השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. בפנינו ערעור על החלטת מנהלת אגף ההסדרה והאכיפה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הגב' רבקה מקובר (להלן -
הממונה ו
משרד
התמ"ת בהתאמה), לשלול את הרישיון וההיתר שניתנו למערערת - תשבי סיעוד בע"מ - לעסוק בתיווך בין ארצי של עובדים זרים בתחום הסיעוד.
הרקע העובדתי
2. המערערת - תשבי סיעוד בע"מ (להלן -
החברה) - הנה לשכה פרטית לתיווך עובדים זרים בתחום הסיעוד, אשר החלה לפעול בשנת 2003 או בסמוך לכך. החברה הנה בבעלותה של גב' שרה נחמיאס, ומנוהלת על ידי בעלה, מר משה נחמיאס. בנם של בני הזוג, מר אוהד נחמיאס, מועסק אף הוא בחברה.
3. ביום 9.6.2009 שלחה הממונה הודעה לחברה, מכוח סעיף 68(א)(5) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959 (להלן -
חוק שירות התעסוקה או
החוק), בדבר כוונה לשלול את רישיונה. החברה הגישה תגובתה ביום 9.7.2009, תחת מחאה שכן לא התאפשר לה לעיין במלוא חומר החקירה המשטרתי הרלוונטי. ביום 1.10.2009 נשלחה לחברה "הזמנה להשלמת טיעונים בכתב", וביום 15.10.2009 הוגשה תגובת החברה למכתב זה.
4. ביום 15.11.2009 התקבלה החלטת הממונה בדבר ביטול רישיונה של החברה, כך שהחל מיום 22.11.2009 לא תהא רשאית להזמין עובדים זרים מחו"ל או לעסוק בהשמה של עובדים זרים הנמצאים בישראל, והחל מיום 31.12.2009 תופסק פעילותה כלשכה פרטית באופן מוחלט (להלן -
ההחלטה הראשונה).
ההחלטה מפרטת כי הבסיס לה הנו הפרות חוק ונוהל שבוצעו על ידי החברה ומנהליה, שבאו לידי ביטוי בתיווך באמצעות מי שאינו מורשה; אי עריכת ביקורי "טרום השמה" על ידי עובד סוציאלי; גביית יתר מעבר לתשלום המותר לפי חוק; קשר עם לשכה זרה הגובה תשלום העולה על התשלום המותר לפי חוק; אי ביצוע התאמה כנדרש בין העובד הזר למטופל; והזמנת עובד זר למטופל ללא ידיעתו.
5. החברה פנתה בערעור על ההחלטה הראשונה לבית דין זה (עב' 76/09). במסגרת הסכמה שהושגה בין הצדדים ביום 28.1.2010, וניתן לה תוקף של פסק דין, נקבע כי תיבחן מחדש ההחלטה על שלילת רישיונה של החברה, עד ליום 18.3.2010, בשים לב לראיות חדשות שתציג החברה וטיעונים נוספים שיועלו על ידה. כן נקבע לוח זמנים לביצוע השימוע הנוסף (להלן -
פסק הדין הקודם).
6. בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בפסק הדין הקודם, החברה הגישה השלמות לטיעוניה ביום 11.2.2010. ביום 4.3.2010 הגישה תגובה נוספת, בהתבסס על מכתב "תוספת לשימוע בכתב" שנשלח אליה על ידי הממונה. סמוך לאחר מכן, ביום 16.3.2010, הגיש מר משה נחמיאס תלונה כנגד הממונה למנהלת אגף ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת, במסגרתה העלה טענות שונות כנגד התנהלות הממונה בעניינו. התשובה לתלונה זו ניתנה במסגרת ההחלטה.
החלטת הממונה והערעור בגינה
7. ביום 13.4.2010 התקבלה החלטת הממונה, שהנה מושא הערעור שבפנינו (להלן -
ההחלטה). ההחלטה מפרטת בהרחבה את הראיות המנהליות השונות שהובאו בפני הממונה, כמו גם את טענות החברה בתגובותיה במסגרת הליך השימוע. הממונה שוכנעה כי החברה הפרה את הדין בנושאים הבאים: הבאת עובדים ברמייה; גביית דמי תיווך ביתר; הפעלה חלקית ורשלנית של עובד סוציאלי ואי עריכת התאמה ראויה בין מטופל למטפל; תיווך באמצעות מי שאינם מורשים; והמשך פעילות ללא רישיון.
8. על בסיס קביעותיה העובדתיות, סיכמה הממונה כי "
לא מצאתי מקום לשנות מן ההחלטה... מיום 15.11.09 בעניין ביטול רישיונה והיתרה של תשבי לקיום לשכה פרטית לתיווך עבודה לעובדים זרים בתחום הסיעוד... והיא ממשיכה לעמוד בתוקפה". בסיום ההחלטה צוין, כי "
ניתנה על דעתו של מר מאיר שפיגלר, מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים".
9. החברה מלינה במסגרת הערעור על ההחלטה כפי שהתקבלה. לגישתה, התקבלה בחוסר סמכות; תוך הפרה של זכות השימוע; על רקע תמונה עובדתית חלקית והוצאת דברים מהקשרם; בחוסר הגינות, חוסר מידתיות וחוסר תום לב; ותוך התעלמות מהפגיעה האנושה בזכויות היסוד של המערערת ושל בני משפחת נחמיאס "
לכבוד, לחופש העיסוק ולשוויון".
להלן נבחן את טענותיה השונות של החברה, אחת לאחת.
הטענה בדבר חריגה מסמכות ומנהלים פנימיים
טענות הצדדים
10. החברה טוענת כי הממונה כלל לא הייתה מוסמכת לקבל את ההחלטה, שכן הסמכויות בעניינן של לשכות פרטיות לתיווך בין ארצי הועברו משר התמ"ת לשר הפנים ביום 1.2.2010, לפי הודעה שפורסמה בעיתונות ביום 7.2.2010.
11. תשובת המדינה לכך היא כי העברת הסמכויות נעשתה במסגרת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 12), התש"ע - 2010, אשר התייחס בין היתר (בסעיף 30) לתיקונים עקיפים בחוק שירות התעסוקה ופורסם ברשומות ביום 24.3.2010 (להלן -
החוק המתקן). סעיף 36(א) לחוק המתקן קובע כי "
תחילתו של חוק זה... 30 ימים מיום פרסומו" ולכן התיקון נכנס לתוקף ביום 23.4.2010. מכאן, שביום מתן ההחלטה - 13.4.2010 - הייתה הממונה עדיין בעלת הסמכות החוקית הרלוונטית, מכוח אצילת הסמכויות שבוצעה לה על ידי שר התמ"ת.
12. החברה טענה בנוסף לכך, בהתייחס לציון הממונה בסיפת החלטתה כי ניתנה על דעתו של מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים, כי "
מידע מהימן ממקור ראשון... מלמד, כי החלטות הממונה לא ניתנו, כפי שרשום בהן, על דעתם של הגורמים המופיעים בה, ומכאן שניתן להניח מעבר לפגם החמור כשלעצמו והמטעה, כי יש אף הפרת נהלים פנימיים של המשיבה עצמה...".