פסק-דין בתיק עת"מ 342-03-12

עתירה מנהלית, בה מבוקש להורות למשיבים להשיב לעותר את נשקו ואת רישיונו להחזקת נשק.

העותר אזרח ישראל, בן 58, בעל רישיון להחזיק נשק מזה כ 18 שנה. ביום 17/7/11 ניתן כנגד העותר צו הרחקה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה או על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, בגין תלונה שהוגשה נגדו ע"י גרושתו במהלך הליכי גירושין. הצו אסר על העותר, בין השאר, להחזיק נשק. כעבור כחודש ימים בוטל הצו ע"י מותב אחר של בית המשפט, תוך שקבע בהחלטתו, כי לא ברור מדוע נלקח נשקו של העותר שכן המבקשת לא עתרה לכך ועל כן הורה על החזרת הנשק לידי העותר. בנסיבות אלו ביקש העותר לקבל את נשקו בחזרה, אלא שמשיב 2 (פקיד רישוי כלי ירי) החליט, בהמלצת משיבה 4 (משטרת ישראל), לדחות את בקשת העותר. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה גם הוא לאור המלצת משיבה 4.

לטענת העותר, החלטת המשיבים נוגדת את החלטת בית המשפט, מה גם, מאחר והוא מתגורר בקירוב לקו הירוק, קיים סיכון ממשי לחיו ללא נשק, כמן כן נסתם הגולל על מטה לחמו בהיותו נהג הסעות עובדים מהשטחים. לטענת העותר, רישיונו נשלל מבלי שניתן כל נימוק מהותי, מבלי  שנעשתה אבחנה בין בקשה לרישיון חדש של אזרח המבקש רישיון לאחזקת נשק , לבין שלילת רישיון של אזרח כמוהו שמחזיק ברישיון לנשק מזה 20 שנה. בעת שלילת רישיון, במקרה זה האחרון, על הרשות השלטונית, לשכנע את בית המשפט כי אכן מוצדק לפגוע ברישיונו של האזרח.

לטענת המשיבים, החלטת הרשות סבירה וניתנה כדין על סמך שיקול דעתה של המשטרה כרשות ממליצה, בהיותה גוף מקצועי האמון על הערכת סיכונים לשלום הציבור וביטחונו. נמצא, כי העותר מחזיק בנשקו מאז שנת 1994, אולם במהלך השנים הצטברו נגדו מספר תלונות במשטרה שהוגשו ע"י בני משפחתו, בהם נטען בהזדמנויות שונות כי העותר איים על בני משפחה שונים; בשנת 1997, הוגשה תלונה בגין "תקיפה הגורמת חבלה של ממש", התיק נסגר בחוסר עניין לציבור; בשנת 2003, הוגשה תלונה ע"י אשתו בעבירה של "תקיפה סתם - קטין על ידי אחראי", לעותר יוחסה אלימות נגדה ושניים מילדיהם שאחת מהם נחקרה ע"י חוקרת נוער וסיפרה על בעיטות שקיבלה. התיק נסגר מחוסר ראיות; בשנת 2008, הוגשה תלונה ע"י אחותו של העותר בגין איומים על רקע סכסוך משפחתי המייחס לעותר ניסיון השתלטות על בית האם; בשנת 2011, הוגשה תלונה ע"י גרושתו של העותר בעבירות של היזק לרכוש ותקיפה סתם של בן זוג. על פי הנטען, העותר חיבל בדוד השמש ובחפצים אחרים בבית, איים על גרושתו באזנייה ובאוזני ילדיהם במהלך סיכסוך הגירושין. בעקבות תלונה זו, הוא נדרש להפקיד את נשקו בתחנת המשטרה. במקביל, גם בימ"ש נתן צו ללקיחת נשקו של העותר, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה או החוק למניעת הטרדה מאיימת. לאחר תלונה זו האחרונה, המליצה המשטרה על ביטול רישיונו של העותר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נמצא לדחות את העתירה.

חובת היוועצות במשטרה היא חובה סטאטוטורית והמלצתה בעלת משמעות מהותית לעניין הענקת רישיונות כלי יריה. החלטת ביהמ"ש לבטל את הצו שניתן במסגרת הבקשה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה או למניעת הטרדה מאיימת, מתייחסת נקודתית לנסיבות הבקשה הספציפית שעמדה בפניו, וממילא החלטתו מוגבלת בזמן על פי הוראות החוק מכוחו ניתן הצו, הא ותו לא. במקביל בידי המשיבים נתונה הסמכות לשלול את הרישיון להחזיק נשק תוך ראיה כוללת של הנתונים העומדים בפניו, לרבות מכלול האינפורמציה הרלוונטית המצויה בידו לגבי העותר, ובמקרה זה הצטברות תלונות על אלימות כלפי בני משפחה, בין כלפי אשתו וילדיהם ובין כלפי בני משפחה אחרים. אמנם העותר לא הועמד לדין ולא הורשע, אולם הערכת סיכון מנהלית אינה תלויה  בהרשעה או בראיות קבילות בבית המשפט. אדרבא, מטרתה של הערכת סיכון למנוע מלכתחילה ייתכנות של מעשה קטלני ודי כי תתבסס על פרטי מידע, אף אם אלו אינם קבילים כראיה בבית המשפט. טענת העותר, כי הוא נתון בסיכון לאור מגוריו באריאל, אינה מקובלת שהרי רבים מתושבי אריאל, לרבות נשים וילדים אינם נושאים נשק. הוא הדין גם בטענה בדבר צרכי עבודתו, שכן העותר קיבל רישיונו לפני כ 20 שנה באופן אישי ללא קשר למקום העבודה הנוכחי ולא הובאה בפני המשיבים כל ראיה לכך כי מדובר ברישיון עסקי וכי המעביד זכאי לדרוש מהעותר לשאת נשק.

הכלל הוא כי אין לאדם זכות קנויה לשאת נשק (עע"מ 9187/07 לוזון ואח' נ. שר הפנים ומשטרת ישראל, דינים עליון 2008 (44) 855 מיום 29/7/08). המדיניות הכללית של המשטרה, הנוקטת משנה זהירות בהענקת רישיונות להחזקת נשק, ומגמת הצמצום במתן רישיונות, הינה מתבקשת מעצם קיומו של חשש סביר לשלום הציבור נוכח היות כלי הנשק חפצים מסוכנים וקטלניים. בנסיבות אלו ולאור תלונות מצטברות נגד העותר לא מצאתי חוסר סבירות בהחלטה המנהלית, מקל וחומר שלא נמצא חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות בית המשפט.

העתירה לפיכך נדחית.

העותר ישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבים בסך של 15,000 ש"ח.

ניתן היום,  ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.