ע"א, רע"א
בית המשפט העליון
|
779-06,5701-07,7820-07
28/08/2012
|
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין
2. ע' ארבל
3. א' רובינשטיין
4. ס' ג'ובראן
5. א' חיות
6. ח' מלצר
7. י' דנציגר
|
| - נגד - |
התובע:
1. קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ
2. לוי קושניר
3. המערער בע"א 5701/07:
4. שקולניק דרור
5. המבקשות ברע"א 7820/07:
6. נאות אביב בע"מ
7. רמת אביבים
עו"ד גיל בריצמן
עו"ד ג' שגיב
עו"ד ח' בלייברג
עו"ד ד' צרפתי
עו"ד א' גילביץ
|
הנתבע:
1. שאול ממן
2. המשיבים בע"א 5701/07:
3. קניאל תעשיות אריזה בע"מ ואח'
4. קניאל אריזות משקה בע"מ ואח'
5. ברבינו בע"מ
6. אבות השקעות ייזום בנדל"ן
7. ביגר אברהם
8. שור אריק
9. שי.י.ס אחזקות בע"מ
10. המשיב ברע"א 7820/07:
11. אדי הרשקוביץ
עו"ד י' ממן
עו"ד מ' פז
עו"ד א' מיכאלי
עו"ד י' אבירם
עו"ד י' סבו
עו"ד נ' שכנר
|
| פסק-דין |
השופט י' דנציגר:
לפנינו שלושה הליכים - ערעור ושתי בקשות רשות ערעור - אשר במרכזם סוגיית מתן סעד הערכה לקביעת השווי ההוגן של מניותיהם של ניצעים בהצעת רכש מלאה, בהתאם לסעיף 338(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).
במרכזו של ההליך שנדון ברע"א 7820/07 מצויה בקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' משל-שהם) במסגרת ת"א 2091/03: החלטה מיום 15.8.2005 בה נקבע, כי התמורה שהוצעה לבעלי המניות מהציבור בגין מניות המבקשת 1, נאות אביב בע"מ (להלן: נאות אביב) בהצעת הרכש מטעם המבקשת 2, רמת אביבים בע"מ (להלן: רמת אביבים), הייתה פחותה משוויין ההוגן; וכן על ההחלטה מיום 27.6.2007 בה התקבלה באותו העניין בקשת המשיב, אדי הרשקוביץ (להלן: הרשקוביץ), לאשר את התובענה בת"א 2091/03 כתובענה ייצוגית. ביום 24.9.2007 החליט בית משפט זה (השופטת מ' נאור) כי הבקשה תידון בפני הרכב (להלן: עניין נאות אביב).
במרכזו של ההליך שנדון ברע"א 779/06 מצויה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט נ' ישעיה) במסגרת בש"א 20012/02 מיום 19.12.2005, במסגרתה נקבע כי התמורה שהוצעה לבעלי המניות מהציבור בגין מניות המבקשת 1, קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ (להלן: קיטאל), בהצעת הרכש מטעם המבקש 2, לוי קושניר (להלן: קושניר), הייתה פחותה משוויין ההוגן. בנוסף קיבל בית המשפט את בקשת המשיב, שאול ממן (להלן: ממן), לאשר את התובענה בת"א 2338/02 כתובענה ייצוגית. ביום 21.11.2006 החליט בית משפט זה (השופט א' גרוניס) כי הבקשה תידון בפני הרכב (להלן: עניין קיטאל).
במרכזו של ההליך שנדון בע"א 5701/07 מצוי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' רונן) במסגרת ת"א 1209/03 ות"א 1210/03 מיום 8.5.2007, במסגרתו נקבע כי המערער, דרור שקולניק (להלן: שקולניק) לא הוכיח שהתמורה שהוצעה לבעלי המניות מהציבור בגין מניות המשיבות 2-1, קניאל תעשיות אריזה בע"מ (להלן: קניאל תעשיות) וקניאל אריזות משקה בע"מ (להלן קניאל אריזות), בהצעת רכש מטעם המשיבים 3-7, הייתה פחותה משוויין ההוגן. כפועל יוצא, דחה בית המשפט את בקשתו של שקולניק לאשר תביעתו כתביעה ייצוגית ודחה את תביעתו האישית (להלן: עניין קניאל).
ביום 6.7.2009 התקיים דיון מאוחד בבקשות רשות הערעור בעניין קיטאל ובעניין נאות אביב בפני הרכב המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין והשופטים ע' ארבל ו-י' דנציגר. ביום 28.12.2009 התבקשו הצדדים בבקשות רשות הערעור להגיש עמדתם ביחס להשלכותיו של פסק הדין בעניין ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 28.12.2009) (להלן: עניין עצמון), אשר ניתן לאחר הגשת בקשות רשות הערעור, על בקשות רשות הערעור. ביום 14.3.2010 הוחלט על הרחבת ההרכב, בשים לב לחשיבות ומורכבות הסוגיות שבמחלוקת.
ביום 1.12.2010 התקיים דיון בערעור בעניין קניאל בפני הרכב המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין והשופטים ח' מלצר ו-נ' הנדל, במסגרתו התייחסו הצדדים גם להשלכותיו של עניין עצמון על הערעור. בתום הדיון הוחלט שהערעור בעניין קניאליצורף לבקשות רשות הערעור בעניין קיטאל ובעניין נאות אביבושכל שלושת ההליכים יישמעו במאוחד בפני ההרכב המורחב.
ביום 29.2.2012 התקיים דיון מאוחד בשלושת ההליכים בפני ההרכב המורחב והצדדים השלימו טיעוניהם בעל פה. הגיעה עת הכרעה.
רקע כללי
1. שלושת ההליכים שלפנינו עוסקים בסוגיה של מתן סעד הערכה לקביעת השווי ההוגן של מניותיהם של ניצעים בהצעת רכש מלאה בהתאם לסעיף 338(א) לחוק החברות. על פי ההסדר שנקבע בחוק החברות, לא ירכוש אדם מניותיה של חברה ציבורית כך שלאחר הרכישה יחזיק ביותר מ-90% ממניות החברה אלא בדרך של הצעת רכש (סעיף 336 לחוק החברות). אם התקבלה הצעת הרכש באופן ששיעור ההחזקות של הניצעים שלא נענו לה נופל מ-5% מהון המניות של החברה, מחוייב המציע לרכוש את כלל מניות החברה הנותרות באותו המחיר (סעיף 337 לחוק החברות). במקרה כזה, עומדת לניצעים הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הערכה לקביעת השווי ההוגן של המניות שנרכשו מהם (סעיף 338 לחוק החברות) [לסקירה מפורטת של ההסדר ושל התכליות שבבסיסו ראו סעיפים 40-24 לעניין עצמון].
יוער כבר בשלב זה כי במסגרת תיקון מקיף שנערך בחוק החברות בשנת 2011 [תיקון מס' 16 לחוק החברות, התשע"א-2011, ס"ח התשנ"ט 189, התשע"א 363 (להלן: תיקון מס' 16 לחוק החברות). להצעת החוק ולדברי ההסבר ראו: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע-2010, ה"ח 496] שונו חלק מהוראות ההסדר בנושא זה בחוק החברות. על אף שלשינויים אלו אין תחולה ישירה על המקרים שלפנינו, יש להם חשיבות והשפעה על השאלות המשפטיות שמתעוררות בענייננו, ועל כך יורחב בהמשך.
2. בשלושת המקרים שלפנינו טענו הניצעים-התובעים (הרשקוביץ, ממן ושקולניק), כל אחד במסגרת תביעתו בבית המשפט המחוזי, כי התמורה ששולמה עבור מניותיהם בהצעת הרכש הייתה פחותה משוויין ההוגן. לטענתם, יש להעריך את שווי המניות שנרכשו מהם על פי שיטות שונות של הערכת שווי (אשר תפורטנה להלן), מהן עולה כי שווי המניות גבוה מהמחיר שהוצע עבורן בהצעת הרכש. לעומתם טענו הרוכשים-הנתבעים (המבקשים בעניין קיטאל ובעניין נאות אביבוהמשיבים בעניין קניאל) כי שווי השוק, דהיינו מחיר המניות בבורסה ערב הצעת הרכש, הוא הקריטריון לקביעת השווי ההוגן של המניות וכי על פי קריטריון זה התמורה שהוצעה בעבור המניות בהצעת הרכש אינה נופלת משוויין ההוגן. עוד טענו הרוכשים כי הסכמת רוב הניצעים להצעת הרכש מקימה חזקה בדבר הוגנות התמורה המוצעת.
3. בין לבין, ביום 28.12.2009 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בעניין עצמון, אשר נדרש לראשונה לסוגיית הערכת מניות במסגרת בקשה לסעד הערכה, לאחר שבתי המשפט המחוזיים אשר דנו בסוגיה לא נקטו בה עמדה אחידה [ראו והשוו: החלטות בית המשפט המחוזי בשלושת המקרים שלפנינו; פסק דינו של השופט נ' ישעיה בעניין עצמון, בבש"א (ת"א) 6479/02 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 29.10.06); פסק דינו של השופט מ' אלטוביה בת"א (ת"א) 1004/02 הרשקוביץ נ' סנואי ישראל בע"מ (לא פורסם, 7.8.2005); ולאחרונה - החלטותיה של השופטת ר' רונן בת"צ 20457-03-11 ספרא נ' מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ (לא פורסם, 20.11.2011, 7.12.2011)].
בפסק הדין בעניין עצמון עמדתי בהרחבה על ההסדר הקבוע בחוק החברות לעניין הצעת רכש מלאה ועל תכליותיו של סעד ההערכה במסגרתו (ראו סעיפים 45-24 לעניין עצמון). בפסק הדין בעניין עצמון נקבע, בדעת רוב, כי במרבית המקרים אין להסתמך על שווי השוק לצורך הערכת שווי המניות במסגרת בקשה לסעד הערכה על פי סעיף 338 לחוק החברות. נקבע כי עקרונות הערכת שווי המניות שינחו את בית המשפט במסגרת בקשה לסעד הערכה יהיו העקרונות המקובלים בתורת המימון וכי השיטה שיש להעדיפה כעולה בקנה אחד עם עקרונות אלו היא שיטת ה-DCF (Discounted Cash Flow) המעריכה את שווי החברה על פי תזרים המזומנים המהוון של נכסיה הנוכחיים ושל הזדמנויות ההשקעה העתידיות שלה (ראו סעיפים 64-57 לעניין עצמון).
סבורני כי הקביעות שנקבעו בעניין עצמון יפות ונכונות אף למקרים נשוא ענייננו, בכפוף למספר הבהרות והערות שיובאו להלן. אך ראשית לכל אבקש לסקור בקצרה את עובדות המקרים שלפנינו ואת החלטות בית המשפט המחוזי בכל אחד מהם.
רקע עובדתי
עובדות עניין נאות אביב
4. נאות אביב הייתה חברה ציבורית שעסקה בנדל"ן. הון מניותיה הורכב משני סוגי מניות: מניות בערך נקוב של 5 ש"ח שהיו רשומות למסחר בבורסה והיוו 69.61% מההון המונפק של החברה (להלן: מניות 5); ומניות בערך נקוב של 1 ש"ח שלא היו רשומות למסחר בבורסה והיוו 30.39% מההון (להלן: מניות 1). אין חולק כי מחזיקי מניות 1, אשר היוו 68.57% מזכויות ההצבעה של נאות אביב באסיפה הכללית, שלטו בחברה.
5. רמת אביבים החזיקה בעצמה ובאמצעות חברת בת שלה, חברת פלמין נאמנות בע"מ, בכלל מניות 1 של נאות אביב (מתוכן כ-10% הוחזקו על ידה בנאמנות עבור צדדים שלישיים). כן החזיקה רמת אביבים בשיעור של כ-89.92% ממניות 5 של נאות אביב. שאר מניות 5 של נאות אביב, קרי 10.08% מההון המונפק והנפרע של מניות 5 (שהיוו כ-3.17% מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של נאות אביב), הוחזקו בידי בעלי מניות מקרב הציבור, בהם הרשקוביץ.