1. המבקשת (להלן:
הפניקס
) הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני) במסגרת תיק תא"מ 52254-01-13, מיום 13/4/13, לפיה נדחתה בקשת הפניקס לעיון חוזר בבקשה לפטור את הפניקס מלהגיש תצהיר חוקר בשלב זה של הדיון ולדחות מועד הגשתו עד לתום שמיעת ראיות המשיבה.
עוד קבע כב' הרשם הבכיר כי הפניקס לא תוכל לעשות שימוש בדוח החוקר כראייה מטעמה.
2. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר למתן פיצוי בסך של 53,241 ש"ח בעקבות אירוע של שריפת רכב המשיבה, שהיה מבוטח בביטוח מקיף על ידי הפניקס.
משנדחתה הדרישה על ידי הפניקס, ולטענת המשיבה שלא בצדק, הגישה את תביעתה נגד חב' הביטוח - הפניקס, וכן נגד סוכנה.
במסגרת כתב ההגנה שהגישה הפניקס נטען, בין היתר, כי האירוע לא אירע כלל ו/או לא אירע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, לרבות הנזקים הנתבעים, וגם מן הטעם שהופרו הוראות הפוליסה, ולכן אין כל כיסוי ביטוחי אצל הפניקס.
3. במסגרת הליכי הקדם הגישה הפניקס ביום 21/3/13 בקשה אשר התייחסה, בין היתר, לתצהיר חוקר וביקשה לדחות את מועד הגשת התצהיר עד לאחר חקירת המשיבה ועדיה. המשיבה התנגדה לבקשה.
בהחלטה מיום 24/3/13 הורה כב' הרשם הבכיר לפניקס להגיש לעיונו של בית המשפט בלבד את דוח החקירה על מצורפיו עד ליום 14/4/13, בטרם יתן החלטה בבקשה. הפניקס טענה כי יש להימנע מלהגיש הדו"ח לעיונו של בית המשפט ועתרה לעיון חוזר בהחלטה, בין היתר בשל היות הדו"ח בגדר מסמך חסוי. כמו כן טענה הפניקס כי היחשפות המותב לדו"ח, כאשר עליו גם לשמוע התיק בכללותו עלול להביא את בית המשפט לייחס לאותו דו"ח משקל ראייתי נמוך.
למרות האמור הועבר דו"ח החוקר לעיונו של בית המשפט בהתאם להחלטתו מיום 24/3/13 ואולם מאחר שהוגשו כתבי הגנה, הועבר התיק למותב, ודו"ח החוקר הוחזר לידי הפניקס.
4. בבקשה לעיון חוזר חזרה הפניקס וביקשה לפטור אותה מהגשת תצהיר החוקר או לחלופין להאריך המועד להגשת התצהיר, וזאת בעיקר מן הטעם שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת מהימנות, ולכן אין מקום לחייבה להציג את תצהיר החוקר בשלב של טרם שמיעת גרסת התובעת וחקירת עדיה.
5. בהחלטה שניתנה על ידי כב' הרשם הבכיר ביום 13/4/13 בבקשה לעיון חוזר קבע כב' הרשם הבכיר כי יש לדחות את בקשת הפניקס וכמו כן הוסיף כב' הרשם הבכיר וקבע, כי הוא מתקן החלטתו הקודמת ודוחה את בקשת הפניקס להגיש דו"ח החוקר, אותו הגדירה כחסוי, לאחר שמיעת ראיות התובעת, ולכן בהעדר החלטה אחרת של מותב אליו ינותב התיק, לא תוכל הפניקס לעשות שימוש בדו"ח החקירה כראיה במסגרת תביעה זו.
בבקשת רשות הערעור, חזרה הפניקס ועתרה לדחיית מועד הגשת דו"ח החוקר.
6. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 19/5/13 הוריתי על מתן תשובה לבקשה וכן הוצע לקבל הבקשה.
7. לטענת המשיבה שהיא התובעת בתיק העיקרי יש להבחין בין דו"ח החוקר לתצהיר החוקר וכי ניסיון הפניקס לערבב בין סוגי הראיות הוא, בלשונה, "ניסיון לתעתע בבעלי הדין כמו גם בבית המשפט הנכבד". ועוד, ככול שהיה מדובר בהגשת תצהירים אין כלל זכות להגיש בר"ע, מה עוד שבדרך בה נוקטת הפניקס יש משום ניצול פערי כוחות בין המבטחת למבוטח.
8. לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור.
9. בנסיבות העניין וכאשר מדובר במחלוקת עובדתית שיכול שתוכרע על בסיס מהימנות, וכאשר מירב המידע מצוי אצל התובעת, יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של כב' הרשם הבכיר במיוחד כאשר הפניקס מלכתחילה טענה למניעות זמנית בהצגת הראיה. עוד לא מצאתי בסיס להבחנה שביקשה המשיבה לעשות בין דו"ח החקירה לתצהיר החוקר, שהרי האחרון מתבסס על הדו"ח, והשנים שלובים זה בזה.
10. יודגש שיש לאפשר הצגת מוצגים, תוך שמירה על דיון הוגן (תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי). כאשר קיים חשש שמרכיב הזמן הוא מהותי לצורך שמירה על דיון הוגן, אין מניעה לדחות עיתוי הצגתו של המוצג.
כלל זה ראוי כי יישמר גם כאשר מדובר בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר (רע"א 4249/98
סויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 521א-ב; רע"א 5422/12
פינקלשטיין נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ. ניתן ביום 12/8/12 (כב' השופט צ' זילברטל)).
יודגש עוד, כאמור, כי הדרישה לחיסיונו של תצהיר החוקר, היא בקשה זמנית. יש נכונות של הפניקס לגלות המסמך, וגילויו הוא תנאי להיות התצהיר חלק מראיות המערערת. המחלוקת מתמקדת ב
עיתוי המצאת המוצג כראייה, תוך שמירה על זכותה של התובעת לעיין בו, קודם להצגתו.
11. בנסיבות העניין יש לאפשר הגשת תצהיר עדות החוקר, לרבות דו"ח החוקר בהקשר לנסיבות התאונה לאחר תום חקירת עדי התובעת, לרבות תום עדותה של התובעת. קיימת מחלוקת עובדתית הנוגעת למהימנות. לכאורה עולה האפשרות כי בהצגת תצהיר החוקר ועיונה של התובעת בו בשלב זה של הדיון, יהיה כדי לפגוע בזכות הטיעון של המערערת להביא את מלוא גרסתה העובדתית כפי שזו באה לידי ביטוי בדו"ח החוקר, לאחר סיום עדי המשיבה.