פסק-דין בתיק עת"א 13831-12-12

1.         העותרת מרצה 18 חודשי מאסר בגין הרשעתה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח והעלמת פסילה ממשרד הרישוי, כאשר נהגה באוטובוס זעיר פרטי, נושא תיק פ"ל 63-01-12 (בימ"ש לתעבורה בירושלים) והיא מלינה על החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") מיום 5.12.12 שלא לשחרר אותה על תנאי חרף הסכמת המשיב 2 (להלן: " המשיב") ולמרות שהוצגה בפניה תוכנית שיקומית בפיקוח רש"א שהוכנה עפ"י החלטת הוועדה, במותב אחר, שדנה בבקשתה לשחרור על תנאי ביום 13.11.12 (להלן: " הוועדה הראשונה").

2.         בתום הדיון בעתירה שהתקיים ביום 16.12.12 החליט בימ"ש זה לבטל את החלטת הוועדה נושא העתירה ולהחזיר את הדיון בבקשת העותרת לשחרור על תנאי לוועדה הראשונה על מנת שתמשיך את הדיון בבקשה ביום 18.12.12, לאחר קבלת תוכנית רש"א.

הוועדה הראשונה לא דנה בבקשה נושא העתירה ביום 18.12.12 בשל עומס הדיונים שהיו בפניה באותו יום ונימוקים אחרים המפורטים במכתבו של ר/כ שריקי, קצין ועדת השחרורים שהוצג בפנינו.

3.         ב"כ העותרת מבקש שביהמ"ש ידון בעתירה על החלטת הוועדה מיום 5.12.12 שלא לשחרר את העותרת על תנאי על מנת לא לעכב את שחרורה של העותרת, שכן המשיב הסכים לשחרור העותרת על תנאי לאחר שהתקבלה לגביה תוכנית רש"א ולמרות שלא עברה תהליך טיפולי במהלך מאסרה.

לאור עיכוב הדיון בוועדה הראשונה אנו מחליטים לדון בעתירה כנגד החלטת הוועדה מיום 5.12.12 שלא לשחרר את העותרת על תנאי.

4.         עיון בסיפת החלטת הוועדה הראשונה מיום 13.11.12, שצורפה כנספח ע/4 לעתירה, מעלה שהיא החליטה שניתן יהיה לדון בשחרור העותרת על תנאי רק אם יתקיים אחד מהתנאים הבאים:

העותרת תעבור בכלא התמודדות במצבי לחץ ומשבר או טיפול אחר או שתוגש לוועדה תוכנית משמעותית אחרת של רש"א. הוועדה הראשונה קבעה שאין לבקר את העותרת שלא רצתה לעבור טיפול בבעיית האלכוהול שהוצע לה על רקע הסברה שלא ביצעה את העבירות נושא מאסרה תחת השפעת אלכוהול.

5.         לקראת המשך הדיון בבקשה בפני הוועדה הוגשה תוכנית רש"א לפיה תגיע העותרת לאחר שחרורה לשיחה טיפולית אחת לשבוע במרכז תל"ם, תשתתף בקבוצה טיפולית לעבירות תעבורה שעומדת להיפתח במרכז, תתחיל לעבוד בפיקוח תעסוקתי ותתרום לקהילה פעם בשבוע (ראה נספחים ע/5 לעתירה).

6.         הוועדה, שהחלטתה היא נושא העתירה, קבעה, חרף הסכמת המשיב לשחרור העותרת על תנאי בתנאי תוכנית רש"א, שהעותרת לא הוכיחה שהיא ראויה לשחרור ושניתן לאיין את מסוכנותה בתקופת התנאי.

הוועדה קבעה את האמור על סמך עמדת גורמי הטיפול שהובאה בפניה, ואשר צורפה כנספח ע/6 לעתירה, לפיה העותרת לא מגלה תובנה משמעותית להתנהגות שהובילה אותה לביצוע העבירות, לא מודעת לדפוסי התנהגותה סביב העבירות ולחומרת מעשיה ובהתבסס על עברה התעבורתי.

הוועדה סברה שלא ניתן לשחרר את העותרת על תנאי רק לשם קבלת טיפול כאשר במהלך תקופת המאסר היא לא מוכנה לקבל טיפול לו היא זקוקה. התנהלותה במהלך מאסרה היא בעייתית, והיא מתקשה לשתף פעולה עם אפשרויות טיפוליות שמוצעות לה ולהשתלב בקבוצות שמומלצות ע"י גורמי הטיפול.

7.         אף אנו, כמו הוועדות שדנו בשחרורה של העותרת על תנאי, איננו מקלים ראש כלל ועיקר בהתנהלותה הבעייתית של העותרת במהלך מאסרה, בתיאור התייחסותה לעבירות נושא מאסרה ובמיוחד בעובדה שבמהלך מאסרה לא עברה תהליכים טיפוליים כפי שהוצעו לה ע"י גורמי הטיפול.

8.         עם זאת, הוועדה לא נתנה די את דעתה לאמור בסיפת חוות הדעת המעודכנת של גורמי הטיפול מיום 8.11.12 לפיה חרף חוסר התובנה של העותרת להתנהגות שגרמה למאסרה ולחומרת מעשיה הרי לאור יתרת מאסרה הקצרה, אישיותה המורכבת והעובדה שמדובר במאסר ראשון בפועל, יש לשקול בחיוב את שילובה במסגרת מרכז יום לנשים ברש"א ממנה תוכל להיתרם ולהפיק תועלת לעומת שחרורה ללא תוכנית לקראת שחרורה המלא.

על סמך המלצה זו של גורמי הטיפול הוכנה לעותרת תוכנית רש"א שגרמה למשיב להסכים לשחרורה המוקדם של העותרת בתנאי תוכנית רש"א, חרף האמור בחוות דעת גורמי הטיפול באשר להתנהלותה והתייחסותה של העותרת לעבירות נושא מאסרה והעדר טיפול במהלך מאסרה.

לא למותר לציין שהוועדה הראשונה אמנם לא החליטה שהעותרת תשוחרר על תנאי אם תוגש לגביה תוכנית משמעותית של רש"א, גם אם לא תעבור תהליך טיפולי, אך קבעה שניתן יהיה לדון בשחרורה על תנאי אם תוגש תוכנית כזו או שתעבור תהליך טיפולי במהלך מאסרה.

9.         מהאמור לעיל עולה, ומבלי שאנו מתעלמים מההלכה הפסוקה לפיה ערכאה שיפוטית לא תתערב בהחלטת ועדת שחרורים אלא אם היא לוקה בחוסר סבירות או בפגמים שמצדיקים התערבות שיפוטית בהחלטת רשות מינהלית, כי החלטת הוועדה לא מתחשבת במידה הראויה בהמלצת גורמי הטיפול, שהם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לצורך ההחלטה בבקשת העותרת לשחרור על תנאי.

כך גם לא התחשבה הוועדה דיה בהסכמת המשיב לשחרור העותרת על תנאי בתנאי תוכנית רש"א שהוכנה בעקבות המלצת גורמי הטיפול, חרף העובדה שהעותרת לא עברה תהליך טיפולי במהלך מאסרה שכן חזקה על המשיב ששקל את כל השיקולים הראויים בטרם נתן בא כוחו את הסכמתו לשחרור העותרת על תנאי בתנאי תוכנית רש"א.

מהאמור לעיל עולה שהחלטת הוועדה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות ומשכך היא מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

סיכום