פסק-דין בתיק עת"מ 435-09

1. מונחת בפני עתירת העותרות להעניק לעותרת 1 (להלן: " העותרת") רישיון לישיבת קבע בישראל או כל רישיון ישיבה מסוג אחר, על בסיס החלטת המשיב, משרד הפנים, להעניק לה מעמד של הורה קשיש, החלטה משנת 2005.

2. אין חולק כי העותרת נכנסה לישראל ביום 10.9.92 בטענה כי היא זכאית שבות ובהתאם קיבלה מעמד של עולה מיום זה. העותרת 2, בתה של העותרת, קיבלה מעמד כבת זוג ליהודי, ממנו התגרשה בשנת 2004.

3. בעקבות פסק הדין של בית הדין הרבני, מיום 28.6.2004, הקובע כי לא הוכחה יהדותן של העותרות, עלה חשד כי הוצגו בפני המשיב תעודות מזויפות באשר לדת וללאום להן משתייכות העותרות. לאור זאת, נבדק מעמדן של העותרות וביום 11.8.2005 החליטה "וועדת ענבר" לבטל את מעמדה של העותרת ונשללה ממנה אזרחותה הישראלית. הוועדה מצאה שהעותרת קיבלה מעמד במרמה לאחר שהציגה מסמכים מזויפים באשר ליהדותה.

4. ביום 28.12.05, בוטלה אשרת העולה של העותרת ובהתאם נשללה ממנה אזרחותה הישראלית. על אף זאת, הוחלט לאשר לעותרת לקבל אשרת ב/1, במסגרת בקשה לקבלת מעמד הורה קשיש של העותרת 2. אולם, לצורך כך דרש ממנה המשיב כי תמציא מסמכים מזהים תקפים, כגון דרכון זר, מארץ מוצאה. העותרת לא הגישה מסמכים כאמור ומאז שנת 2006 היא שוהה בישראל שלא כדין.

5. נמצא אפוא כי המחסום היחידי למתן היתר שהייה לעותרת, מכוח מעמד של הורה קשיש, הינו דרישת המשיב כי העותרת תציג מסמך זיהוי תקף כגון, דרכון זר תקף.

6. העותרת בעתירתה זו בקשה להשיג אחר דרישה זו של המשיב מן הטעם כי מדובר בדרישה בלתי סבירה בנסיבותיה. ונסיבותיה הן העובדה כי אין ברשותה כיום דרכון זר תקף, מאחר והדרכון עמו הגיעה ארצה, לפני כ- 20 שנה, אבד לה ואינו בנמצא וכי כיום כל מאמציה להשיג מסמך זיהוי ממדינת טג'קיסטאן, משם עלתה ארצה, עלו בתוהו מה גם שעל פי חוקת מדינת טג'קיסטאן איבדה את זכאותה לאזרחות שם ובהתאם לא תוכל לקבל דרכון.

7. הסבירה העותרת כי בעת שעלתה לישראל, לפני כ-20 שנה, מטג'קיסטאן, היתה מדינה זו תחת איחוד ברית המועצות והדרכון שבאמצעותו עלתה לישראל היה דרכון מברית המועצות, דרכון אשר כאמור, אבד לה ואינו בנמצא.

כיום, משהפכה מדינת טג'קיסטאן  למדינה עצמאית פנתה היא מספר פעמים, באמצעות בא כוחה, כדי לקבל דרכון של מדינה זו ולא נענתה. מעבר לכך, טענה כי על פי חוקת מדינת טג'קיסטאן, אשר הכריזה על עצמאותה בשנת 1994,  ייחשב אדם לאזרח המדינה רק מי שבשעת קבלת החוקה, ביום 6.11.94, היה אזרח רפובליקת טג'קיסטאן. עוד טענה כי מדינת טג'קיסטאן איננה מכירה באזרחות כפולה ועל כן מי שנכון ליום קבלת החוקה היה בעל אזרחות אחרת, בין השאר אזרחות ישראלית, לא זכאי לאזרחותו הטג'קית או בהתאם איבד אותה.  את טענתה זו ביססה בחוות דעת מומחה לעניין הדין הזר, דין מדינת טג'קיסטאן.

8. מנגד, עמד המשיב על עמדתו כי על העותרת לצאת את הארץ אל מדינת טג'קיסטאן, או אל מדינה אחרת שבה קיימת שגרירות או נציגות רישמית של מדינת טג'קיסטאן, ולדאוג לקבלת הדרכון הדרוש או כל מסמך רשמי אחר בדבר זהותה. המשיב טען כי אין המדובר בדרישה טכנית של מסמכי זיהוי כי אם דרישה מהותית לאור עובדת הזיוף שנתגלתה בנסיבות העותרת.

עוד טען המשיב, כי  אין במאמציה של העותרת כדי להצדיק מתן מעמד על בסיס הקיים. במענה לשאלת בית המשפט בדבר אפשרות קיומו של צילום הדרכון עימו נכנסה העותרת לראשונה ארצה לפני 20 שנה, השיבה ב"כ המשיב, גם לאחר האורכות המרובות שניתנו למשיב, כי טרם נמצא עותק שכזה במשרדי משרד הפנים.

9. השאלה הינה אפוא האם בנסיבות העניין דרישת המשיב כי העותרת תמציא לידיו דרכון זר, כתנאי להנפקת האשרה, הינה דרישה העומדת במבחן הסבירות.

סבורה אנכי, כי המענה לשאלה זו הינו בשלילה וכי יש לקדם מתן מעמד קבע לעותרת, על בסיס מעמד של הורה קשיש, על בסיס פרטי זהותה המצויים בידי המשיב, זהות שאינה שנויה במחלוקת מזה 20 שנה בהן שוהה העותרת בישיראל.

10. המשיב גילה נכונות להעניק לעותרת אשרת קבע מסוג ב/1, במסגרת בקשה לקבלת  מעמד הורה קשיש. דרישת המשיב כי העותרת תמציא לידיו מסמכים מזהים תקפים מארץ מוצאה ובהם דרכון זר, הינה בבחינת דרישה פורמאלית טכנית, וזאת לנוכח העובדה כי העותרת נכנסה לתחומי מדינת ישראל, כשברשותה דרכון זר מתאים וזכתה למעמד של עולה חדש כבר בשנת 1992. העובדה כי בדיעבד התברר כי מסרה מידע כוזב אודות דבר יהדותה, הינה עילה לתביעה אחרת כנגד העותרת, אולם לא נשמע מפי המשיב כל טענה מהותית לעניין דבר זהותה והפרטים האישיים הרלבנטים, המצויים בידי משרד הפנים מכוח הדרכון עימו עלתה ארצה לפני 20 שנה. 

11. העותרת הוכיחה כי עשתה כל שניתן כיום, כדי להביא בפני המשיב מסמך רשמי ממדינת טג'קיסטאן, ממנה הגיעה ארצה, ואף הצביעה על הבעייתיות היום בקבלת דרכון זר ממדינה שקיבלה עצמאות, לאחר שהעותרת עלתה ארצה, וכי כיום על פי חוקי אותה מדינה, ספק אם בכלל תוכל לקבל דרכון מאותה מדינה, בבחינת הכרה בה כאזרחית המדינה. די בהצגת ממצאים אלו, לרבות חוות הדעת לעניין הדין הזר של מדינת טג'קיסטאן, בצירוף עותק מאותם מכתבים המעידים על פניות העותרת לרשויות המדינה השונות של מדינת טג'קיסטאן  ועל חוסר המענה, כדי לומר כי העותרת עשתה כל שאפשר כדי ליתן מענה לדרישות המשיב. ואינני סבורה כי יש בנסיבות העניין להוסיף ולהכביד על העותרת, שהינה כיום אישה מבוגרת, ולדרוש ממנה כי תיחשף לטלטלות המסע ולעלויות כספיות גבוהות ולחייב אותה כי תיסע למדינת טג'קיסטאן  בניסיון לקבל מסמכי זהות מתאימים, בפרט ששאלת זהותה אינה עומדת במחלוקת.

12. אמנם חטאה העותרת כאשר הצהירה הצהרות שווא בדבר היותה יהודיה, עת נכנסה לתחומי מדינת ישראל בשנת 1992, ועל כך תיתן את הדין, אם בכלל, במסגרת הליכים אחרים. אולם, חזקה כי בעת כניסתה ארצה הציגה בפני המשיב את הדרכון הזר, שהיה ברשותה באותה עת, ובו פרטי זהותה וכי עותק מדרכון זה מצוי בידי המשיבה. העובדה כי לא עלה בידי המשיב ליתן מענה לבית משפט אם ברשותו עותק מדרכון העותרת, הינו מחדל שנופל לפתחו של המשיב.

13. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את העתירה. המשיבה תקדם מתן רישיון קבע לעותרת על בסיס מסמכי הזיהוי הקיימים בידי המשיבה, מסמכים אותם הציגה העותרת בעת כניסתה ארצה בשנת 1992.

ניתן היום,  ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, בהעדר הצדדים.