העותר, נתין ניגריה, הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, שבמסגרתה טען כי הוא נמלט מניגריה לאחר שנרדף שם על ידי חברי כת, שדרשו כי יקריב את אמו כקורבן. בקשתו של העותר נדחתה והעותר הגיש בקשה לעיון מחדש, שבגדרה העלה טענת פליטות חדשה, מסוג sur place, שעילתה נוצרה בישראל, המבוססת על פעילותו הפוליטית בישראל בארגון הקורא לעצמאות חבל Biafra בניגריה, הוא ארגון CBI. העותר טען, כי הוא חושש לשוב לניגריה בשל פעילותו הפוליטית בישראל באופן המקנה לו מעמד של פליט על פי האמנה. בקשת העותר לעיון מחדש נדחה, מבלי שהעותר זומן לראיון. העותר הגיש בקשה לעיון מחדש נוסף, לה צירף צו מעצר שהוצא, כביכול, על שמו בניגריה. הבקשה לעיון מחדש נוסף נדחתה על הסף, בטענה כי הטיפול בעותר הסתיים, משנדחתה בקשתו למקלט מדיני והעותר מיצה את הליך הערעור.
העותר טוען, כי בבקשתו לעיון מחדש נוסף הציג ראיה המצביעה על סכנת חיים אם ישוב לארצו ואשר מצדיקה את ביטול ההחלטה הקודמת בעניינו. העותר טוען עוד, כי היה על המשיבה לזמנו לראיון בטרם קבלת החלטה בבקשתו לעיון מחדש.
1.
רקע הדברים
העותר,
פיל אוזומה מראיזו, נתין ניגריה, נכנס ארצה כדין ביום 26.2.07 באשרת תייר מסוג ב/2.
ביום 14.3.07 הגיש העותר בקשה למקלט מדיני. בבקשתו טען, כי הוא נרדף על ידי חברי כת האולומבה, שאל שורותיה הצטרף. העותר טען, כי הוא נמלט מניגריה על רקע דרישתה של הכת להקריב את אמו כחלק מטקס פולחן דתי. העותר טען, כי הוא נמלט לגמביה ואילו אמו נמלטה לפורט נובו שבמדינת בנין השכנה. לטענתו, הוא חשש לשוב לניגריה מפני שלדבריו הכת הייתה פרושה בכל מקום. העותר טען, כי החליט להגיע למדינת ישראל, ארץ הקודש, על מנת "להירפא" מהמאורעות שפקדו אותו.
ביום 16.5.07 נערך לעותר ראיון על ידי הנציגות בישראל של נציבות האו"ם לפליטים. בתום הראיון ניתנה חוות דעת לפיה יש לדחות את הבקשה, זאת, בין היתר, לאור העובדה שעיון בדרכונו של העותר העלה כי הוא שב לניגריה מספר פעמים לאחר שנת 2005, שאז נמלט, לגרסתו, מאימת חברי הכת, וכן לאור העובדה שהעותר לא מיצה את האפשרויות לפנות לרשויות בארצו ולהעתיק את מקום מגוריו למקום אחר בניגריה. בהתאם לנהלים דאז, הועבר עניינו של העותר לועדה המייעצת לענייני פליטים, אשר המליצה על דחיית בקשתו של העותר (ראו נספח א' לכתב התשובה לעתירה).
ביום 27.2.08 קיבל ראש רשות האוכלוסין וההגירה דאז את המלצת הועדה ודחה את בקשת העותר לקבלת מקלט מדיני בישראל (ראו נספח ב' לכתב התשובה).
ביום 13.3.08 נמסר לעותר מכתב דחייה, בו צוין כי העותר לא הוכיח קיומו של פחד מבוסס מפני רדיפה באם יוחזר לארצו ועל כן הוא איננו עומד בקריטריון הפליטות שנקבע באמנה. צוין, כי טענתו של העותר התבססה על רדיפה בידי בני הכת שאליה השתייך וכי אין כל איום עליו מצד השלטונות הניגריים ומשכך פתוחה בפניו הדרך לפנות לעזרת הרשויות במדינתו הוא. העותר התבקש לעזוב את הארץ בתוך שבועיים מיום קבלת המכתב (ראו נספח ג' לכתב התשובה). בו ביום עוכב העותר והוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה. העותר שוחרר בכפוף להתחייבותו לעזוב את ישראל עד ליום 27.3.08 (ראו נספחים ד'-ו' לכתב התשובה).
ביום 24.3.08 ערער העותר על ההחלטה הנ"ל במסגרת בקשה לעיון מחדש, שבמסגרתה ציין כי הינו חושש לשוב לניגריה בשל פעילותו הפוליטית בישראל בארגון הקורא לעצמאות חבל Biafra בניגריה, הוא ארגון CBI (Campaign for Biafra independence). העותר טען, כי חבריו לארגון, אשר חזרו לניגריה, מצאו שם את מותם (ראו נספח ז' לכתב התשובה).
לגרסת העותר, הוא הצטרף לארגון בישראל בחודש אוקטובר 2007 ותפקידו היה קצין קשרי ציבור. לגרסתו, הארגון הוציא לדפוס עלון שבועי בשם "Biafra Nation" אותו היו מחלקים חברי הארגון בכנסיות וברחובות תל אביב על מנת להעלות את מאבקם לעצמאות לתודעה הציבורית. על העלון התנוסס שמו של העותר, שמו של מנהיג הארגון, צ'וקווג'י, וכן שמו של המזכיר הראשי, מסטה קולינס. על פי הנטען, העלונים חולקו במשך כשנה, עד אשר נתדלדלו מקורות המימון של הארגון ולאחר עזיבת מנהיג הארגון, צ'וקווג'י, בעקבות מות אביו, חדל הארגון לפעול. לגרסת העותר, משהודיע לחברו בניגריה כי בקשתו למקלט מדיני בישראל נדחתה וכי הוא מתעתד לשוב לניגריה, כתב לו חברו כי ייעצר אם ישוב לניגריה וזאת בשל חברותו בארגון. לגרסת העותר, שגרירה הקודם של ניגריה בישראל, מסטה דדה, נתקל באחד מהעלונים שחילקו בשעתו חברי הקבוצה והוא שהעביר את המידע אודות פעילות העותר בארגון לשלטונות ניגריה.
בעקבות הגשת הבקשה לעיון מחדש נערך לעותר ביום 11.10.09 הליך של רישום וזיהוי ביחידת רישום ותשאול מסתננים, זאת לאחר שבינתיים החלו לפעול במשרד הפנים יחידת רישום ותשאול מסתננים ויחידת ה- RSD, אשר תפסו את מקומה של נציבות האו"ם לפליטים. בהתאם לנהלים דאז, הונפק לעותר רישיון ישיבה זמני מסוג 2א5, אשר התחדש מעת לעת (ראו נספח י"ב לכתב התשובה).
ביום 2.3.10 הועברה בקשת העותר לעיון מחדש לטיפול משרד הפנים.
ביום 17.6.10 נתקבלה חוות דעת יחידת ה- RSD, לפיה יש לדחות את הבקשה לעיון מחדש (ראו נספח י"ג לכתב התשובה). במסגרת חוות הדעת צוין, כי העותר אמנם הציג מידע חדש, אך "
מידע זה שונה, לא מבוסס ולא רלוונטי כלל לבקשתו המקורית
." במסגרת חוות הדעת תוארה בקשתו הראשונית של העותר למקלט מדיני וסיבת דחייתה. באשר למידע שפורט בבקשה לעיון מחדש צוין, בית היתר, כי פרט לצילום העלון לא הציג העותר כל ראיות לתמיכה בטענתו כי הוא חבר בארגון ואף עיון בעלון שהציג מעמיד בספק את מקוריותו של העלון, הנחזה כמאגד כתבות ומודעות ממקורות שונים. עוד צוין, כי טענת העותר, לפיה הממשל בניגריה רודף את חברי הארגון, לא נתמכה בראיות. צוין עוד, כי ממידע שקיים ביחידת ה- RSD, מנהיג הארגון בישראל, צ'וקווג'י, אשר שמו מתנוסס על העלון, סגר את תיקו וחזר לניגריה מרצונו וכי אין כל אינדיקציות לכך שנעצר או נפגע על ידי הרשויות בניגריה. צוין גם, כי מנהיג הארגון, רלף אוזריקו, הינו אדם חופשי לאחר ששוחרר על ידי הרשויות בשל מות אמו וכי מאז אין כל מידע לפיו הלה נעצר או נפגע ואף קיים מידע לפיו הוא הפגש מפעם לפעם עם תומכי הארגון ברחבי העולם, ללא כל התייחסות מצד הרשויות. בפרק המסקנות צוין, כך:
"
בהתייחס לתמליל הראיון ולאור הצהרותיו של מבקש המקלט הראיות החדשות שהוצגו נמצאו לא רלבנטיות לבקשתו הראשונית ולא רלבנטיות לבחינה בכלל ולכן לא נדרש ראיון נוסף לצורך בחינת הערעור"
המלצת יחידת ה- RSD הועברה לידי יו"ר הועדה המייעצת וביום 16.8.12 התקבלה חוות דעתו של יו"ר הועדה המייעצת המקבלת את המלצת יחידת ה - RSD. בחוות הדעת צוין, כך (ראו נספח י"ד לכתב התשובה):
"מבקש המקלט הוסיף מידע חדש בבקשה לעיון מחדש אך אין במידע זה כדי לשנות את החלטת הערכאה הראשונה. על סמך מקורות המידע לא נמצא כל אזכור לארגון
BIAFRA בישראל ומבקש המקלט לא פירט בבקשתו אפילו את הפרט הבסיסי של שמות חבריו. כמו כן, מי שנחזה להיות מנהיג הארגון בישראל כפי שהוא מצוין במכתב העיון מחדש, הינו אדם אשר תיקו נסגר והוא חזר לניגריה מרצונו האישי, כך שנראה שאם מנהיג הארגון יכול לשוב לארצו, אין מניעה כי מבקש המקלט ישוב לארצו. לעניין המייל שקיבל מחברו, הרי שאין כל דרך לבדוק את אמינותו של מייל זה. מלבד זאת, תמוה כיצד מבקש המקלט לא ביקש להגיש בקשה לקבלת מעמד פליט בכל אחת מהמדינות בהן עבר בדרכו לישראל בשים לב כי בגמביה שהה מבקש המקלט קרוב לשנתיים. משכך, אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה ודין הבקשה להידחות."
בו ביום דחה ראש רשות האוכלוסין וההגירה את בקשת העותר לעיון מחדש (ראו נספח ט"ו לכתב התשובה).
במכתב הדחייה שנמסר לעותר צוין, כי הוחלט לדחות את בקשתו, היות שאין בטיעונים שהעלה כדי להביא לשינוי ההחלטה המקורית בעניינו. צוין, כי לא נמצא כל אזכור לארגון בישראל במידע הקיים בידי המדינה וכי מכל מקום, מנהיגו של הארגון שב לניגריה והינו אדם חופשי. על כן, גם העותר יכול לשוב לארצו (ראו נספח ט"ז לכתב התשובה).
על פי הנטען בעתירה, העותר, אשר הבין בשלב זה כי עליו להמציא ראיות לשם תמיכה בבקשתו, פנה לדודו, המתגורר בלגוס, לבדוק האם קיים צו מעצר נגדו. או אז, לאחר שהדוד דאג לשחד שוטר, הסתבר כי אכן קיים צו מעצר כנגד העותר בגין בגידה, בשל חברותו בארגון.