בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "
הועדה"), מיום 13.5.12 שהתנתה את שחרורו המוקדם של העותר בתשלום חלק מהפיצוי שהושת עליו ע"י ביהמ"ש שגזר את דינו בת"פ 5633-03-10 (בימ"ש שלום לנוער בחיפה).
1. העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 18 חודשים שנגזר עליו לאחר שהורשע בבימ"ש שלום לנוער בת"פ 5633-03-10, ת"פ 13238-11-09, ת"פ 39245-08-10, בעבירות רכוש, אלימות וסחיטה באיומים. ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל ביום 26.5.11 את ערעור המדינה על קולת העונש וגזר על העותר 18 חודשי מאסר בפועל חלף 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שנגזרו עליו ע"י בימ"ש השלום לנוער.
הדיון בוועדה נושא הערעור
2.
ב"כ היועמ"ש התייחס לעבירות שביצע העותר בהיותו קטין, לעברו הפלילי (לחובתו הרשעה קודמת מיום 15.9.10 בגין 2 עבירות של פריצה לרכב והחזקת נכס החשוד כגנוב), ולחוו"ד גורמי הכלא לפיה העותר משולב באגף מתקדמים ומועסק במפעלים, נשפט בדין משמעתי בגין קללת סוהר והחזקת חפץ אסור להחזקה ובדיקות השתן שלו נקיות.
3. ב"כ היועמ"ש ציין את היעדר חומר מודיעיני שלילי, את חוו"ד המשטרה המתנגדת לשחרורו המוקדם אך ללא נימוקים קונקרטיים לכך, ואת תכנית רש"א שהוכנה עבור העותר, הכוללת שהייה במרכז "אבן דרך" במשך 4 חודשים, לצד מעצר בית לילי, טיפול פרטני וקבוצתי, פעולות העשרה ובדיקות שתן לגלוי סמים ואלכוהול.
בשל כל האמור לעיל, ולאור גילו הצעיר של העותר ותכנית רש"א שגובשה לגביו, ב"כ היועמ"ש לא התנגד לשחרורו המוקדם של העותר בכפוף להצגת קבלות לגבי תשלומי הפיצוי, ומעצר בית לילי.
4.
ב"כ העותר ציין כי מועד שחרורו המנהלי של העותר חלף ביום 25.3.12, הוא צעיר בן 19 וזה מאסרו ראשון. הוא עמד על התרשמות גורמי הכלא מהמוטיבציה הגבוהה של העותר לשיקום ולשינוי. אשר לעבירת המשמעת ציין, כי הרקע לה הוא חוסר בשלותו כקטין, וביחס להחזקת החפץ האסור טען, כי יש לבחון אם מדובר בחפץ בעל מסוכנות. כמו כן הוא התייחס לתכנית השיקומית מטעם רש"א, כשלדידו שחרורו המוקדם של העותר תחת פיקוח והשגחה בהוסטל יש בהם כדי לאיין כל מסוכנות, ככל שנובעת משחרורו המוקדם.
אשר לרכיב הפיצויים הדגיש ב"כ העותר כי הם ישולמו ע"י העותר במלואם עם שחרורו מהמאסר והשתלבותו במסגרת תעסוקתית.
גם העותר הביע חרטה על המעשים והסכים לתשלום הפיצויים במלואם לכשיעבוד וירוויח כסף לאחר שחרורו.
החלטת הועדה מיום 13.5.12:
5. הועדה ציינה בהחלטתה כי העותר מרצה מאסר למשך 18 חודשים לאחר שביהמ"ש המחוזי בחיפה החמיר בעונשו, וכי העותר חויב במסגרת ת"פ 5633-03-10 הנ"ל בתשלום פיצויים למתלוננים בסכום כולל של 7,500ש"ח, ב- 15 תשלומים, אך הוא לא שילם ולו אגורה אחת, על אף שעד כה היה עליו לשלם תשעה מהם.
עוד ציינה הוועדה, כי הוגשה תכנית מפורטת מטעם רש"א, הכוללת שהיה משך 4 חודשים במרכז "אבן דרך", וכי ב"כ היועמ"ש ניאות לשחרורו המוקדם בתנאי השיקום שנקבעו ע"י רש"א ובהתחשב בכך שמדובר במאסר ראשון.
אשר על כן קבעה הועדה כי העותר ראוי להזדמנות והורתה על שחרורו בתנאי שיהיה במרכז "אבן דרך", יקפיד על קיום התכנית השיקומית, יכין תכנית המשך, יהיה במעצר בית בסופי שבוע בבית אמו בין השעות 22:00 עד 06:00 בבוקר וישלם עד שחרורו חלק מהפיצוי בסך 4,500ש"ח, כשיתרתו תשולם בתשלומים בסך 500ש"ח כ"א, בתום 4 החודשים הראשונים מעת שחרורו. העתירה מופנית כנגד התניית שחרור העותר בתנאי תשלום חלק מהפיצויים בסכום של 4,500 ש"ח.
נימוקי העתירה:
1. הועדה חרגה מסמכותה כשהתנתה את שחרורו המוקדם של העותר בתשלום חלק מהפיצוי, שהרי משמצאה כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, לא היתה רשאית להתנות את שחרורו בתשלום חלק מסכום הפיצוי (9 מתוך 15 תשלומים ובסה"כ 4,500 ש"ח מתוך 7,500 ש"ח).
2. סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר מונה את שיקולי ועדת השחרורים בבואה להעריך האם העותר ראוי לשחרור מוקדם, כשאחד מהם הוא התשלום של קנס או פיצוי שהוטל על העותר, אך החוק אינו מקנה לועדה סמכות להתנות את שחרורו של העותר בתשלום הקנס או הפיצוי בפועל.
כמו כן בתיקון 8 לחוק תוקן ס' 9(1) לחוק, ועל הועדה להתחשב גם בסיבות לאי-התשלום, שכן במקרה של העותר מדובר באי-תשלום מסיבת מצוקה כלכלית ולא מתוך אי-חרטה, זלזול בערכאות משפטיות וכיו"ב ואין לזקוף סיבה זו לחובת העותר.
על כן, בהתנותה את שחרור העותר בתשלום חלק הפיצוי, כאמור, פעלה הועדה בחוסר סמכות.
3. הוועדה התעלמה מכך שתשלום הפיצוי שהוטל על העותר בבימ"ש לנוער, נדחה בכוונת מכוון עד לאחר סיום ריצוי עונש עבודות השירות שהוטלו בגזה"ד המקורי בת"פ 5633-03-10 (בימ"ש שלום לנוער בחיפה) כשהמטרה היתה להמנע מהטלת גזירה שהעותר לא יכול לעמוד בה, או מהטלת נטל התשלום על הוריו דלי-האמצעים. מקל וחומר לא היה ראוי להתנות את שחרורו המוקדם ממאסר בתשלום חלק משמעותי מהפיצוי בעודו מרצה מאסר בכלא.