר דחה בפסק דינו מיום 2.7.2013 את העתירה. בפסק הדין נקבע כי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 7(א) לחוק, שכן ימיו אינם ספורים והוא אינו זקוק באופן קבוע להנשמה כאמצעי מלאכותי.
בכך נסתיימה "המערכה השניה" בעניינו של המבקש.
4. טרם יבשה הדיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במערכה השניה, וועדת השחרורים התכנסה ביום 8.7.2013 לדיון נוסף בבקשת המבקש לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים. בפני הוועדה הונחו, בין היתר, שתי חוות דעת רפואיות:
האחת, של סג"ד ד"ר זוריאן רדומיסלסקי, מנהל רפואי ברמ"ש מיום 2.7.2013. מחוות הדעת עולה כי המבקש סובל ממחלת ריאה חסימתית כרונית קשה על רקע עישון כבד, הוא זקוק לחמצן 24 שעות ביממה ואמור להשתמש במכשיר bipap, מתאשפז לעיתים קרובות ומספר פעמים נזקק להנשמה מלאכותית, מצבו שברירי, מחלתו פרוגרסיבית וחשוכת מרפא, הפרוגנוזה הצפויה במצבו היא גרועה וכל החמרה במחלתו מסכנת את חייו. עוד נאמר בחוות הדעת, כי: "אורך חייו הצפוי על פי חומרת מחלתו אינו עולה על חודשים. ע"פ הספרות שיעורי התמותה תוך שנה, לחולים במצב דומה לשלו, 48%, תוך שנתיים 58% ותוך שלוש שנים 64%" (הדגשות הוספו - י"ע).
השניה, של ד"ר אייל בן בסט ר/כ רפואה בשב"ס, מיום 7.7.2013. חוות הדעת חוזרת בעיקרה על האמור בחוות הדעת של סג"ד זוריאן, וקובעת כי מצבו של המבקש מורכב ושברירי וכל החמרה במחלתו מסכנת את חייו. עוד נאמר בחוות הדעת כי המבקש מסרב לעבור השתלת ריאות, כי על אף הסברים חוזרים הוא ממשיך לעשן, עקב חומרת מחלתו של המבקש וכי:
"הפרוגנוזה של מחלתו גרועה, ואורך חייו הצפוי ע"פ חומרת מחלתו אינו עולה על שנים אחדות. ע"פ הספרות, שיעורי התמותה תוך שנה, לחולים במצב דומה לשלו, 48%, תוך שנתיים 58% ותוך שלוש שנים 64%"...
[ ] ... עקב חולניותו אינו יכול להמצא בכלא רגיל וזקוק לשרותים הרפואיים הקיימים במר"ש. עם זאת, במר"ש נמצא בריכוז של אוכלוסייה חולנית. קיימות מסגרות טיפול בקהילה, בקופות החולים העשויות לתת מענה מיטבי למצבו.
על אף הטיפול שמקבל, אורך חייו הצפוי נמוך, אך קשה להערכה. ככל הנראה לא יעלה על חצי שנה" (הדגשות הוספו - י"ע).
לאור חוות דעת אלה, הורתה ועדת השחרורים בתום הדיון על שחרורו הזמני של המבקש למשך חצי שנה מטעמים רפואיים, והורתה כי לקראת תום התקופה תיערך חוות דעת רפואיות ביחס למצבו הרפואי העדכני.
פסק דינו של בית משפט קמא
5. כנגד החלטה זו עתרה המדינה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר בפסק דינו מיום 31.7.2013 קיבל את העתירה וביטל את החלטת ועדת השחרורים.