פסק-דין בתיק קרן ברנשטיין

רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, חלף הודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

2.    הנתבעות עוסקות בטיפול בהחזרי מס ללקוחות ובתגמולי דמי ביטוח. הנתבע 1, מר יאיר שרון (להלן: "מר שרון"), הינו הבעלים והמנהל של הנתבעות.

הנתבעות מעסיקות כ-30 עובדים.

3.    התובעת עבדה בנתבעות החל מיום 19.9.06 ועד להתפטרותה ביום 12.3.09, כעובדת שעתית בשכר של 23 ש"ח לשעה, 5 ימים בשבוע החל מהשעה 10:00 ועד לשעה 15:00 ולעיתים עד לשעה 16:00 אחה"צ. התובעת עבדה כפקידה ותפקידה כלל מענה לטלפונים וקבלת הודעות מלקוחות.

עובר להפסקת עבודתה מסרה התובעת למר שרון מכתב הנושא תאריך 12.3.09 בו צויין: "נותנת למעסיק שלי יאיר שרון התראה בת 30 יום לגבי סיום העבודה."  

4.    ביום 24.3.09 הגישה התובעת תביעה ללא ייצוג משפטי, לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן הפנסיה ודמי הבראה.

בכתב התביעה ציינה כי הסיבה להפסקת עבודתה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים היתה נעוצה באי תשלום הפרשות לקרן הפנסיה החל מיום 1.1.08 ובכך שמר שרון העביר אותה מחברה לחברה בלא ליידע אותה.

5.    לאחר הגשת התביעה המקורית וביום 29.11.09 התקיים דיון מוקדם, במהלכו חזרה התובעת על טענתה כי היא הפסיקה את עבודתה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה מאחר ולא בוטחה בקרן הפנסיה וכן מהטעם ש"נפתחו" כנגדה 18 תיקי הונאה במשטרה בעקבות עבודתה אצל מר שרון, וזאת על לא עוול בכפה.

6.    לאחר הדברים הללו הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה עת היתה מיוצגת על-ידי עו"ד. בקשה שהתקבלה על-פי החלטה מיום 23.12.10.

במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרה התובעת - מעבר לרכיבי התביעה שפורטו לעיל - גם לתשלום הפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית וחלף הודעה מוקדמת. זאת, כאשר הסעד הכספי הנוסף והעיקרי לו עתרה היה - תשלום פיצויים בגין "עוגמת נפש". זאת על אף שלא חלקה על כך שהפסקת עבודתה היתה עקב התפטרות.

הוסיפה התובעת וטענה בכתב התביעה המתוקן כי התפטרותה כאמור נבעה משלושה טעמים: האחד, היה נעוץ בהתנהגותו של מר שרון ויחסו המשפיל כלפיה; השני, היה נעוץ, לדבריה, בגילוי מעשיו הפליליים הנטענים של מר שרון; הטעם השלישי היה נעוץ בכך שמר שרון לא העביר בגינה הפרשות לקופת הגמל כמתחייב על פי הדין.

7.    אשר לתביעה לתשלום בגין "עוגמת נפש" טענה התובעת כי היא איבדה את מקום עבודתה "לאחר שגילתה שנרשמו נגדה 18 רישומים פליליים לכאורה בחשד למעורבות במעשה מרמה" וכן הוסיפה כי לאחר התפטרותה גילתה שזכויותיה קופחו לאורך תקופת עבודתה.

בגין רכיב תביעה זה עתרה התובעת לתשלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח.

8.    לאחר תיקון כתב התביעה וביום 21.3.11 התקיים דיון במהלכו השיבה התובעת לשאלות בית-הדין באשר לנסיבות הפסקת עבודתה ובאשר לתביעתה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. התובעת הבהירה כי במהלך שנת 2008 היא זומנה על-ידי המחלקה לחקירות הונאה במשטרה לצורך מתן  עדות וכי כשנה וחצי לאחר מכן (קרי - לאחר הפסקת עבודתה) וללא קשר לעדות שמסרה ולעבודתה בנתבעת, היא נעצרה על-ידי שוטר סיור והתבקשה להציג רשיונות. או אז התחוור לה לדבריה מן השוטר, באופן מקרי, כי "יש לה  18 תיקים בגין הונאה בנסיבות מחמירות" .

משמע - על רישום זה נודע לתובעת לטענתה כאמור בחודש 3/09 ולאחר התפטרותה מהנתבעת (ראה - עמ' 1 לפרוטוקול מיום 21.3.11 ש' 20-22 וכן עמ' 2 ש' 1-3).

במהלך אותו דיון הגישה התובעת לבית-הדין מסמך שכותרתו: "רישום משטרתי - מב"ד (משפטים וחקירות תלויים ועומדים)" (ת/1). רישום זה התיחס לחשדות הנוגעים לביצוע עבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, שעניינו מרמה בנסיבות מחמירות, והוא התייחס למועדים שונים במהלך השנים 2006-2008.

לדברי התובעת, משנודע לה על רישום זה היא פנתה לעו"ד שיפעל לסגירת התיקים, עו"ד לו שילמה שכר טרחה בסך של 4,660 ש"ח. בעקבות פנייתה של התובעת החליטה הפרקליטות על מחיקת הרישום וסגירת התיק מחוסר אשמה (ראה - ת/2 מיום 7.3.11).

במהלך הדיון שהתקיים בפנינו התבקשה התובעת על-ידי בית-הדין לציין מהי הסיבה להתפטרותה נוכח העובדה כי דבר הרישום הפלילי הנוגע לה נודע לה רק לאחר ההתפטרות ולכך השיבה כי הסיבה להתפטרות היתה נעוצה למעשה בכך שלא הופרשו בעבורה הפרשות לקרן הפנסיה. כן הוסיפה כי היה מקרה אחד בו ניסה מר שרון "ניסה לכפות" עליה לחתום על מסמך במקום אחד מן הלקוחות ולזייף את חתימתו - דרישה לה סירבה ואשר בעקבותיה "קמה והלכה" כשהיא מודיעה על התפטרותה.