בתיק זה הוגשה עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ובה ביקש העותר, עו"ד תושב הרצליה, לחייב את המשיבה 1, רשות שדות התעופה בישראל, למסור לידיו מידע ומסמכים כמפורט בעתירה בנוגע ובהקשר לשדה התעופה בהרצליה.
כן צירף העותר את המשיבה 2, שהיא הממונה על חוק חופש המידע אצל המשיבה 1, ואת המשיבות 3-5, שהן עיריות ומועצה מקומית הגובלות בשדה התעופה.
ישיבה ראשונה בתיק התקיימה ביום 11.10.10 בפני כב' סגן הנשיאה, השופט שילה, והדיון נקבע להמשך לאחר שבית המשפט הורה לצדדים לבוא בדברים כדי לצמצם את המחלוקות.
דיון המשך התקיים בפני הח"מ ביום 23.2.11, שאז בסופו של דבר הגיעו הצדדים הנוגעים בדבר, קרי העותר והמשיבה 1, להסדר על פי הצעת בית המשפט, כאשר המשיבה 1 מבהירה שהיא רואה בכך הסדר לפנים משורת הדין, והעותר רואה בכך כויתור על חלק מזכויותיו על פי דין. אותו הסדר קיבל תוקף של החלטה, אך נותר בו עדיין פתח לפתרון מחלוקות צפויות בנוגע ליישומו, ולכן ביקשו הצדדים לקבוע ישיבת המשך, הן לצורך הסדר מחלוקות אפשריות כאמור בסעיף 6 להסדר, והן לצורך טיעון בשאלת הוצאות המשפט, וכך הורתי.
לישיבת יום 7.8.11 הגיעו הצדדים כשהם במחלוקת בנוגע לעיון במסמך אחד - חוות דעת שמאית, של השמאית פנינה אבן-חן, אשר איננה עובדת המשיבה 1, אלא היא שמאית חיצונית.
הוצעה הצעה בעניין זה, והמשיבה 1 ביקשה אורכה לשקול הדברים ולכן הדיון נדחה להיום.
עמדת המשיבה 1 היתה בסופו של דבר שאינה מסכימה לכך, ולכן התבקשה הכרעה בענין אחרון זה, המסיים את העתירה.
לפי ההסדר שקיבל תוקף החלטה ביום 23.2.11, בסעיף 1 שבו, נקבע שהמשיבה 1 תיתן לעותר עיון, בין היתר, בתכתובות שבינה לבין גורמים חיצוניים, בנוגע לסגירת שדה התעופה בהרצליה, הפסקת פעילותו, העברת הפעילות ממנו, המועדים לביצוע האמור לעיל, ועניין כתבי שיפוי לפי תמ"א 15 לגבי שדה התעופה הנ"ל.
בסעיף 2 להסדר נקבע אופן ביצוע האמור בסעיף 1, לרבות עניין תשלום עבור עותקים של מסמכים כאמור.
בסעיף 3 להסדר נאמר כי, "מוסכם כי חוות דעת משפטיות לא יועברו בגדר העיון האמור, בהיותם חוסות תחת חסיון עו"ד לקוח".
בסעיפים 4-6 להסדר נקבע מנגנון לגבי מסמכים שב"כ המשיבה 1 יסבור שאין לתת בהם עיון לנוכח הוראות סעיף 9 לחוק חופש המידע. המנגנון הוא, שהמסמכים לא יועברו בשלב ראשון, אלא ב"כ המשיבה 1 יפרט אותם ברשימה, לרבות תיאור כל מסמך באופן פרטני, וכן תוך פירוט הטעם לאי מתן העיון; העותר ישקול האם הוא מוותר על כל המסמכים או על חלקם, וככל שלא יוותר על מי מהמסמכים - יודיע ברשימה נגדית מה הם המסמכים עליהם הוא בכל זאת עומד, ומה הוא הטעם לכך; ואז יכריע בעניין בית המשפט לאחר קבלת הרשימות, ולאחר שהמשיבה 1 תעמיד את המסמים שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט, ובית המשפט יחליט בדבר על יסוד העיון במסמכים ועל יסוד הסברי שני הצדדים ברשימות שהגישו.
המסמך שלגבי העיון בו נדרשתי להכריע כעת הוא, כאמור, חוות דעת שמאית.
ראשית, ברור שמסמך זה בא בגדר המסמכים נשוא ההסדר שקיבל תוקף של החלטה - חוות דעת שמאית חיצונית, שהועברה על ידי השמאית למשיבה 1, היא בגדר "תכתובות שבין המשיבה 1 לבין גורמים חיצוניים" כאמור בסעיף 1 להסדר.
ולמי הטוען, שחוות דעת אינה בגדר "תכתובות" - הרי שבאו הצדדים בסעיף 3 להסדר והבהירו שאף חוות דעת בגדר תכתובות הן, משום שהחריגו מכלל זה את חוות הדעת המשפטיות, ולא היה צורך בהחרגת חוות דעת כזו אלמלא כל חוות הדעת מכל מין וסוג שהוא בגדר "תכתובות" הן לצורך הסדר זה.
למרות זאת, ואף אם חוות דעת שמאית באה בגדר המסמכים נשוא ההסדר - ניתן היה להתנגד למתן זכות עיון באותה חוות הדעת, ככל שהיא בגדר מידע שאין למוסרו או שאין חובה למוסרו לפי סעיף 9 לחוק חופש המידע.
דא עקא, שבהסדר הדיוני נקבע כיצד לפעול לגבי מסמכים שבגדר ההסדר ואשר אין לעיין בהם מטעם זה - על המשיבה 1 היה לפרט מסמך זה ברשימה של מסמכים מסוג זה, ולנמק מדוע אין ליתן עיון באותו מסמך לפי הוראת סעיף 9 לחוק; ואז יכול היה העותר לשקול עמדתו, וליתן נימוק נגדי, והעניין היה בא להכרעת בית המשפט.
אלא שהמשיבה 1 בחרה כלל לא לגלות את קיומו של מסמך זה, והוא נודע לעותר אך ורק מתוך איזכורו במסמכים שגולו.
יתרה מכך, המשיבה 1 לא פעלה לפי ההסדר ולא רק שלא ציינה את המסמך ברשימה כאמור, אלא שגם לא נתנה לעותר ולבית המשפט כל טעם מנומק מדוע אין לתת את זכות העיון.
בנסיבות אלו, סבור אני שאין מקום להידרש לשאלה האם חוות הדעת השמאית חוסה תחת ההגנות שבגדר סעיף 9 לחוק חופש המידע, ויש לחייב את המשיבה 1 לקיים את ההסדר, ומשלא נתנה גילוי של המסמך האמור ברשימה כאמור - עליה לתת לעותר עותר ממנה, בגדר זכות העיון המוסכמת.