עת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
14525-07-12
10/07/2012
|
בפני השופט:
1. אברהם טל אב"ד - סג"נ זהבה בוסתן
2. צבי דותן
|
| - נגד - |
התובע:
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד קרן לוי
|
הנתבע:
1. ועדת השחרורים בגוש מרכז
2. לוטפי זאהדה
עו"ד אכרם אבו לבדה
|
| פסק-דין |
העותר מרצה 12 שנות מאסר בגין ביצוע ארבע עבירות שוד, שתי עבירות שוד מזוין בחבורה, שוד בחבורה, יריות באזור מגורים, השמדת ראיה והובלת נשק נושא ת"פ 132/03 (בימ"ש מחוזי בירושלים) בתוספת 190 ימים בגין הפקעת רישיון אסיר, וביום 3.7.12 החליטה המשיבה 1 (להלן: "
הועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאים המופיעים בעמ' 5 להחלטתה, לרבות קיום תוכנית רש"א, מעצר בית בשעות הלילה, עבודה כקצב, מגורים בבית סבתו במזרח ירושלים וצו עיכוב יציאה מהארץ.
החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.
ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה כי שגתה הועדה בכך שלא לקחה בחשבון את מסוכנותו של המשיב כפי שעולה מביצוע עבירות בגינן הוא מרצה את מרבית מאסרו, מעברו הפלילי, מהעובדה שהיה אסיר במשך כ- 10 שנים עד ביצוע העבירות נושא מאסרו הנוכחי כאשר משניים משלושת מאסריו הוא שוחרר על תנאי, הפר את תנאי השחרור והרישיון הופקע כפי שהופקע במאסר הנוכחי.
לטענת ב"כ העותר, תוכנית רש"א איננה מאיינת את מסוכנותו של המשיב שכן גם ממאסר קודם הוא שוחרר בתוכנית רש"א וחזר לבצע את העבירות נושא מאסרו הנוכחי כ- 40 יום לאחר שחרורו על תנאי וכאשר היה אסיר ברישיון.
ב"כ העותר לא מתעלמת מהעובדה שהמשיב יוצא לחופשות אך טוענת כי אין לכך השפעה על שחרורו המוקדם.
לאור כל האמור לעיל, טוענת ב"כ העותר כי העותר לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח לועדה היעדר מסוכנות וסיכויי שיקום לאחר שישוחרר על תנאי, ומשכך, החלטת הועדה סוטה ממתחם הסבירות וראויה להתערבות ערכאה שיפוטית.
ב"כ המשיב תומך בהחלטת הועדה ומצביע על התנהגותו החיובית של המשיב בתקופת מאסרו האחרונה, החל משנת 2009, ועל האמור בדו"ח גורמי הטיפול שהיה בפני הועדה ואשר הוצג גם בפנינו מיום 19.6.12 לפיו המשיב נמצא בקשר עם עו"ס האגף, הוא משתף פעולה, מביע רצון לשינוי ושיקום חייו ועליה על דרך הישר.
כמו כן טוען ב"כ המשיב שהמשיב הוכיח בפני הועדה כי אם ישוחרר בתוכנית רש"א מסוכנותו תפחת בצורה משמעותית ודי בכך כדי להצדיק את שחרורו המוקדם שכן אין צורך שיוכיח כי שיקומו יאיין כליל את מסוכנותו.
ב"כ המשיב טען בפנינו, כפי שטען בפני הועדה, ללא נימוקים ספציפיים כי שותפיו של המשיב לביצוע העבירות שוחררו על תנאי למרות שהיה להם עבר פלילי אך לא ידע לומר אם מדובר היה במי שריצו בעבר מאסרים מהם שוחררו על תנאי.
עיון בהחלטת הועדה נושא העתירה מעלה כי היא נתנה משקל יתר לתוכנית רש"א ולדו"חות גורמי הטיפול לפיהם המשיב מתפקד באופן משביע רצון, נעדר בעיות משמעת החל משנת 2009, והביע רצון לשקם את חייו, כאמור לעיל.
כמו כן, נתנה הועדה משקל יתר להתנהגותו החיובית של המשיב בכלא, להבעת הצער על מעשיו, ולעובדה שהשתתף בקבוצה טיפולית באופן רציני.
אין בהחלטת הועדה התייחסותו למסוכנותו של המשיב כפי שבאה לביטוי בעבירות בגינן הוא מרצה את מאסרו, לעברו הפלילי כפי שבא לביטוי בגיליון הרשעות קודמות שצורף להודעת הערעור, ממנו עולה כי יש לו הרשעות קודמות בגין עבירות סמים ועבירות שוד ועונשי מאסר לתקופות קצרות וארוכות לא הרתיעו אותו מלחזור ולפגוע באופן חמור ברכושו של הזולת כפי שעשה במקרים בגינם הוא מרצה את עונש המאסר.
כך גם לא התייחסה הועדה לעובדה שהמשיב שוחרר משני מאסרים קודמים על תנאי, לרבות שחרור על תנאי בתנאי תוכנית רש"א, והוא הפר את האמון שנתנו בו הועדות כאשר חזר לבצע עבירות, לרבות 40 יום לאחר שחרורו על תנאי מהמאסר האחרון, שכולל 190 ימי הפקעת רישיון אסיר.
לאור כל האמור לעיל, החלטת הועדה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות שכן היא לא שקלה את מסוכנותו של המשיב ואין בתוכנית רש"א כפי שהיתה בפני הועדה, ואשר הוצגה גם בפנינו, כדי להפחית ממסוכנות זו עד כדי הצדקת חשיפת הציבור לפגיעתו הרעה של המשיב.
לאור כל האמור לעיל, ובהתאם להלכה שנפסקה בבג"צ 6067/11 ואח' הפצ"ר ואח' נ' הועדה הצבאית לעיון בעונש, מפי כב' השופט מלצר, בכל הקשור להתערבות ערכאה שיפוטית בהחלטת ועדת שחרורים, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את שחרורו של המשיב על תנאי.
<#3#>
ניתן והודע היום כ' תמוז תשע"ב, 10/07/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 2.