פסק-דין בתיק עת"א 31799-05-11

ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד :

1.         העותר מרצה 22 שנות מאסר בגין עבירות ביטחון וגרימת מוות בכוונה (מועד שחרורו המלא מהכלא - 28/10/15, מועד שחרור מנהלי - 13/05/15, מועד תום ריצוי 2/3 מנהלי ממאסרו - 12/01/08). ביום 12/02/09 הופיע העותר לראשונה בפני וועדת השחרורים (היא המשיבה, להלן: "הוועדה") במסגרת בקשתו לשחרורו על תנאי, וזו דחתה את בקשתו (להלן: "הוועדה הראשונה"). ביום 11/03/10 אפשרה הוועדה לעותר להופיע בפניה שנית ולטעון טענותיו, למרות שבבקשתו לדיון חוזר לא צרף ראיות כלשהן ולא ניתנה הבהרה לגבי אותן ראיות נוספות הנדרשות כדי להקים עילה לדיון חוזר. הדיון החוזר התקיים בפני הוועדה ביום 03/01/11, ולבקשת הצדדים לאפשר להם להביא בפני הוועדה את כל הנתונים הרלבנטיים, נדחה הדיון ובסופו של דבר התקיים הדיון בבקשה לדיון חוזר ביום 12/04/11. בו ביום דחתה הוועדה גם את הבקשה לדיון חוזר (להלן: "הוועדה השנייה"), מכאן העתירה שבפנינו.

2.         העותר הורשע בבית המשפט הצבאי ברמאללה בכך, שכאשר היה כבן 17, ובעת שעבד בחוות עופות סמוכה לבית-אל, ידע על כוונתם של שניים אחרים לרצוח סוחר יהודי שנהג לרכוש בחווה ביצים וליטול את נשקו, ולא מנע את העבירה. בסופו של דבר, כוונתם של השניים לא יצאה אל הפועל, לאחר שהסוחר היהודי לא הגיע באותה עת לחווה. עוד הורשע העותר בכך, שבתאריך 29/10/93, זמן קצר לאחר האירוע נשוא האישום המפורט לעיל, יידע אותו עובד אחר בחווה בשם עומר על כוונתם של אחרים להגיע באותו היום לחווה ולחטוף ולרצוח את חיים מזרחי ז"ל (להלן: "המנוח"), שנהג לקנות ביצים בחווה. ואכן, בסמוך לשעה 10:00 באותו היום, הגיעו שלושה אחרים לחווה, שניים מהם התחבאו מאחורי אחד הלולים, במקום שהראה להם העותר, ואחד נשאר בכניסה לחווה יחד עם העובד האחר, עומר. המנוח הגיע זמן קצר לאחר מכן, שוחח מספר משפטים עם עומר ולאחר מכן פנו עומר, הנאשם והמנוח לכיוון הלולים לצורך איסוף ביצים. בזמן איסוף הביצים, פנה הנאשם לשניים שהסתתרו מאחורי הלולים והזהיר אותם שלא לצאת ממקום מחבואם עד שישמעו צעקות, שכן המנוח עצבני. משתמה מלאכת איסוף הביצים, העמיסו עומר והנאשם את הביצים בתא המטען ברכבו של המנוח, ואז ביקש עומר מהמנוח את תמ"ק העוזי שהחזיק המנוח, כדי להצטלם עם הנשק. המנוח, שהכיר אות עומר במהלך עסקיו בחוות העופות, הסכים, ונתן לעומר את נשקו ללא מחסנית. בשלב זה התקרב מי שהמתין בכניסה לחווה אל המנוח, תוך שהניף סכין שהחזיק בידו, ואיים על המנוח לבל יזוז או ידבר. המנוח נבהל ופנה לכיוונו של עומר כדי לקבל את נשקו חזרה, אולם עומר ברח מהמקום. אז פנה המנוח לכיוונו של מי שאיים עליו, בניסיון לקחת ממנו את הסכין, אך זה דקר את המנוח דקירה אחת בחזהו. המנוח החל לזעוק לעזרה, ואז יצאו שני המסתתרים ממקום מחבואם והתנפלו על המנוח. העותר, יש לומר, עמד בסמוך למקום המאבק וצפה במתרחש. בשלב זה חשש עומר, שמא יעלה בידי המנוח להימלט, ועל כן הוא ביקש מהעותר להביא חוטים מהלול, כדי לקשור את המנוח. העותר הביא את החוטים במהירות וניסה לקשור את רגליו של המנוח, אולם המנוח התנגד למעשיו. אז הורה עומר לאחר לרצוח את המנוח, וזה דקר אותו 5 דקירות נוספות בחזהו, בעוד העותר ושניים אחרים אוחזים במנוח ומונעים את התנגדותו. הרוצח שהחזיק בסכין, המשיך לדקור את המנוח בגבו, עד שחדל לזוז. לאחר מכן, פרקו הנוכחים את הביצים מרכבו של המנוח, העמיסו את גופתו  לתא המטען, והארבעה - פרט לעותר - נסעו מהמקום, כאשר הוסכם שהעותר ינקה את כתם הדם מזירת העבירה, אולם העותר לא עשה זאת. תחת זאת, פנה העותר לעובד אחר בחווה, אשר היה עד למעשי הרצח של העותר ושותפיו, והשניים החליטו כי לא יספרו על הרצח ואם יישאלו, יאמרו, כי היו בתוך הבניין בזמן האירועים ולא ראו דבר. העותר, אשר מצא את מצלמתו של עומר, הוציא ממנה את סרט הצילום והשמידו.

למחרת בבוקר נמצאה גופתו החרוכה של המנוח, כשהיא מוטלת בתא המטען של רכבו השרוף, בסמוך לכפר סורדא.

העותר גם הורשע בכך שהחל משנת 1992 ועד למעצרו היה חבר בארגון הפת"ח, שהוא התאחדות בלתי מותרת, ופעל בחוליה שעסקה בהפרות סדר. במחצית שנת 1992 הצטרף הנאשם לארגון החזית הדמוקרטית ואף השתתף בכתיבת סיסמאות בשם הארגון.

במסגרת חברותו בארגון, נודע לעותר בתחילת חודש אוקטובר 1993, כי בידי חבר הארגון רימון יד צבאי שהוסתר על ידו במקום מסוים שנמסר לעותר, אך הוא לא מסר מידע זה לאיש.

בגין מעשיו אלה נדון העותר (בתאריך 01/12/96) ל-18 שנות מאסר, תוך שהרכב ביהמ"ש הצבאי התחשבו בגילו הצעיר באותה עת. עונש זה הוחמר על ידי ערכאת הערעור והועמד על 22 שנים (פס"ד מיום 01/07/97).

3.         בעתירתו טען ב"כ המלומד של העותר, כי וועדת השחרורים טעתה לאחר ש"התעלמה כליל" מהראיות שהונחו לפניה, לפיהם העותר כיום אדם שונה, הדוגל באי-אלימות, מקדם רעיונות של דו-קיום, דמוקרטיה ושוויון, ולפיכך אינו מסכן יותר את הציבור ובמידה וישוחרר יקיים אורח חיים נורמטיבי. העותר התבסס על חוות הדעת הפסיכולוגית שהוצגה בפני הוועדה הראשונה, המצביעה, בין השאר, על "השינוי האידיאולוגי העמוק שחווה העותר בתקופת מאסרו" (סעיף 11 לעתירה). אמנם הוצגו בפני הוועדה הראשונה דוח"ות מידע של השב"כ, שנקבע כי הם מצביעים על מסוכנותו של העותר, אולם העותר לא הועמד לשיפוט משמעתי, חרף הנטען בפניה, ודווקא ישנן ראיות המלמדות על השינוי האידיאולוגי שעבר העותר. כך, למשל, העותר היה מעורב בשנת 2005 בקריאת האסירים הביטחוניים לחתימה על הסכם הודנא בין ממשלת ישראל לבין החמאס; והיה שותף לפרסום כרוז, שקרא לשחרורו של הנהג החטוף אליהו גוראל בשנת 2003. יתרה מכך, העותר מעוניין להקים משפחה, ומצבה הכלכלי של משפחתו יאפשר לו לעשות כן; אין לו בעיות התנהגות בכלא; יש לו תוכנית שיקומים לכשישוחרר בדמות העסקתו על ידי הרשות הפלסטינית בשירותי הרווחה הפלסטיניים; אין מידע עדכני של השב"כ על מסוכנותו של העותר, כאשר אין מקום ליתן משקל לעבירות שביצע לפני שנים כה רבות, בהיותו כבן 16, לאחר שבגר ושינה את דרכי חשיבתו; והעותר הצהיר על שינוי עמדותיו האידיאולוגיות.

4.         הוועדה הראשונה קבעה בהחלטתה מיום 12/02/09, כי לאור דו"ח המנהל עולה, כי העותר הועמד לדין משמעתי מספר פעמים בגין חקירת אסירים אחרים, איומי הסתה וחימום האווירה בקרב האסירים, וכי צולם על ידי צלם חיצוני בניגוד לנהלים. צויין, כי העותר אחד ממנהיגי האסירים וכי על פי דוח"ות השב"כ מסוכנותו נותרה גבוהה חרף מאסרו הארוך. הוועדה הראשונה הוסיפה, כי לא שוכנעה שהעותר שינה את דרכו האידיאולוגית, אשר הובילה אותו לבצע את העבירות בגינן הורשע, וכי אין בחוות הדעת הפסיכולוגית, שהוכנה לאחר שיחה של כשעתיים וחצי עם העותר, כדי לסתור את חוות הדעת של גורמי הביטחון בעניין.

            גם הוועדה השנייה קבעה בהחלטתה מיום 12/04/11, כי מסוכנותו של העותר עדיין גבוהה. הוועדה ציינה, כי לא הוכח שינוי נסיבות מאז הדיון הקודם, והוסיפה כי " נהפוך הוא, התווסף נתון בנספח הסודי בדו"ח השב"כ מחודשים 12/10, במיוחד סעיף 1 לנספח הסודי לאותו דו"ח, והדו"ח מחודש 1/11 בכל הנוגע לנספח הסודי סעיף 1. נתון זה לא עמד בפני הועדה הקודמת, והוא מחזק את הערכת הועדה הקודמת כי מדובר באסיר שממשיך להיות מסוכן לביטחון המדינה ". עוד הדגישה את החשיבות שיש לחומרת העבירה, כשבאים לשקלל את הנתונים לקראת האפשרות לשחרור מוקדם, " ובמקרה של האסיר בפנינו גם הנסיבות חמורות". כל זאת, בנוסף לדוח"ות השב"ס העדכניים, המצביעים על מעמדו הבכיר של העותר בין כותלי הכלא ובין האסירים הביטחוניים, והמלמדים על כך שלא חל שינוי אידיאולוגי בעמדותיו של העותר, בניגוד לאמור בחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה בזמנו בעניינו, אינם מצדיקים את שינוי ההחלטה הקודמת.

5.         עיון בחומר הסודי שהוגש לעיוננו, ואשר אף הוגש לוועדה, מלמד, כי הוועדה צדקה עת הסיקה מדוח"ות אלה כי עולה, שהעותר לא שינה את חשיבתו האידיאולוגית וכי מסוכנותו עדיין גבוהה. מסמכים אלה סותרים את טיעוני ב"כ העותר כנגד החמ"ן שהוגשו, שכן מדובר במידע ממקורות שונים, מוצלב, ומשתרע על פני שנים רבות, כולל מהעת האחרונה.

ומה משקלה של חוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה לעיונה של הוועדה הראשונה? אמנם, לא הוגשה עתירה על מסקנות הוועדה הראשונה, ועל כן לא נסתרה מסקנתה, כי אין להעדיפה על פני המלצות גורמי הביטחון בכלא, אלא שהמסקנה אף נכונה לגופה.

סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א - 2001 (להלן: "החוק") מפרט את השיקולים שעל הועדה לשקול בבואה להחליט אם אסיר ראוי לשחרורו על תנאי:

"

            ...