עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
9172-08-12
24/01/2013
|
בפני השופט:
יהודית שיצר
|
| - נגד - |
התובע:
1. גי פי אס פור רנט בע"מ
2. דני חכמון
3. סאנדי ברוש
עו"ד יעקב רז
|
הנתבע:
רשות שדות התעופה בישראל
עו"ד עופר דרורי
עו"ד טל לבקוביץ
|
| פסק-דין |
עיקרי העובדות:
1. עתירה להורות למשיבה רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "
הרשות") לערוך מכרז להשכרת מכשירי ניווט (להלן: "
המכרז").
העותרים ניהלו בנתב"ג (המנוהל ע"י הרשות) עסק להשכרת מכשירי ניווט לבאי נמל התעופה, החל משנת 2007 במשך מספר שנים מכוח הרשאות זמניות שהוארכו מעת לעת עד שייערך מכרז. העסק נוהל תחילה בטרמינל 3 ולאחר מכן בטרמינל 2. ביום 6.1.2011 יצאה מעם מנכ"ל הרשות החלטה לפיה הוא מאריך את ההתקשרות של הרשות עם העותרים ב- 5 חודשים בלבד, עד ליום 31.5.2011, באותם תנאי התקשרות, ו
"מנחה את היזם להיערך ליציאה למכרז פומבי למתן ההרשאות הנ"ל במתכונתו הקודמת או במתכונת אחרת".
מאוחר יותר, לטענת הרשות, בפברואר-מרץ 2011, הודיעה הרשות לעותרים כי חזרה בה מכוונתה לפרסם מכרז להשכרת מכשירי ניווט בשל חוסר כדאיות כלכלית בענף זה, שאיבד מרווחיותו בשל התפתחויות טכנולוגיות שהתרחשו בשוק בשנים האחרונות.
העותרים מבקשים לחייב את הרשות לקיים מכרז למכשירי ניווט, בשל החלטת הרשות מיום 31.5.2011, שהיא לשיטתם התחייבות שהרשות איננה יכולה לסגת ממנה.
מלכתחילה עתרו העותרים לסעד של צו שימנע מהרשות לפנות את העותרים משטחי הרשות עד לתחילת פעילות הזוכה במכרז, וכן עתרו לצו עשה שיחייבה למנוע מגורמים עסקיים הפועלים בשטחה להשכיר מכשירי ניווט ללא הרשאה וללא זכייה במכרז. בהחלטה מיום 9.9.2012 קבע כב' השופט ורדי כי יש למחוק מהעתירה סעדים אלה מאחר שהם ראויים להתברר בערכאה אזרחית ולא בביהמ"ש המנהלי.
טענות הצדדים בתמצית
2. במקרה דנן העותרים אינם תוקפים מכרז שפורסם, אלא סבורים שההחלטה שלא לפרסם מכרז להשכרת מכשירי ניווט היא החלטה מנוגדת להתחייבות משפטית של הרשות. היא גורמת להם עוול, נובעת ממניעים זרים, ותכליתה לאפשר למישהו אחר ליהנות מתחום העיסוק בו הם עסקו. כמו כן לטענתם, החלטת הרשות שלא לערוך מכרז בתחום השכרת מכשירי הניווט אינה כלכלית, שכן לרשות תצמח תועלת כלכלית מהמכרז, עקב התשלומים שתקבל בעקבותיו.
מאידך, הרשות טוענת שאכן שקלה בעבר יציאה למכרז בתחום השכרת מכשירי ניווט, ואולם ההתפתחויות הטכנולוגיות מביאות לגוויעת תחום זה, והחלטותיה בענייני מכרזים צופות פני התפתחויות עתידיות, ואינן מוגבלות בראייה צרה ונקודתית בלבד.
עוד הוסיפה הרשות כי יש לה שיקול דעת להחליט מתי לצאת למכרז, אלו תחומים היא מעוניינת לפתח, ו/ או אין לה יותר צורך לעודד מסחרית.
דיון
3. מוקד העתירה הוא בהחלטת הרשות שלא לצאת למכרז בתחום בו התקיימה בעבר פעילות מכוח הרשאה שלוותה בכוונה לצאת למכרז במתכונת כלשהי. בהיות המשיבה כפופה לדין המנהלי, עקרונותיו צריכים להנחותה בהתנהלותה. בין השיקולים המרכזיים המנחים את שיקול הדעת בתחום המכרזים נמצאים העקרונות של שוויון כלפי האזרחים מחד, ושאיפה ליעילות כלכלית של הרשות מאידך, כאשר מעקרון השוויון נגזרים העקרונות של העדר אפליה, חוסר משוא פנים וניקיון כפיים. (ראו: ע. דקל,
מכרזים (2004), כרך ראשון, עמ' 91-140), ולאורם יש להתייחס לעתירה.
בהיות אחת מהתכליות של המכרז הציבורי יעילות כלכלית, גם החלטת הרשות האם לפרסם מכרז ציבורי לגבי תחום מסויים צריכה להתחשב בין היתר בשיקולים של יעילות כלכלית. ככלל, לרשות נתון שיקול הדעת והסמכות לבחון את כדאיותו הכלכלית של פרסום מכרז להשכרת דוכנים עבור תחום כזה או אחר, וביהמ"ש זה בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מוסמך ואין לו הכלים המקצועיים לבוא בנעלי הרשות המנהלית ולשקול במקומה את שיקוליה המקצועיים. ראו: בג"צ 840/79
מרכז הקבלנים נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729, 753-752 :
"...מן המקובלות הוא
שאין בית-משפט זה רואה עצמו מצווה - ואין הוא מבקש - להתערב, בכל הנוגע לכושרה וליעילותה של הרשות הציבורית בניהול עניניה הכלכליים והמסחריים. לענין זה נאמרו על-ידי הנשיא (זוסמן) הדברים הבאים ( בג"צ 311/60 מילר נגד שר התחבורה, בע' 1996) :
...".
(ההדגשות כאן ולהביא שלי: י.ש.)
אי לכך מההיבט העקרוני, אין לחייב את הרשות לערוך מכרז בתחום מסויים אם היא הגיעה למסקנה סבירה ומנומקת כי תחום זה איננו כדאי עבורה מבחינה כלכלית.
האם החלטת מנכ"ל הרשות מינואר 2011 להיערך למכרז מחייבת?