לפני ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית בת-ים להלן: "
וועדת הערר") שלא לדון בהשגות על שומות ארנונה שהוצאו למערערות בשנים 1998-2005 בקשר עם הנכסים שבבעלותן.
1.
רקע והליכים קודמים
המערערות,
א.ר.י מזרחי ובניו בנייה והשקעות בע"מ ו-
א.ג.ט.ל בע"מ, הינן חברות המחזיקות בנכסים שונים של משפחת מזרחי בעיר בת-ים.
בספרי עיריית בת-ים (להלן: "
העירייה") נרשמה כל חברה כמחזיקה בנכס ספציפי; המערערת 1,
א.ר.י מזרחי ובניו בנייה והשקעות בע"מ (להלן:
א.ר.י), נרשמה כמחזיקת הנכסים שברחוב ניסנבאום 35 והמערערת 2,
א.ג.ט.ל בע"מ, נרשמה כמחזיקת הנכסים שברחוב שמעון הבורסקאי 6 (ראו ספרי העירייה, חלק מנספח 1 לתגובת המשיב לערעור המינהלי).
יצוין, כי קיימות חברות נוספות המחזיקות בנכסי משפחת מזרחי, בהן
מזרחי ובניו בע"מ,
נאות מזרחי ובניו בע"מ, א.ר.י שוק מזרחי ובניו בע"מ ועוד.
בשנת 2005 ובשנת 2006 הגישה העירייה כנגד המערערות 9 תביעות בסדר דין מקוצר לתשלום חיובי ארנונה בקשר עם הנכסים שברחוב ניסנבאום 35, בהם, כאמור, מחזיקה המערערת 1 וכן בקשר עם הנכסים שברחוב שמעון הבורסקאי 6, בהם, כאמור, מחזיקה המערערת 2. בהתאם להחלטת בית המשפט השלום בראשון לציון, אוחדו התביעות השונות לתיק אחד, הוא ת"א 3845/05 ולמערערות ניתנה רשות להתגונן (כתב התביעה צורף כנספח 1 לתגובת המשיב לערעור המינהלי).
המערערות הגישו כתב הגנה בו טענו, כי הגישו בעבר השגות בקשר עם הנכסים נשוא התביעה אשר לא נענו על ידי מנהל הארנונה, דבר שמשמעותו קבלת ההשגה וביטול החוב. עוד נטען, כי לפני וועדת הערר תלויים ועומדים הליכי השגה וערר (כתב ההגנה צורף כנספח 2 לתגובת המשיב לערעור).
ביום 20.1.08 החליט בית משפט השלום בראשון לציון להפסיק את התובענה לתקופה של שנה, לאור העובדה שהמערערות השיגו, כביכול, על החיוב בארנונה לפני וועדת הערר וכי אין מקום לכפל דיון. בית המשפט הוסיף וקבע, כי ניתן יהיה לבקש את חידוש ההליך עם מיצוי ותום ההליך בפני וועדת הערר (החלטת כב' השופטת סורוקר מיום 17.1.08 בת"א 3845/05 צורפה כנספח 3 לתגובת המשיב לערעור).
להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי תביעות נוספות בגין חיובי ארנונה הוגשו כנגד חברות אחרות המצויות בשליטת משפחת מזרחי, לגביהן לא הוגשה בקשת רשות להתגונן והמשיבה קיבלה פסקי דין בהעדר הגנה ואף פתחה תיקים בהוצאה לפועל בגינם (פירוט התביעות לגביהן נתקבלו פסקי דין חלוטים פורטו בסעיף 7 לתגובת המשיב לערעור).
עוד יצוין, כי כנגד המערערת 2,
א.ג.ט.ל בע"מ, המחזיקה בנכסים שברחוב שמעון הבורסקאי 6, הוגשה תביעת חוב ארנונה לתקופה שמיום 1.1.01 ועד ליום 31.8.01. טענות המערערת 2 בקשר להיות הנכס בלתי ראוי לשימוש נדחו על ידי בית המשפט ונקבע כי מקום בו נעשה שימוש בחלק מהנכס, אין להחיל את הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בקשר לפטור מארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש (החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בת"א 700946/04 מיום 10.5.06 צורפה כנספח 4 לתגובת המשיב לערעור).
2.
ההליך לפני וועדת הערר
הליך ההשגה שבגינו עוכבה תביעת העירייה כנגד המערערות בת"א 3845/05, הינו הליך שיזמה
מזרחי ובניו בע"מ, אשר הינה, כאמור לעיל, חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת מהמערערות, המחזיקה, אף היא, בנכסי משפחת מזרחי בעיר בת-ים.
בגדר הליך ההשגה, טענה
מזרחי ובניו בע"מ גם כנגד שומות שהוצאו לעותרות בקשר עם הנכסים המוחזקים בידיהן.
מזרחי ובניו בע"מ, טענה, כי הנכסים הנזכרים בהשגה זכאים לפטור בגין "נכס לא ראוי לשימוש" או לפטור בגין "נכס ריק".
מזרחי ובניו בע"מ טענה עוד, כי הוגשו על ידה השגות לשנים שקדמו לשנת 2006 וכי יש לקבל את הטענות הנטענות בהשגה גם לגבי שנים שקדמו לשנת 2006.
ביום 11.12.07 נערך דיון מקדמי לפני וועדת הערר, במסגרתו הוחלט כי בשלב הראשון תדון וועדת הערר בשאלה המקדמית, האם הוגשו השגות כדין לשנות המס הקודמות לשנת 2006. הוחלט, כי כל צד יגיש אסמכתאות בשאלה זו, הנתמכות בתצהיר ערוך כדין (ראו נספח 6 לתגובת המשיב לערעור).
ביום 10.1.08 הגישה
מזרחי ובניו
בע"מ תצהיר וביום 5.3.08 הגיש המשיב תצהיר תשובה (התצהירים צורפו כנספחים 7 ו-8 לתגובת המשיב לערעור).
המצהירים מטעם הצדדים נחקרו ביום 27.5.08 וסיכומי הצדדים הוגשו לאחר מכן (פרוטוקול הדיון מיום 27.5.08 צורף כנספח 10 לתגובת המשיב לערעור, סיכומי
מזרחי ובניו בע"מ וסיכומי המשיבה צורפו כנספחים 11 ו-12 לתגובת המשיב לערעור).
ביום 16.2.09 החליטה וועדת הערר, כי אין לראות בחלופת המכתבים אשר הוצגה על ידי
מזרחי ובניו
בע"מ כהשגה, שכן המכתבים אינם עונים על התנאים המצטברים המייחדים השגה כדין מתכתובת אחרת (ראו סעיף 8 להחלטת וועדת הערר). עוד החליטה וועדת הערר, כי לא הונחה על ידי
מזרחי ובניו בע"מ תשתית ראייתית מספקת שתאפשר לקבוע כי המכתבים הגיעו ליעדם (ראו סעיף 5 להחלטת וועדת הערר) וכי, ממילא,
מזרחי ובניו בע"מ לא הייתה רשאית להגיש השגות לגבי נכסים שלא היו בחזקתה, ובלשונה של וועדת הערר:
"באשר לנכסים לגביהם נטען כי לא היו בחזקת העוררת, כפי שצוין בסיכומי המשיבה, ממילא לא הייתה רשאית העוררת להגיש השגות בשם אותן חברות אחרות המחזיקות בנכסים. ההגדרה של המונח בסע' 3 א לחוק כוללת מי ש"חוייב", משמעות הדבר הוא שבמישור הדיוני מי שצריך להגיש את ההשגה הוא זה שהעירייה בפועל חייבה אותו בתשלום הארנונה, וכאמור בחלק הנכסים היה זה המחזיק בפועל." (ראו סעיף 9 להחלטת וועדת הערר, נספח 13 לתגובת המשיב לערעור).
וועדת הערר קבעה, אפוא, כי כל חיובי הארנונה עד לשנת 2006 הינם סופיים וחלוטים.