פסק-דין בתיק עת"א 19735-12-11

1.         בפנינו עתירה המכוונת כנגד החלטת וועדת השחרורים מיום 8.12.11 אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המשיב 1 (להלן: " המשיב").

            המשיב מרצה עונש מאסר בן 33 חודשים בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות האישום בו הורשע המשיב, הוא שהה עם בתו התינוקת כבת חודשיים בבית לבדו וניסה להאכילה. התינוקת בכתה והקיאה והמשיב אשר חס תסכול אחז בחוזקה בבית החזה שלה ונענע אותה. משלא פסקה התינוקת לבכות הטיח את ראשה בקיר שלוש פעמים. כתוצאה מכך נגמרו לתינוקת חבלות ושברים בגולגולת.

2.         בדיון שהתקיים בפני המשיב 2 (להלן: " וועדת השחרורים") ביום 8.12.11 הוצג דו"ח אלמ"ב מיום 20.2.11 ובו פורטו תפקודו ובעיותיו של המשיב ועולה כי מסוכנותו של המשיב כלפי בני משפחתו גבוהה,  הומלץ שלא להעניק לו חופשות ולא לאשר שחרור מוקדם. יצויין כי המשיב יצא לחופשות לאחר 5 חופשות הופסקו חופשותיו לאחר שהפר את האמון שניתן בו ובמהלך אחת החופשות התנהג באלימות. 

            וועדת השחרורים על אף הדוח הקשה של וועדת אלמ"ב התרשמה למקרא החלק על הנסיבות האישיות של המשיב בגזר הדין, תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט וחוות דעת של שירות הרווחה כי המשיב בעל מוטיבציה לקבל טיפול ומגלה תובנות באשר לדחפיו. עוד התרשמה וועדת השחרורים כי מחוות דעת אלה עולה כי המשיב הוא בר טיפול.

            המשיב הציע כי ישתלב בתוכנית טיפולית באגף לשירותים חברתיים באלעד, וממכתב שצורף מהאגף לשירותים חברתיים עולה כי בעיר אלעד פועל יחידה לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה, השירות לפונים הינו על בסיס פניות וסדרי עדיפויות והטיפול ניתן בתשלום חודשי סמלי בהתאם להכנסות המשפחה.

            כמו כן עתידה להפתח קבוצת גברים לשליטה בכעסים בחודש ינואר 2012.

בנסיבות אלה מצאה וועדת השחרורים לנכון להורות על שחרורו של המשיב בנמקה כי יש לנצל את יתרת הזמן שנותרה למשיב עד לתום התקופה שנקבעה בגזר הדין ואף מעבר לכך, על מנת לתעל את האסיר לתוכנית הטיפולית.

3.         בעתירה שלפנינו טוען העותר כי מכלול  נתוניו של המשיב מוכיח כי אינו ראוי לשחרור מוקדם וכי הוא מסוכן לציבור. המשיב לא עבר כל הליך טיפולי משמעותי ומהליך טיפולי בו החל לשליטה בכעסים נפלט כעבור 3 חודשים.

            עוד טוען העותר כי הוועדה לא נתנה את המשקל הראוי לחווד אלמ"ב המצביעה על הערכת מסוכנות גבוהה לבני משפחתו ואינה ממליצה על חופשות או שחרור מוקדם. וועדת השחרורים הסתמכה על תסקיר שירות המבחן משנת 2009. נתונים אלה היו ידועים לוועתד אלמ"ב ואף על פי כן חוות דעתה העדכנית היתה שונה.

            עוד צוין כי המשיב לא נמצא מתאים לתוכנית רש"א.

4.         ב"כ המשיב תמך בהחלטת וועדת השחרורים  ובמיוחד בנימוק ששחרורו המוקדם יאפשר מתן טיפול שבו החל עובר לגזר הדין.

5.         לאחר שעיינו בעתירה , שמענו את טענות הצדדים, עיינו בנספחים ובחומר הסודי שהוצג לעיוננו באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל.

            כדי להורות על שחרור מוקדם, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים - האחד כי האסיר ראוי לשחרור והשני כי שחרורו אינו מסכן את הציבור ועל האסיר הנטל לשכנע בקיומם של שני תנאים אלה.

            בענייננו לאור דוח וועדת אלמ"ב ברור לחלוטין כי המשיב אינו עומד בתנאי השני שכן על פי חוות דעתו אלמ"ב הוא מסוכן לבני משפחתו ובאחת החופשות התנהג באלימות. וועדת אלמ"ב התרשמה כי מדובר במשיב בעל דפוסי התנהגות אלימים, קושי בדחיית סיפוקים, נעדר כישורי חיים בסיסיים ויכולת תקשורת בין אישית וכי מסוכנותו כלפי בני משפחתו גבוהה.

            התוכנית הטיפולית שהציעה המשיב אינה תוכנית טיפולית בפיקוח רש"א ואינה מהווה תוכנית ראויה שיכולה להתמודד עם מסוכנותו של המשיב ובנסיבות אלה לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב שחרור מוקדם.

6.         בהתחשב באמור אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת וועדת השחרורים. 

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ב כסלו תשע"ב, 18/12/2011 במעמד הנוכחים.