השופט נ' הנדל:
1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (עמ"ש 1016-07, כב' השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין, ע' צ'רניאק), אשר ביטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (ת"ע 9940/01-9947/01, כב' השופטת ט' סיוון), שקיבל את התנגדות המבקשים לקיום צוואה.
במוקד הדיון עומדת צוואה שרשמה המנוחה. למען הסדר הטוב, יובהר תחילה מיהן הנפשות הפועלות: המבקשים 1-2 הם ילדיה של המנוחה ושל בעלה הראשון (להלן, בהתאמה: הילדים, המנוחה והאב). מבקש 3 הוא עיזבון המנוחה. בא כוח העיזבון בהליך זה הוא אחיו של האב, דהיינו דודם של הילדים (להלן: הדוד). מבקשת 4 היא אימה של המנוחה. משיב 1 הוא הפרקליט שערך את צוואתה של המנוחה (להלן: הפרקליט). משיב 2 חי עם המנוחה בשנים שלפני פטירתה (להלן: בן הזוג).
2. במאי 2001 חתמה המנוחה על הצוואה הרלבנטית. במסגרת הצוואה הורתה המנוחה להעביר את כל רכושה לשני ילדיה, בחלקים שווים (סעיף 2(א)). זאת למעט סכומים שיועברו על פי הצוואה לאנשים ספציפיים, ובכלל זאת סך של 100,000 דולר לבן זוגה וקצבה חודשית של 1,000 דולר לאימה (סעיף 2(ב)). אם ביום מותה של המנוחה לא ימלאו לבתה 30 שנה ולבנה 29 שנים, יועבר חלקם בעיזבון לקרן שמורה (להלן: הקרן). מנהל הקרן יהיה - על פי סדר העדיפות הבא - הפרקליט, בן זוגה של המנוחה, חברתו לחיים של הפרקליט, או הדוד (סעיף 4(א)). הנאמן יעביר לילדים מדי חודש קצבה שגובהה נקבע בצוואה (סעיף 4(ד)(1)). המנוחה ביקשה שאת ילדיה יגדלו - על פי סדר העדיפות הבא - בן הזוג, הפרקליט, חברתו לחיים של הפרקליט או הדוד, ובכל מקרה לא אביהם של הילדים (סעיף 4(ד)(5)). במידה והילדים יגדלו בכל זאת אצל אביהם, הורתה המנוחה שלא תהיה לאב זכות כניסה לבית מגוריה בתל אביב (להלן: הבית) (סעיף 4(ד)(7)). נקבע כי הנאמן על הקרן יגבה שכר של 3% פלוס מע"מ לשנה (סעיף 4(ח)). כמו כן מינתה המנוחה את הפרקליט למנהל העיזבון, ובמידה וייבצר ממנו למלא תפקיד זה - ישמש כמנהל אחד מן הנאמנים, על פי סדר העדיפויות שנקבע בסעיף 4(א) לעניין הנאמנות (סעיף 7).
ביוני 2001, מספר שבועות לאחר חתימת הצוואה, נפטרה המנוחה. באותה עת היו שני ילדיה בגילאי 13 ו-14. בן זוגה של המנוחה הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקיים את הצוואה. הילדים, כמו גם אימה של המנוחה, התנגדו לקיום הצוואה. עיקר טענת המתנגדים היה שהפרקליט- אשר ערך את הצוואה - הוא גם הזוכה והנהנה העיקרי מעיזבונה של המנוחה. אלא שעל פי הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, הוראת צוואה שמזכה את מי שערך אותה - בטלה. לפיכך עתרו המתנגדים לבטל את הסעיפים בצוואה שעניינם מגורי הילדים וגידולם, מינוי הפרקליט למנהל הקרן, גובה שכרו של מנהל הקרן וסמכויותיו.
על אף האמור, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי אבי הילדים יגדל אותם בבית נשוא המחלוקת. זאת לאחר שהשתכנע כי תוצאה זו תשרת את טובת הילדים. כמו כן הורה בית המשפט, על אף האמור בצוואה, שהפרקליט לא ישמש כמנהל העיזבון. בנוסף יש לציין כי זמן קצר לאחר מות המנוחה, ועוד בטרם ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, העביר הפרקליט מחשבון המנוחה לחשבונו הפרטי סך של כ- 300,000 ש"ח כמקדמה על חשבון שכר טרחה.
ביום 13.12.2006 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התנגדויות המשיבים לצוואה. נקבע כי הפרקליט היה מעורב בהכנת הצוואה ובעריכתה, וכי על פי ההוראות הקבועות בצוואה לעניין שכר טרחת הנאמן - מתברר שהוא זוכה בכ-60% מעיזבונה של המנוחה. מכאן נקבע שהתקיימו הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, לפיו:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה".
התוצאה היא שיש לבטל את הסעיפים בצוואה, כפי שהתבקש על ידי הילדים. כמו כן, באי כוחם של המבקשים בתיק דנא מונו למנהלי עיזבון המנוחה.
ערעור שהגיש הפרקליט לבית המשפט המחוזי - התקבל. נקבע כי "הטענות שעלו בדבר ניצול מחלתה של המנוחה ע"י [הפרקליט], או השפעה בלתי הוגנת עליה מטעמו, או על כך שהצוואה אינה פרי שיקול דעת והבנה צלולה ומלאה של המנוחה את תוכנה, או כי אין היא מבטאת את אומד דעתה של המנוחה או נוגדת את תקנת הציבור - אינן מבוססות כלל". בית המשפט המחוזי הוסיף כי הקביעה לפיה הפרקליט צפוי היה לקבל 60% מהעיזבון בתור מנהל קרן הנאמנות - איננה נסמכת על חוות דעת חשבונאית, והינה שגויה.
3. המבקשים הגישו בקשת רשות הערעור, שמופנית בעיקרה כנגד פסק דינו הנזכר של בית המשפט המחוזי. כמו כן בקשו המבקשים לערער על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, בה נדחתה בקשתם להגיש ראיות להוכחת טענתם כי הפרקליט משך בסתר 120,000 דולר מחשבון הבנק של המנוחה בשווייץ כחודשיים לפני פטירתה.
במהלך הדיון בפנינו הסכימו הצדדים לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פיה. כמו כן, לאור המלצתנו, הסכימו הצדדים כי יינתן על ידי בית משפט זה פסק דין חלף פסק-דינם של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין שיצא מלפנינו יקבע מי יהיה מעתה מנהל העיזבון ומנהל הקרן. בנוסף הוסכם שהפרקליט יגיש את התייחסותו לטענת המבקשים כי הוא קיבל לידיו 120,000 דולר מבנק בשווייץ, ויפרט את הפעולות שביצע עבור המנוחה ובקשר עם עיזבונה המזכות אותו בשכר טרחת עורך דין. לאחר קבלת תגובת המבקשים יוחלט על ידי מותב זה מהו הסכום, אם בכלל, אשר לו זכאי הפרקליט כשכר טרחה. בכל מקרה לא יעלה הסכום על הסך של 300,000 ש"ח אותם כבר גבה הפרקליט מחשבונה של המנוחה טרם מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
עוד הוסכם על הצדדים שלא יחול שינוי במצב הקיים היום מבחינת המתגוררים בבית השנוי במחלוקת, וכן שתדחנה ללא צו להוצאות שתי התביעות המתנהלות בבית המשפט המחוזי מרכז: האחת - שהגיש הפרקליט לפסיקת שכר טרחתו, והשנייה - שהגיש מנהל העיזבון להשבת סך של 300,000 ש"ח שמשך הפרקליט מהעיזבון. הוסכם כי תבוטל התלונה שהגישו הילדים נגד הפרקליט ללשכת עורכי הדין, וידחו עמ"ש 41448-03-10 ועמ"ש 41948-03-10 התלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ללא צו להוצאות.
4. לנוכח המתווה הדיוני המוסכם, נותר לנו להכריע בשתי שאלות: האחת, היקף הסכום לו זכאי הפרקליט - אם בכלל, ובכל מקרה לא מעבר ל-300,000 ש"ח - בגדר שכר טרחה. השנייה, זהות מנהל העיזבון והקרן, שיכהן לצד עו"ד זרח רוזנבלום. באשר לשאלה הראשונה, הצדדים התייחסו לשני מרכיבים: הטענה כי הפרקליט משך מחשבון הבנק של המנוחה בשווייץ 120 אלף דולר בלא סמכות, וטיב הפעולות שבוצעו על ידי הפרקליט בקשר עם העיזבון ושמזכות אותו בשכר טרחה.
הפרקליט טען כי ביום 3.5.2001 הוא טס לשווייץ, על פי בקשתה של המנוחה. פקיד הבנק התקשר בנוכחותו אל המנוחה, והיא הורתה לו לתת לפרקליט 120,000 דולר. טוען הפרקליט כי הוא חזר למחרת ארצה ומסר את מלוא הסכום לידי המנוחה. הפרקליט מבהיר כי הוא לא דיווח על אותם 120 אלף דולר למנהל העיזבון, משום שסכום זה נמסר למנוחה עוד בחייה, ובכל מקרה המנוחה לא סיפרה מעולם לפרקליט מה עשתה עם הכסף. הפרקליט מוסיף כי בן זוגה של המנוחה מסר לו לאחר מותה 40,000 דולר במזומן, שנלקחו ככל הנראה מתוך הכספת של המנוחה, והפרקליט הפקיד סכום זה בחשבון הנאמנות.
המבקשים הדגישו כי בכל המסמכים שמסר הפרקליט לבית המשפט, במסגרת התביעות ההדדיות שמתנהלות מזה שנים, הוא לא הזכיר כלל את הנסיעה לשווייץ ואת משיכת הסכום של 120,000 דולר. הדבר התגלה רק לאחר שהמבקשים ומנהלי העיזבון נסעו לשווייץ ושמעו על הנושא מפי פקידי הבנק. לטענתם של המבקשים אין כל היגיון בכך שהמנוחה תשלח את הפרקליט לחו"ל על מנת למשוך את הכסף, והלה יגיע ארצה וימסור את הכסף לידיה במזומן. בהקשר זה מציינים המבקשים כי המנוחה העבירה סכום של כ-2 מיליון דולר מחשבונותיה בשווייץ לחשבון הבנק שלה בארץ, וממילא לא ברור מדוע היה צורך בטיסה מיוחדת על מנת למשוך במזומן סכום "פעוט" יחסית של 120 אלף דולר.
באשר לשכר טרחתו, הפרקליט מצהיר כי בדצמבר 2000 מינתה אותו המנוחה לנאמן על רכושה. מאז ועד למותה הוא גיבש מנגנון להעברת כספיה של המנוחה מחשבונות הבנק בשווייץ לחשבון הבנק בישראל, וביצע מספר פעולות נוספות בקשר לנכסי המנוחה. בסך הכל השקיע הפרקליט בענייניה של המנוחה עובר לפטירתה כ-100 שעות עבודה. לאחר מות המנוחה ובמשך כשנה ורבע, עד שמונו מנהלי עיזבון אחרים, השקיע הפרקליט כ-650 שעות בטיפול בעניינים שונים הקשורים בניהול העיזבון. הפרקליט מדגיש כי פעולותיו תרמו לשמירת העיזבון ולשגשוגו. שכר הטרחה שנהג הפרקליט לגבות מלקוחותיו באותה עת עמד על 250 דולר לשעה פלוס מע"מ, ולפיכך שכר טרחתו עומד על כ-187,500 דולר (כ-790,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. על כך יש להוסיף לשיטתו שכר טרחה בגין טיפול בתובענה שהוגשה נגד המנוחה, ושבגינה טוען הפרקליט כי המנוחה הסכימה לשלם לו שכר טרחה גלובלי של כ-25,000 דולר. על יסוד טיעון זה עותר הפרקליט להותיר בידיו את מלוא הסכום של 300,000 ש"ח.
המבקשים טוענים כי הערכת השעות של הפרקליט היא מופרזת לחלוטין. בנוסף, הפרקליט ביצע את פעולותיו לטובתו האישית בלבד ובלא שהתמנה למנהל עיזבון, וממילא כל פעולותיו הן ללא סמכות וחסרות כל תוקף משפטי (השוו: סעיף 81 לחוק הירושה). באשר לתובענה הנוספת בה טיפל הפרקליט, המבקשים מצביעים על כך שאין כל הסכם שכר טרחה כתוב בין הפרקליט לבין המנוחה, וכן שבפועל הטיפול בתיק נמשך והסתיים אצל מנהלי העיזבון שמונו מאוחר יותר.
בהתאם להסכמת הצדדים שקלנו את מלוא טענותיהם, לרבות סוגיית 120 אלף הדולרים וסוגיית פעולותיו של הפרקליט בקשר לעיזבון המנוחה והתייחסות הצדדים לעניינים אלו. באנו לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שכר הטרחה המגיע לפרקליט על סך של 100,000 ש"ח בערכי יולי 2001 (ראה סעיף 4 להחלטתנו מיום 18.7.2012). על הפרקליט להשיב לעיזבון את יתרת הסכום - 200,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיולי 2001 - תוך 60 יום.