עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
30725-09-10
11/09/2011
|
בפני השופט:
עודד מודריק-שופט
|
| - נגד - |
התובע:
1. סנא אלעלונה
2. עבד אלבאסט אלעלונה
|
הנתבע:
משרד הפנים
|
| פסק-דין |
העותר אזרח ירדני נכנס לישראל בשנת 1996 ונישא בשנת 2000 לעותרת שהיא אזרחית ישראלית. לבני הזוג 3 ילדים שנולדו בישראל.
בשנת 2000 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל מכח נישואיו לאזרחית ישראלית. הוא יקבל רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 שהוארך מעת לעת. אלא שבשלב מסוים כאשר ביקש שתאושר לו האזרחות בסיומו של הליך מדורג התברר שמתקיימת מניעה פלילית ובעיקר מניעה ביטחונית כנגד הענקת המעמד.
משרד הפנים סירב לבקשה וניסיונות שונים של העותר לפנות לערכאות ולבטל את ההחלטה לא צלחו. בשלב מסוים כשהעותר היה לשוהה בלתי חוקי נאלצה הרשות לעצור אותו ולהרחיק אותו מישראל. מסוף יולי 2010 שוהה העותר בירדן.
שאלת המניעה הביטחונית והשלכתה על הענקת המעמד לעותר בישראל נבחנה חזור ושנה בידי בתי המשפט לעניינים מנהליים וכן בידי בית המשפט העליון. בכל פעם נדחתה פניית העותר.
לכאורה התמצה הדיון בסוגיה זו. אלא שהעותרים פנו בעתירה דנן על בסיס עילה שלדידם היא "חדשה". העותרים בדקו ומצאו שלפי נהלי הענקת מעמד בישראל למי שנישא לאזרח ישראל קובעים תהליך בדיקה מדורג של כנות ותקפות הקשר הזוגי שמשתרע על פני מספר שנים. בסיום פרק הזמן הקבוע בנהלים צריך משרד הפנים לקבל החלטה וככל רשות מנהלית אין הוא יכול להשהות את ההחלטה מעבר למסגרת זמן סבירה.
העותרים טוענים שפרק הזמן הקבוע בנהלים חלף עבר עוד לפני שהתעוררה אותה מניעה ביטחונית ועל כן זכות קנויה הייתה לעותר לקבל את המעמד בתום התקופה המרבית שעמדה לרשות משרד הפנים לבחינת סוגית המעמד. מאחר שהחלטת משרד הפנים התעכבה זמן רב מעבר לסוף התקופה מן הראוי להשקפת העותרים לבטל את החלטת ההרחקה מישראל ולהחזיר את העותר לחיק משפחתו בישראל תוך הענקת מעמד זה או אחר לעותר.
לדעתי אין בעתירה כל ממש. נהלי משרד הפנים כמובן מחייבים את המשרד ואילו בזמנו הייתה מוגשת עתירה כנגד השתהות המשרד אם הייתה כזו לקבלת החלטה חזקה שבתי המשפט היו בוחנים את סבירות ותקינות התנהלות משרד הפנים. אולם העותרים בחרו להשהות את העתירה על פי עילה זו משך שנים למעשה ובינתיים נוצרה מניעה ביטחונית אובייקטיבית שכשלעצמה מתגברת על כל פגם נוהלי כזה או אחר.
על כן ראוי לדחות את העתירה גם מבלי לבחון את השאלה האם פסיקת בתי המשפט בעתירותיו השונות של העותר עד הנה מהווה "מעשה בית דין" שמקיף גם את העילה "החדשה". הדעת לא נותנת שניתן להעלות לפני בתי המשפט חדשות לבקרים סוגיה שמבוססת על מסכת עובדתית מסוימת כל פעם בנימוק שהוא לכאורה חדש. אם הייתה טענה תקפה בפי העותרים היה עליהם להעלות אותה בהזדמנות הראשונה, בעתירה הראשונה. אין הם יכולים להישמע בטיעון "מפוצל".
שאלה אחת טרדה את דעתי והיא איננה חלק מן העתירה. השאלה היא אם המניעה הביטחונית שבעטיה הורחק העותר מישראל עדיין שרירה וקיימת. ביקשתי וקיבלתי מידע מגורמי הביטחון. המידע נפרש לנגדי והוא מבהיר לי מדוע החליטו הערכאות שלפני כפי שהחליטו.
ב"כ המדינה אינו טוען שהמניעה הביטחונית תעמוד כנגד העותר לעולם. גם השקפתו היא ש"בבוא העת" אפשר יהיה לבדוק כל בקשה שתוגש בידי העותרים. הוא סבור על רקע אותו מידע שהוצג לעיוני שבשלב הזה אין שינוי בעמדת הרשות. הוא לא יכול למנוע מן העותרים להגיש בקשות כל אימת שיעלה לפניהם רצון לעשות כן. אולם בקשה שאפשר יהיה לבחון אותה על סמך שינוי נסיבות צריכה להיות מוגשת בעוד פרק זמן משמעותי.
לא לי להתערב בסוגיה של הבדיקה המחודשת. יעשו העותרים כפי שהם מבינים לעשות. די לי בכך שהצגתי לפני העותרים ובאת כוחם שמדובר בעניין לא פשוט, יש לו השלכות שונות ובשלב הנוכחי השקפת הרשות היא שאין מקום לשנות את הגישה כלפי העותר.
העתירה נדחית ללא צו להוצאות.
<#4#>
ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי: חסידה כהן