פסק-דין בתיק עת"מ 7024-02-12

בפני עתירה לביטול החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה המחוזית") אשר קבלה את התנגדות המשיב 3, ודחתה את התוכנית שיזם העותר לשינוי תב"ע עח/1/18/52 במשק מס' 66 בכפר מונש (להלן: "התוכנית"), ולהורות על אישור התכנית.

לחלופין מבוקש לבטל את החלטות המשיבה 2 (להלן: "יו"ר הוועדה המחוזית"), אשר דחתה את בקשת העותר לערור על החלטות הוועדה המחוזית למועצה הארצית לתכנון ובניה, ולהתיר לו לערער למועצה הארצית.

העובדות וטענות הצדדים

1.                   העותר הינו בעל מגרש מס' 66 בכפר מונש (להלן: "המגרש"). המגרש גובל לכל אורכו בדרך מס' 571.

ע"פ התוכניות החלות על המגרש זכויות הבניה בו הן: 400 מ"ר שטח עיקרי ו-65 מ"ר שטח שרות בשני בתי מגורים ועוד יחידת סמך בשטח של 55 מ"ר שצריכה להיות מחוברת לאחת היחידות. בנוסף ניתן לבנות 500 מ"ר לפל"ח (פעילות לא חקלאית).

2.                   בהתאם להוראות תכנית המתאר זכויות הבניה ניתנות לניצול רק בתחום אזור המגורים שהוגדר כ"שטח הצהוב". בהיות המגרש גובל בכביש 571, קיימות הגבלות בנייה המונעות בניה כמעט במחצית רוחבו של המגרש. לאור האמור יזם העותר את התוכנית שמטרתה להעביר את זכויות הבניה המקוריות מהתחום האסור כיום לבניה, עקב מגבלות קו בנין, לאזור המרוחק יותר מהכביש, מעבר לתחום המגבלה, וזאת על ידי שינוי מתאר האזור המיועד לבניה "הכתם הצהוב" (ראה דברי ההסבר לתכנית - נספח 1 לעתירה).

3.                   ביום 11.1.10, לאחר ששמעה את נציגי יזם התכנית ואת נציג המשיבה 4 (להלן "הוועדה המקומית"), החליטה הוועדה המחוזית להפקיד את התכנית להתנגדות.

בדיון שנערך, עובר לקבלת ההחלטה, הסבירה מהנדסת הועדה המקומית כי כאשר הכינו את תכנית המתאר ליישוב לא התחשבו בכך ש-40% מ"השטח הצהוב" בנחלה מוגבל על ידי קו בנין של דרך 571, לכן מסכימה הועדה המקומית לחלוקה שונה של השטח הצהוב בחלקה. עוד הבהירה מהנדסת הוועדה המקומית כי התכנית אינה פוגעת בשטח חקלאי של נחלות אחרות.

הוועדה המחוזית דנה בהפקדת התכנית מתוך ידיעה כי קיים צו איסור שימוש לגבי המבנים הנמצאים ברשות היזם, וכי התקיים הליך משפטי מטעם הוועדה המקומית נגדו.

4.                   המשיב 3, שכנו של העותר, הגיש התנגדות בה נטען כי באמצעות התכנית מבקש העותר להכשיר עבירות בניה שביצע.

לשכת התכנון המחוזית ביקשה לקבל דו"ח פיקוח, שהוגש לה ביום 15.6.11, וממנו עלה כי קיימות חריגות בניה בניגוד לצו איסור השימוש שניתן בבית משפט השלום בנתניה לאותם מבנים ושימושים, ומרבית עבירות הבניה נשנו (סעיפים 52 - 53 לתגובת הוועדה המחוזית).

במהלך הדיון בהתנגדות הבהיר נציג הוועדה המקומית כי בעת שהוועדה המקומית המליצה על התכנית  לא ידעה שהעותר עושה שימוש למטרת מגורים בשטח המיועד לשימוש חקלאי, יחידת המגורים (בשטח המיועד למגורים) לא היתה מפוצלת לשתי יחידות והפיצול נעשה רק לאחר הפקדת התכנית. הועדה המחוזית קבלה את ההתנגדות והחליטה:

"לאור עבירות הבניה החוזרות ונשנות בתחום התכנית ולאור העובדה כי גם לאחר שהחליטה הוועדה המחוזית, לפנים משורת הדין, להפקיד תכנית המסדירה את חריגות הבניה האמורות המשיך היזם וביצע עבירות בניה חדשות, מחליטים לדחות את התכנית. הוועדה קוראת לוועדה המקומית, בהתאם לדוח שהובא בפנינו, להמשיך את ההליכים המשפטיים כנגד השימושים והפרת הצווים שנעשו.

ככל שהשימושים הבלתי חוקיים וחריגות בניה ייפסקו וימוצו ההליכים המשפטיים בשטח הנדון יש באפשרות היזם להגיש תוכנית מחדש.

כמו כן הוועדה רואה לנכון לציין כי כבר כיום יזם התכנית יכול לממש, למיטב הבנתה, את מלוא הזכויות בהתאם למצב התכנוני הקיים".

5.                   על החלטת ועדת הערר ביקש העותר לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה. בקשתו נדחתה. בנימוקי הדחייה צוין כי המקרה דנא אינו בעל השלכה כלל ארצית על מחוזית, או החלטה עקרונית או חדשנית המצדיקה מתן רשות ערעור. מדובר בהכרעה תכנונית נקודתית בה אין למועצה הארצית יתרון על פני הוועדה המחוזית.

הוועדה המחוזית בדקה את הטיעונים הרלוונטיים וקבלה החלטה מפורטת ומנומקת תוך מתן משקל ראוי לשיקולים הרלוונטיים.

6.                   לטענת העותר, המשיב 3 הינו עבריין בניה בעצמו וההתנגדות הוגשה כ"נקמה" על תלונת העותר כנגד בניה בלתי חוקית שביצע המשיב 3.

עוד טוען העותר כי מהדיון בהתנגדות נעדר נציג שר המשפטים וזאת בניגוד לסעיף 11 לחוק התו"ב, עובדה הפוסלת מכל וכל את הדיון בוועדת המשנה ומביאה לבטלות ההחלטה שדחתה את התוכנית או למצער מקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים את הסמכות להתערב בהחלטה הדוחה את התוכנית מנימוקים משפטיים (ולא תכנוניים).