עניינה של עתירה זו בשאלת תקינות פיטוריו של ג'אדאללה חרב (להלן: "
העותר") משורות משטרת ישראל החל מיום 15.2.12, לפי החלטתו של ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, רמ"ש ניצב ירון בארי (להלן: "
המשיבה"), לפיה העותר אינו מתאים עוד לשרת כשוטר עקב כשל חמור בהתנהלותו ובאמינותו, אשר יש בהם קלון.
רקע
1. העותר, בן 35 נשוי ואב לשלושה ילדים, משרת במשטרת ישראל ברציפות משנת 1994, כ- 14 שנים מתוכן, בקבע.
ביום 19.5.10, נסע העותר ברכבו הפרטי בכביש 557 לכיוון מחסום טייבה. בעת נסיעתו, ראה אישה פלסטינית תושבת ג'נין (להלן: "
השב"חית") כשהיא עומדת בצד הדרך ומסמנת בידה כמבקשת "טרמפ".
העותר עצר את רכבו, ושאל אותה לאן היא מבקשת להגיע. השב"חית השיבה שעליה להגיע לאום אל פחם. העותר הזמין אותה לעלות לרכבו. בהגיעו למחסום, לבקשת החיילת הבודקת, הציג העותר תעודה מזהה- תעודת שוטר. לשאלת החיילת מי היא הנוסעת עימו, ביקש העותר מהשב"חית שתציג את התעודה שלה. משהשיבה השב"חית שאין ברשותה תעודה מזהה, הבין העותר שמדובר בשב"חית, ועל כן אמר לחיילת שהנוסעת היא אשתו.
החיילים ביצעו חיפוש בשב"חית ובכליה, שבמהלכו גילו כי ברשותה תעודת זהות ירוקה. בעקבות גילוי זה, העותר ביקש מהחיילים שבמחסום שישחררו אותו ושלא ידווחו לממונים עליהם את שהתרחש על מנת "שלא יסתבך".
בעקבות האירוע, הגישה המחלקה לחקירת שוטרים בפרקליטות המדינה, כתב אישום כנגד העותר לבית המשפט השלום. במסגרת הסדר טיעון בהליך הפלילי, סוכם כי יוגש כתב אישום משמעתי כנגד העותר, בו הוא יודה במיוחס לו ובהתאם לכך ימחק כתב האישום הפלילי.
בהתאם להסדר הטיעון הוגש כתב אישום משמעתי כנגד העותר. העותר הודה בעובדות כתב האישום בפני בית הדין המשמעתי והורשע בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר לפי סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק המשטרה (דין משמעתי בירור קבילות השוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006.
בית הדין החליט לכבד את הסדר הטיעון והטיל על העותר נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך 3 חודשים.
בעקבות הרשעתו, זומן העותר ביום 17.7.11 לשימוע לפני רפ"ק מיכל זוכוביצקי-שומר, ראש חוליית בחינת התאמה במשטרה לצורך שקילת פיטוריו. במהלך השימוע, העותר היה מיוצג והוא העלה את טענותיו בהרחבה.
ביום 3.1.12 נערך לעותר ראיון נוסף בפני ניצב ירון בארי, וביום 29.1.12, החליט ניצב ירון בארי כי יש מקום להורות על פיטורי העותר מהמשטרה וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "
פקודת המשטרה").
טענות הצדדים
2. לטענת העותר, ההחלטה על פיטוריו אינה סבירה ואינה מידתית ומשכך דינה להתבטל. לטענתו, האירוע העומד בבסיס החלטת הפיטורין הוא כשלעצמו אינו מצדיק החלטת פיטורין, זאת ועוד, שברקע עומדות תרומתו הממשית למדינת ישראל במהלך שירותו הארוך שהיה כרוך בסיכון חייו והעובדה כי הצטיין במשך כל שנות שירותו.
לטענת העותר, קיימת חוסר מידתיות בין המעשה אותו ביצע לבין החלטת הפיטורים, כמו כן, בהחלטה לפטרו לא התייחסה המשיבה לתפקודו המצוין של העותר במשך כל שנות שרותו, תפקוד שנמשך גם לאחר האירוע. לטענתו, קיימות חלופות פחות חריפות אשר מגשימות את האינטרס הציבורי, שלא נשקלו בעניינו.
3. בתשובתה בבקשה למתן צו-על-תנאי, דחתה המשיבה את הטענה לפיה ההחלטה על פיטורי העותר אינה סבירה ומידתית. בפתח הדברים עמדה המשיבה על העובדה כי החלטת הפיטורין מבוססת על תפיסתם של ראשי המערכת המשטרתית את תפקידו של השוטר ואת המצופה הימנו מן ההיבט ההתנהגותי. עוד נטען, כי התנהגותו של העותר מעידה על חוסר התאמתו להמשך שירות במשטרה, העותר הורשע בבית הדין למשמעת בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר, שהינה עבירה שיש עימה קלון. לטענת המשיבה, טרם מתן ההחלטה בעניינו של העותר, נבחן עברו לרבות הערכות מפקדיו.
המשיבה נסמכה על שורה של פסקי דין המורים כי בעניינים כגון זה נטייתו של בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המקצועי הינה צרה ומצומצמת. לעמדת המשיבה, משעה שהגיעו הגורמים המוסמכים לידי מסקנה כי העותר אינו מתאים להמשיך ולמלא את תפקידו, וכי יש בהישארותו במשטרה כדי לפגוע בתדמית המשטרה בעיני הציבור, הרי שלא היה מנוס אלא להורות על פיטוריו. לטענתה, שוטר אשר משקר לחייל צה"ל במחסום ובכך מנסה להכשילו מלבצע את תפקידו, אינו יכול להמשיך ולשרת במשטרה.
אשר לסנקציות מנהליות אחרות פוגעניות פחות, כגון העברת העותר לתפקיד אחר, נטען כי המידתיות של החלטה נלמדת בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי. בנדון, העותר התנהג בצורה שאינה הולמת שוטר, בהתנהגותו יש משום פגיעה באמון המתחייב מאיש משטרה. במקרה כזה ומקום בו שוטר משקר הרי שאין מקום להשאירו במשטרה, כך גם אין כל מקום להעבירו לתפקיד אחר במשטרה.
בדיון בעתירה שהתקיים לפניי, העותר טען כי הוא לא הורשע בעבירה שיש עימה קלון. לטענתו, החלטה על קלון צריכה להינתן על ידי פורום משמעתי- גורם שיפוטי, ולא על ידי המשיבה .
המשיבה טענה מנגד, כי נאמר לעותר במהלך השימוע שהוא הורשע בעבירה שיש עימה קלון וכך גם נרשם בהודעת הפיטורין, העותר בחר שלא לטעון טענותיו בעניין זה, כך שהוא מושתק כעת מלטעון שלא ידע אודות הקלון, מה גם שזו טענה שלא נטענה בכתב העתירה ועל כן מדובר בהרחבת חזית שלא כדין.