בעתירה שלפני מלין העותר על כך שהוענקו סמכויות שוטרים למאות מעובדי עיריית תל-אביב-יפו, "
זאת בניגוד לפסק דין של בית המשפט העליון בג"ץ 39/82"
. העותר מבקש מבית משפט זה "
לחייב בצו מיידי להפסיק את פעולת רישום קנסות פליליים של דוחות חניה לאזרחים על ידי מאות מעובדי עיריית תל-אביב-יפו ולהפסיק מיידית את כל פעולות הגבייה של דוחות החנייה שלא כדין
".
1.
רקע עובדתי ומהלך הדיון בעתירה
ברקע להגשת העתירה הליכים שננקטו כנגד העותר בגין עבירותיו על חוק העזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד - 1984 (להלן: "
חוק העזר"), בבית המשפט לעניינים מקומיים. במהלך הדיון הראשון, מיום 21.6.11, העלה העותר מספר טענות מקדמיות בעניין סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בקנסות החנייה ובעניין סמכויותיהם של הפקחים שרשמו את הודעות הקנס נשוא ההליכים. בית המשפט לעניינים מקומיים החליט, כי טענות העותר יידונו בשלב ההוכחות.
ביום 30.11.11 הגיש העותר לבית משפט זה עתירה שכותרתה "
בקשה להטיל מאסר וקנס על פי פקודת ביזיון בית משפט על המשיבים
". הבקשה כוונה, בין היתר, כנגד מדינת ישראל, שתי שופטות בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב שדנו בעניינו של העותר, עיריית תל-אביב ובעלי תפקידים בעירייה, לרבות פקחים. יצוין, כי העתירה הוגשה לבית משפט זה לאחר שמזכירות בית המשפט העליון (מדור בלתי-מיוצגים), החליטה שלא לקבל לרישום את ההליך והשגת העותר כנגד החלטתה, נדחתה (החלטת כב' הרשם גיא שני מיום 18.11.11). בד בבד עם העתירה, הגיש העותר בקשה שכותרתה "בקשה דחופה מאד" לצו ביניים, שתוכנה דומה לתוכן העתירה.
במהלך דיון ההוכחות בפני בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 12.12.11, הודיע העותר כי הגיש עתירה מינהלית, שבמסגרתה הוא טוען כנגד סמכותם של הפקחים. משכך, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים על עיכוב הדיון בעניינו של העותר עד להכרעה בעתירה שהגיש.
בינתיים, ביום 18.12.11, נדחתה בקשת העותר למתן צו ביניים על ידי כב' השופט ד"ר ק' ורדי, בציינו כדלקמן:
"לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני דוחה את הבקשה לצו הביניים. בקשת בזיון בית משפט יש להגיש בהליך בו מבוקשת הבקשה ולא בהליך שהמבקש לא צד לו. המבקש טוען כנגד מתן סמכויות של שוטרים לעובדי העירייה להגשת קנסות חניה וכתבי אישום בהסתמך על פסק הדין בהליך בבג"צ 39/82 ומבקש צו עשה זמני לבטל ולהפסיק את מינוי סמכויות שוטרים לפקחי העירייה. מעבר לכך שלטעמי סיכויי העתירה נמוכים ביותר, אין מקום לצו עשה זמני המשנה את המצב הקיים עשרות שנים הזהה למעשה לסעד העיקרי."
לאחר מכן, התיק נקבע לפני.
העותר קובל על כך שניתנו סמכויות שיטור, לטענתו שלא כדין, לעובדי עיריית תל-אביב-יפו, המשמשים בתפקידי פיקוח, באופן שלפי הנטען אינו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 39/82
הנפלינג נ' ראש עיריית אשדוד, פ"ד לו(2) 537 (1982).
באותו עניין, נדונה עתירתם של תושבי העיר אשדוד שלהם עניין מיוחד בשמירת השבת, אשר הלינו על כך שחוק עזר לאשדוד (פתיחת בתי עסק וסגירתם), תשל"ו-1976 איננו מקוים באופן מלאוכי עיריית אשדוד איננה נוקטת צעדים מספיקים כדי לגלות את העבריינים ולהביאם לדין. העותר 4, אשר הוסמך כמפקח ללא שכר לשם אכיפת חוק העזר האמור, טען, בנוסף, כי הסמכתו בוטלה שלא כדין.בית המשפט העליון קבע שם, בין היתר, כי לא ניתן להעניק סמכויות של מפקח או סמכויות של שוטר למי שאינו נתון על-פי דין למרותה של הרשות, המעניקה לו את הסמכויות הסטטוטוריות ובלשונו של כב' הנשיא שמגר (שם, בעמ' 541):
"...אין זה מתקבל על הדעת, כי סמכויות סטטוטוריות יוענקו לאדם פרטי, שאיננו משרת במערכת שכוננה על-פי דין או שאינו חלק ממערכת שלטונית מוגדרת, ואשר מעמדו, חובותיו וזכויותיו מתמצים אך ורק בכך שנמסרו לידיו סמכויות ביצוע...".
משכך, קבע בית המשפט, כי לא היה מקום למנות את העותר 4 כמפקח, מלכתחילה.
מהאמור עולה כי אין בפסק דין זה דבר עם ענייננו. למותר לציין גם, כי הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט אינם האכסניה המתאימה לבירור טענות העותר.
מטבע הדברים, התמקדה תגובתה המקדמית של המשיבה בטענות מקדמיות המצדיקות, לשיטתה, את דחייתה של העתירה על הסף.
בדיון המקדמי מיום 15.4.12 אזכר העותר את סעיף 264 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת העיריות"), כך שניתן היה להתרשם כי טענתו הינה כנגד מתן סמכויות שיטור לפקחי המשיבה, אשר אוכפים את הוראות חוק העזר באמצעות רישום דוחות חנייה.
משכך, הגישה המשיבה כתב תשובה ובו התייחסות גם לגופה של הטענה.
2.
טענות הצדדים
העותרטוען, כי רק פקח עירייה שקיבל הכשרה והסמכה ממשטרת ישראל ויש ברשותו תעודה ממפקדי המחוז במשטרה, יכול לרשום דו"ח חניה על פי חוק העזר.
המשיבהטוענת, כי העתירה לוקה בריבוי פגמים אשר די בכל אחד מהם כדי להביא לדחייתה. בפתח הדברים טוענת המשיבה, כי אין העתירה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס - 2000, באשר היא אינה מכוונת כנגד החלטה כלשהי של המשיבה, כי אם לביטול הוראת סעיף 264 (1) לפקודת העיריות או לשינויה. המשיבה טוענת עוד לשיהוי בהגשת העתירה, באשר החלטות המועצה בעניין מתן סמכויות שיטור לפקחים, שאליהן מתייחס העותר בעתירתו, ניתנו ביום 14.10.07 וביום 25.5.09, היינו ארבע שנים לפני הגשת העתירה. המשיבה טוענת גם לחוסר תום לב ולהעדר ניקיון כפיים מצדו של העותר בהגשת העתירה, הבאים לידי ביטוי בהעלאת טענות סרק, נטולות בסיס, שאינן ממין העניין, והכל כדי להימנע מחובתו לציית לחוק העזר ומנשיאת העונשים שהוטלו עליו כדין, בגין התנהגותו העבריינית. נטען גם להעדר עילה ולהיות העתירה טורדנית.