פסק-דין בתיק רע"א 3522/10

השופט  י' דנציגר:

לפנינו דיון מאוחד בשתי בקשות רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' שטרנברג אליעז) בה"פ 8510/09 מיום 6.4.2010 ובה"פ 45339-03-10 מיום 15.4.2010.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.            כעולה מהבקשות שלפנינו, המשיב הועסק כעוזר מנהל של המבקשת 1, גני עינב (בניה מעולה) בע"מ (בפירוק מרצון) (להלן: המבקשת אוגני עינב), ושל חברת גני נעלה בע"מ (בפירוק על ידי ביהמ"ש) (להלן: גני נעלה והחברות), אשר המבקש 2 (להלן: המבקש) היה בעליהן בשיעור של 50%, כנטען. לגרסת המשיב החברות חייבות לו כספים בגין שכר עבודה שלא שולם לו וכן בגין הלוואות שהעמיד לטובתן ואשר החוב בגינן לא נפרע. על רקע סכסוך כספי זה פנו הצדדים לבוררות שהתנהלה בבית הדין האזורי לדיני ממונות בגוש עציון. הסכם הבוררות נחתם, כנטען, בין המבקש, המנהל והמשיב. בפסק הבוררות שניתן ביום 18.10.2006, ואשר הצדדים לו היו מצד אחד המשיב ומצד שני החברות, המבקש והמנהל, נקבע כי החברות והמנהל חייבים להשיב את הכספים למשיב. ואולם, באשר למבקש נקבע כי הוא אינו חייב לשלם למשיב דבר שכן לא הוכח כי הוא קיבל עליו אחריות אישית לפירעון ההלוואה (להלן: פסק הבוררות). כעולה מתגובת המשיב, פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 17.10.2007 משלא הוגשה התנגדות.

2.       ביום 31.12.2007 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בירושלים כנגד המבקש, במסגרתה ביקש לבצע כלפיו הרמת מסך ולחייבו באופן אישי בסכומים שנפסק כי על החברות לשלמם לו, זאת לנוכח אחריותו האישית כבעל מניות וכדירקטור בחברות.

3.       בעוד ההליך האמור מתנהל בבית משפט השלום, ביום 28.12.2009 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 8510/09). בקשתו התבססה על עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: חוק הבוררות), בטענה כי בשנת 2009 גילה באקראי בביתו מסמכים (פנקסי צ'קים) המעידים כי המשיב והמנהל מעלו בכספי החברות. המבקש טען כי לאחר שחקר את הנושא גילה כי השניים שילמו עבור בניית ביתם בכספי החברות על ידי זיוף חתימתו (להלן: בקשת הביטול). המבקש אף הגיש בהקשר זה תלונה למשטרת ישראל. במאמר מוסגר יצויין כי בדיון שלפנינו התברר כי ככל הנראה תיק החקירה בעניין לא נסגר ומונח היום על שולחנה של הפרקליטות לשם הכרעה בדבר אופן המשך הטיפול בו.

4.       בא כוח המבקש, עו"ד מרדכי וייס, לא התייצב ביום 15.3.2010 לישיבה שנקבעה בבית המשפט המחוזי בבקשת הביטול. ואולם, לישיבה התייצב המבקש עצמו שמסר לבית המשפט כי בא כוחו השאיר לו הודעה בבוקר הדיון כי הוא נמצא בחדר מיון בבית החולים. בא כוח המשיב טען כי גם בעבר הגיש המבקש בקשות דחייה רבות כחלק מטקטיקה של ניהול התיק. עוד הוסיף כי אמש הגיע עו"ד וייס לדיון בבקשה להטלת עיקולים הנדונה במסגרת התובענה שהוגשה בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו מיום 15.3.2010 את המשך הדיון והורה כי אישור רפואי ערוך כדין יוגש לבית המשפט תוך שלושה ימים. המסמך שהומצא לבית המשפט המחוזי בעקבות ההחלטה הנ"ל הוא אישור בחתימת רופאת המשפחה של עו"ד וייס המאשר כי הוא אושפז ביום 14.3.2010 בבית החולים ושוחרר ביום 15.3.2010 אחר הצהריים. בא כוח המשיב טען כי מדובר בעדות שמיעה של רופאת המשפחה אשר אין להסתפק בה וכי יש להמציא אישור מבית החולים עצמו בדבר תאריך האשפוז ותאריך השחרור. בהחלטתו מיום 28.3.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי "לפנים משורת הדין, ניתנת הזדמנות חוזרת להמצאת האישור הרפואי של בית החולים הדסה הר הצופים".

5.       בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 6.4.2011 הציג עו"ד וייס לבית המשפט מסמך רפואי וביקש לא לגלותו לבא כוח המשיב בנימוק שהמסמך נושא מידע סודי אודות מצבו הבריאותי. בא כוח המשיב טען כי הוא מבין שהומצא לבית המשפט מסמך לא חתום, שלא רשום בו מועד שחרורו של עו"ד וייס מאשפוז. כן נטען כי בהחלטתו הקודמת בית המשפט לא ביקש לקבל "סיכום רפואי" על מצבו הבריאותי של עו"ד וייס אלא אישור קונקרטי בדבר אשפוזו של עו"ד וייס ביום הדיון אליו לא התייצב. משכך, עתר בא כוח המשיב לדחיית בקשת הביטול.

החלטת ביהמ"ש המחוזי מושא רע"א 3522/10

6.       בהחלטתו מיום 6.4.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי התברר שהחלטתו הקודמת לאפשר, לפנים משורת הדין, הגשת מסמך רפואי ערוך כדין בדבר אשפוזו של עו"ד וייס במועד הדיון אליו לא התייצב לא כובדה. עוד נקבע כי המסמך שהוגש לעיונו של בית המשפט בלבד הוא "סיכום מחלה" שבו מופיע תאריך אשפוז בלבד. המסמך אינו חתום ואינו נושא תאריך שחרורו של עו"ד וייס מאשפוז שהוא המידע הרלוונטי בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי קבע כי יוצא אפוא שהחלטת בית המשפט מיום 28.3.2010 לא קוימה בשנית. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט, אין מנוס מדחיית בקשת הביטול. בית המשפט המחוזי הוסיף כי "למעלה מן הנדרש" מדובר בפסק בוררות משנת 2006 שבית המשפט מתבקש לבטלו בטענה כי המבקש גילה באקראי במגירה שבביתו מסמכים המעידים על אי סדרים בחברה. עוד ציין בית המשפט כי פסק הבוררות אינו מחייב את המבקש בחיוב כספי כלשהו. החיובים כולם מכוונים כלפי מי שאינם צדדים לבקשת הביטול. משכך, קבע בית המשפט כי סיכוייו של המבקש לבטל את פסק הבוררות קלושים ביותר. בסוף החלטתו ולאור דחיית בקשת הביטול אישר בית המשפט את פסק הבוררות.

המשך ההליכים לפני בית המשפט המחוזי - מושא רע"א 9417/10

7.       ביום 25.3.2010 הגיש המבקש המרצת פתיחה נוספת לבית המשפט המחוזי (ה"פ 45339-03-10), מטעמו ומטעם החברות, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי פסק הבוררות בטל, מאחר שהחברות לא היו צד להסכם הבוררות ומשכך פסק הבוררות בו חוייבו החברות ניתן בהעדר סמכות. ביום 15.4.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי "התובענה בה"פ 8510/09 נדחתה ב-6.4.2010 לגופה. לאור האמור אין מקום לבקשות נוספות הקשורות אל התובענה".

ההליכים לפני בית משפט זה

8.       כנגד שתי החלטותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי מכוונות בקשות רשות הערעור שלפנינו. במסגרת רע"א 3522/10 אף הוגשה בקשה מטעם לשכת עורכי הדין להצטרף להליך במעמד של "ידיד בית המשפט". על אף התנגדות המשיב, בשים לב למהות העניין וזיקתו לתחומי פעילותה של לשכת עורכי הדין החלטנו לקבל את בקשתה להצטרף להליך במעמד של "ידיד בית המשפט".

נימוקי המבקשים ברע"א 3522/10

9.       לטענת המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד מרדכי וייס - אין הצדקה כי תביעתו של בעל דין תדחה עקב פגם טכני באישור רפואי שהמציא בא כוחו, באופן שימנע בירורן של טענות חמורות למרמה וזיוף לגופן. בהקשר זה נטען כי למבקש נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. בנוסף לכך נטען כי הנמקתו של בית המשפט המחוזי באשר לסיכוייה הקלושים של בקשת הביטול הינה לקונית והיא בגדר הערת אגב בלתי מבוססת ואשר לא נתמכה בהנמקה משפטית ראויה. המבקש טוען כי בידיו ראיות איתנות המבססות מרמה וזיוף מצד המשיב ומשכך יהיה בידיו להביא לביטול פסק הבוררות. המבקש מפנה את תשומת ליבו של בית המשפט לנספח י"ט לבקשה שהוא אישור רפואי כדין לפיו עו"ד וייס שוחרר מביה"ח רק ביום 15.3.2010. המבקש מציין כי אמנם אישור זה הונפק לאחר דחיית בקשת הביטול, אך אין להתעלם ממנו.

          ביום 7.9.2010 הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 

תשובת המשיב ברע"א 3522/10

10.     לטענת המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד עמיר פישר - יש לסלק את הבקשה על הסף מחמת היעדר זכות עמידה של המבקשים. לטענת המשיב, המבקשת לא הייתה צד לבקשת הביטול בבית המשפט המחוזי. כן נטען כי המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לצירוף המבקשת כצד לדיון, זאת בשלב הסיכומים, מבלי לבקש אישורו של בית משפט שלפירוק. הבקשה לא נדונה ולא הוכרעה לאור דחיית בקשת הביטול. עוד נטען כי פסק הבוררות לא הטיל חיוב על המבקש ולפיכך אין לו מעמד לבקש את ביטול פסק הבוררות ואף לא להגיש בקשת רשות ערעור על דחיית בקשת הביטול. מעבר לכך, טוען המשיב כי ממילא סיכויי בקשת הביטול קלושים, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן הטענות העומדות בבסיס בקשת הביטול מופרכות. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי גילה סובלנות כלפי עו"ד וייס ואפשר לו להגיש את האישור הנדרש אך אישור כאמור לא הומצא.