עת"א
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
42000-05-12
10/07/2012
|
בפני השופט:
שלמה פרידלנדר
|
| - נגד - |
התובע:
מרדכי עזריהאב (אסיר)
|
הנתבע:
מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר
עו"ד ענבל ברסאנו
עו"ד מזל חדד ע' יועמ"ש דרום
|
| פסק-דין |
לפניי עתירת אסיר נגד החלטת המשיב שלא להוציאו לחופשה מיוחדת כדי לפקוד את קבר אביו ולהשתתף באבל המשפחתי.
המשיב מבסס החלטתו על המלצה שלילית בעקבות העדר בשלות טיפולית, ועל אירוע של התנהגות שלילית בכלא.
הפקנ"צ קובע איזון בין ההתחשבות ההומניטארית באסיר אבל לבין השיקולים הרגילים המונעים או מעכבים מתן חופשות לאסיר, וקובע כי בהעדר שיקולים נוגדים תינתן לאסיר חופשה מיוחדת לצורך השתתפות בהלוויה, וחופשה מיוחדת נוספת לצורך השתתפות בשבעה או בשלושים.
כלומר, הפקנ"צ קובע סטנדרט של שתי חופשות מיוחדות בהקשר של אבל משפחתי.
בענייננו, הגם שחלפו המועדים הנקובים בפנק"צ של השבעה והשלושים, טרם חלפה שנת האבל של העותר על אביו.
עולה כי לא ניתנה לעותר חופשה מיוחדת נוספת, לצורך השתתפות בשבעה או בשלושים, וגם השתתפותו בהלוויה לא נעשתה במתכונת של חופשה מיוחדת, למרות שחופשה מיוחדת כאמור הומלצה על ידי ועדת אלמ"ב אלא במתכונת של יציאה בליווי, כשהעותר אזוק בידיו וברגליו.
לו היו הדברים מובאים לפניי אז במסגרת עתירת אסיר, לא מן הנמנע כי הייתי מוצא לנכון לאזן אחרת בין האינטרסים ולהורות על חופשה מיוחדת תחת יציאה בליווי, ועל חופשה מיוחדת נוספת לשבעה או לשלושים.
הערתי זו נובעת מכך שלא הוצגה לפניי מסוכנות בטווח הקצר, אלא בעיקר מסוכנות כללית הנובעת מהעדר הבשלות הטיפולית.
כלומר, ככל שקיימת בענייננו מסוכנות - זוהי מסוכנות הנובעת מן ההיבט הטיפולי ושהערכתה מצויה בתחום מומחיותם של הגורמים הטיפוליים לרבות ועדת אלמ"ב.
לכאורה, מסוכנות מן הסוג הזה ניתנת להפגה על ידי תנאים מגבילים.
כלומר, הצידוק העיקרי לאי הוצאת העותר לחופשה הוא לאו דווקא המסוכנות , אלא בעיקר אי ההתקדמות המספקת בתחום הטיפולי, בהתאם להוראת הפקנ"צ כי זוהי עילה עצמאית לשלילת חופשות.
בנסיבות אלה, ובשים לב ל"גירעון" לכאורה במתן המענה ההומניטארי לעותר בשבעה או בשלושים, אני סבור כי יש מקום, בכפוף להערתי להלן, לאפשר לעותר חופשה מיוחדת אשר תתווסף לאותה יציאה ראשונית בליווי ותהווה המשך של התחשבותו ההומניטארית של המשיב באבלו של העותר.
אילולא ההתנהגות השלילית העולה מן הידיעה המודיעינית 487 - מסקנת האמור לעיל הייתה לקבל את העתירה ולהורות כי העותר ייצא ללא דיחוי לחופשה מיוחדת כאמור.
דא עקא, שגם חופשה מיוחדת הומניטארית היא בגדר טובת הנאה, וככלל אסיר מקפח את ציפייתו הסבירה לקבל טובות הנאה סמוך לאחר התנהגות שלילית.
בשים לב לרקע ההומניטארי האמור לעיל, ולכך שההתנהגות השלילית איננה מן הרף הכי גבוה, אני דוחה את העתירה ככל שהיא מתייחסת להחלטה שלא להוציא את העותר לחופשה מיוחדת עתה, אך זאת בכפוף להנחיה למשיב לשוב ולבחון את התנהגותו של העותר בכלא, וככל שהתנהגותו תהיה חיובית בהמשך - יוצא העותר לחופשה מיוחדת בתנאים מגבילים שתקבע המשטרה.
אקבע את מועד הבחינה החוזרת לאמצע חודש אוגוסט.
בנתון לאמור העתירה נדחית.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ' תמוז תשע"ב, 10/07/2012 במעמד הנוכחים.