העתירה שלפני הוגשה על ידי קבוצה של בעלי אטליזים לממכר בשר ומוצריו הפועלים ב"שוק הכרמל" והיא מכוונת כנגד עיריית תל-אביב-יפו, אשר מתנה הוצאת רישיון עסק לאטליזים בכך, ש
"מקרר תצוגה יימצא בתוך כותלי העסק".
לטענת העותרים, דרישה זו אינה סבירה, באשר היא בבחינת "גזר דין מוות" לעסקיהם.
1.
רקע עובדתי ומהלך הדיון בעתירה
העותרים הינם בעלי אטליזים לממכר בשר ומוצריו, הפועלים בתל-אביב, ברחובות תרמ"ב, חבשוש ויום טוב, הידועים כ"שוק הבשר", שהוא חלק אינטגראלי מ"שוק הכרמל".
החנויות שמהן מפעילם העותרים את עסקם משתרעות על פני שטח קטן, כ- 30 מ"ר בממוצע. מאחר שמרבית שטח החנות משמש את מקררי ההקפאה המאכלסים את הסחורה ולאור אופי הפעילות באזור, נוהגים העותרים להציג את מרכולתם בשטח של חצי מטר עד מטר מחוץ לכותלי החנות, כאשר העותרים משתמשים, לצורך כך, במקררי תצוגה מיוחדים המגיעים עד לטמפרטורה של אפס מעלות צלזיוס, שם מאוחסנים מוצרי הבשר, כשהם במצב מופשר. כך התנהלו הדברים על מי מנוחות, לאורך שנים רבות.
במהלך התקופה שקדמה להגשת העתירה, החלה המשיבה, באמצעות פקחיה, לדרוש מהעותרים להכניס את מקררי התצוגה לתוך החנות ולאסור על העותרים להציג את מרכולתם בחזית החנות, כפי שהיה נהוג. דרישה זו אף נכללה במסגרת הדרישות לקבלת רישיון עסק, שם צוין, כי "
מקרר תצוגה ימצא בתוך כותלי העסק"
. כאמור, דרישה זו עומדת בבסיס העתירה, כאשר העותרים מבקשים מבית המשפט להורות למשיבה לחדול מדרישתה כאמור. לשיטתם, המדובר בדרישה שהיא בבחינת "גזר דין מוות" לעסקיהם, היות שמדובר בחנויות שמלכתחילה שטחן קטן ביותר, ועתה, בעקבות הכנסת מקררי התצוגה אל תוך החנות, צומצם שטח המחייה בחנות עד כדי חוסר יכולת לשהות בחנות. זאת ועוד. לטענתם, דרישה זו של המשיבה הביאה לפגיעה בשיעור של 30% עד 40% ממחזור המכירות של העותרים, היות שאין מרכולתם גלויה ומוצגת לציבור העוברים ושבים. נטען גם, כי הכנסת המקררים לתוך שטח החנות פוגעת בפעולת מקררי התצוגה, היות שבגב מקררי התצוגה, המופנה לחלקו הפנימי של החנות, נמצא מדחס, שמפיק חום כבכל מערכת קירור ואשר איננו מתאוורר דיו בתוך החנות. דבר זה אף הביא לכך שהטמפרטורה בתוך החנות הינה בלתי נסבלת עבור השוהים בה, כך לטענתם.
בכתב התשובה שהגישה המשיבה נטען, בין היתר, כי הרקע העובדתי של כל אחד מהעותרים שונה ובפרט מצב הרישוי של כל אחד מהאטליזים, כך שאין עתירותיהם הנפרדות ראויות לבוא תחת קורת גג אחד. נטען עוד, כי מאחר שלמחצית מהעותרים ניתן רישיון עסק, לאחר שהכניסו את מקררי התצוגה לחנותם, נמצאת עתירתם, לעת הזאת, נטולת עילה ותיאורטית. נטען גם, כי דווקא העסקים ששטחם קטן השכילו להכניס את מקררי התצוגה לתוך כתלי העסק.
על רקע זה, ניתנה החלטתי בדיון המקדמי מיום 21.11.10, כדלקמן:
"ב"כ העותרים רשאי להגיש תשובה לתגובת העירייה.. בתגובה יפורט מי מהעותרים עומד על העתירה (בהתחשב בקבלת רישיון עסק על ידי חלק מהעותרים); מה השטח של כל אחד מהעסקים במדויק (לא השטח לצרכי ארנונה). השטח יפוצל לשטח שבתוך החנות לשטח שמחוץ לחנות, כן יפורט שטח המקררים שאמורים להיות מוכנסים לתוך החנות. בנוסף, יפורטו עילות הסירוב לגבי כל אחד מהעסקים לגביהם המשיבה סירבה לתת רישיונות עסק. ככל שיש בידי העותרים בדיקות נוספות שעשו על ידי מומחים הם רשאים להגיש אותם בתוך אותו מועד. כל האמור ילווה בתצהיר של כל אחד מהעותרים לגבי העסק שלו עצמו. לאחר הגשת התגובה המשיבה תפרט.. את תגובתה לגבי כל אחד מהעותרים (רק לגבי הפן העובדתי) גם תגובה זו תהה מלווה בתצהיר."
העותרים הגישו כתב תשובה ובמסגרתו הבהירו כי כל העותרים עומדים על עתירתם, למעט העותר 7, אבי הלוי, אשר סגר את עסקו, לאחר שהכנסת מקרר התצוגה לתוך עסקו הביאה לפגיעה אנושה במחזור המכירות שלו, כך לטענת העותרים. העותרים הבהירו, כי עתירתם מכוונת כנגד התנאי המופיע ברישיון העסק ולא כנגד אי קבלת רישיון עסק. משכך, לטענתם, אין בעובדה שחלקם קיבלו רישיון עסק לאחר שנעתרו לפקחי המשיבה והכניסו את המקררים לתוך החנות, כדי לייתר את העתירה.
המשיבה הגישה כתב תגובה לתשובת העותרים ובו התייחסות לפן העובדתי בטענותיו של כל עותר, כפי שהוא מפורט בתצהירו. כתב התגובה נתמך בתצהירו של מר אלחנן משי, מנהל האגף לרישוי עסקים במשיבה.
2.
טענות הצדדים
העותריםטוענים, כי קמה להם זיקת הנאה במקרקעין שבחזית החנות, אשר נרכשה מכוח השנים שבהן החנויות התנהלו במתכונת הנוכחית, כאשר מרכולתם מוצגת בשטח שלפני חזית החנות.
העותריםטוענים עוד, כי הם פועלים בהתאם לתקנות רישוי עסקים (תנאים תברואתיים לעסקים ליצור מזון), תשל"ב - 1972, המחייבות, בתקנה 43א, כי
"הפשרת חומר גלם קפוא או מזון מוקפא תיעשה במקום שבו הטמפרטורה אינה עולה על 10 מעלות צלזיוס..".
נטען, כי אין ממש בטענה, כי מקררי התצוגה עלולים, בהיותם מחוץ לשטח המרכזי של החנות, להתחמם ולפגוע באיכות הבשר ודווקא הכנסת המקררים לתוך שטח החנות היא שפוגעת בפעולת מקררי התצוגה.
העותריםמוספים וטוענים, כי המשיבה לא הניחה תשתית עובדתית ראויה בטרם קבלת החלטתה, שכן לא נערכו בדיקות מדידה מקיפות ומדויקות למקררי התצוגה. המשיבה אף לא שקלה את כל העובדות הענייניות הדרושות לעניין. כך, בין היתר, לא הביאה המשיבה בחשבון את הפגיעה בחופש העיסוק של העותרים, אשר מתגברת נוכח אופי העסקים שבהם מדובר, גודלם ומיקומם בשוק. המשיבה גם לא הביאה במניין שיקוליה את העובדה שלעותרים זיקת הנאה בשטח שמחוץ לחנות ואף לא את העובדה שדווקא הכנסת המקררים לתוך שטח החנות פגעה בפעולתם.
עוד טוענים
העותרים, כי המשיבה הביאה בחשבון במערך שיקוליה שיקולים אשר אינם ממין העניין. לטענתם, לא הסכנה לבריאות הציבור היא שהניעה את המשיבה להציג דרישה פתאומית וחד צדדית זו להכנסת מקררי התצוגה, כי אם רצונה לקדם את התב"ע המתוכננת לאזור. בהתאם לכך, המשיבה שמה לעצמה מטרה, לסגור את עסקיהם של העותרים ולצמצם את פעילותם ככל הניתן, זאת על מנת שיקל על המשיבה להרוס את מבני החנויות שבהחזקת העותרים ולהקים תחתם פרויקט למגורים, בהתאם לתב"ע המתוכננת במקום.
העותריםטוענים עוד להפלייתם לרעה, שכן ב"שוק התקווה", המצוי גם הוא בתחום שיפוטה של עיריית ת"א, מתירה העירייה לבעלי חנויות הבשר להוציא את מקררי התצוגה שלהם מחוץ לכותלי חנותם.
העותריםמוספים וטוענים, כי הפתרון בו בחרה המשיבה איננו מידתי וכי ניתן היה להקים קירוי מתאים לשוק הבשר, בדומה למתכונת ש"בשוק התקווה".
עוד טוענים
העותרים, כי החלטת המשיבה איננה במתחם הסבירות, שכן היא תביא בסופו של דבר לסגירת עסקיהם.
המשיבהטוענת, כי העתירה לוקה בריבוי פגמים, אשר די בכל אחד מהם, ובוודאי שבהצטברותם, כדי להביא לדחייתה על הסף; כך, בין היתר, טוענת המשיבה להעדר יריבות בינה לבין העותרים. נטען, כי העתירה הוגשה כנגד עיריית תל אביב, בעוד שהיה על העותרים להגישה כנגד מנהל אגף רישוי עסקים בעירייה. המשיבה טוענת עוד לחוסר ניקיון כפיים מצדם של העותרים בעצם ניהול חלקם של האטליזים ללא רישיון עסק כדין ובעצם הגשת העתירה לאחר שלחלק מהעותרים ניתן רישיון עסק. המשיבה טוענת גם לשיהוי בהגשת העתירה, באשר התנאי לפיו על מקרר התצוגה להימצא בתוך כתלי העסק נכלל ברישיונות העסק ארבע שנים לפחות לפני הגשת העתירה.