פסק-דין בתיק עפ 4272/07

1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופט ר. בן יששכר-שוורץ) בתיק תעבורה 2786/06, מיום 20.6.07, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות ובית משפט גזר עליו את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה למשך 26 חודשים בניכוי ימי פסילה מנהלי וכן פסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים.

2. בהודעת הערעור הראשונה הופנה הערעור כנגד עונש המאסר בלבד אולם, בבקשה לתיקון הודעת הערעור והגשת הודעת ערעור מתוקנת, לה נעתרתי הופנה הערעור גם כנגד הרשעתו של המערער בדרך בה ביקש כי בית המשפט יאפשר לו לחזור בו מהודייתו ולאפשר לו לנהל את משפטו מלכתחילה בפני בית משפט קמא.

3. אין חולק כי המערער הורשע על פי הודאתו בכך כי נהג ביום 1.1.06 כשהוא שיכור, שבדמו ריכוז אלכוהול של 1105 מיקרוגרם אלכוהול. המערער הודה במיוחס לו עת לא היה מיוצג ולאחר שהורשע בדין מצא לנכון בית משפט קמא למנות לו סנגור מאחר ושקל להשית עליו עונש מאסר. סנגור שמונה למערער טען בשמו לעונש ולאחר השמעת הטיעונים לעונש נגזר דינו כמפורט לעיל.

4. אשר להרשעתו של המערער - טענה ב"כ המערער בפני כי מחומר הראיות עולה כי ארעו בעיות חמורות בתפעול מכשיר בדיקת רמת האלכוהול להלן: מכשיר הינשוף אשר יש בו כדי לפגוע ממשית באמינות תוצאת רמת האלכוהול אשר לכאורה נמדדה בדמו של המערער. הבעיה עליה ביקשה להצביע ב"כ המערער נוגעת להוראות הפעלת המכשיר הקובעות כי יש להמתין 15 דקות לפחות מרגע עיכובו של הנהג ועד לביצוע בדיקת רמת האלכוהול באמצעות המכשיר, דבר אשר לא נעשה בנסיבות העניין, לטענתה.

בעניין זה אין חולק כי המערער עוכב בשעה 19:45 ועל פי דו"ח הפעלת הינשוף נרשם כי זה הופעל בשעה 19:50. אולם, אין בכך כדי ללמד על פער זמנים של 5 דקות בביצוע בדיקת המערער. יש בשעה הנקובה בדו"ח הפעלת הינשוף ללמד לכל היותר כי המכשיר הופעל בשעה הנקובה ואין בכך כדי ללמד כי בדיקת הנשיפה לנהג נעשתה באותה שעה. הציג בפני ב"כ המשיבה תרשים אלקטרוני של הבדיקה ממנו עולה, כי המערער נשף לתוך המכשיר בשעה 20:09 באופן המלמד כי חלפו 15 דקות מאז עוכב המערער ועד לשעת הבדיקה. לפיכך, על פניו לא נפל כל פגם בביצוע הבדיקה.

5. בנסיבות אלה לא הצליח המערער לשכנע כי קיימות נסיבות מוצדקות לאפשר לו לחזור בו מן הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות. אומנם, לא היה הנאשם מיוצג בעת מסירת ההודאה אולם, לאחר הודאתו יוצג על ידי עורך דין, אשר גם לא מצא לנכון לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשה לאפשר למערער לחזור בו מן ההודאה. יש להניח כי עורך הדין אשר ייצג את המערער באותה עת, גם אם נכנס לתפקיד בשלב הטיעונים לעונש, בחן מקרוב את התשתית הראייתית אשר עמדה על הפרק וטען כפי שטען.

כידוע, העמדה שנקבעה בפסיקה בנושא זה הינה כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך משפטו רק בנסיבות חריגות, וזאת בפרט כאשר הדבר מתבקש לאחר גזירת הדין - בשלב הערעור (ראו לדוגמה: ע"פ 3991/03 רגבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם,   2.5.05); ע"פ 10518/06 מירון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.3.07) ;ע"פ 6901/07 אופיר סבא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.9.07) ). לא שוכנעתי כי נסיבות חריגות כנדרש אמנם מתקיימות במקרה הנוכחי.

יוצא אפוא כי דין השגותיו של המערער בדבר הרשעתו בדין להדחות.

6. אשר לחומרת העונש, טענה ב"כ הנאשם כי בית משפט קמא החמיר עם המערער מעל המידה הראויה. לטענתה כב' השופט דניאל, אשר בפניו החל משפטו של המערער להתברר ומפיו יצא דבר הרשעתו של המערער בעבירות המיוחסות לו, (בישיבה מיום 4.12.06) גילה דעתו, במסגרת ההוראות שנתן לשירות המבחן, כי ענישה מסוג של ביצוע עבודות שירות למען הציבור, הינה בבחינת ענישה ראויה.  טענה ב"כ המערער כי המשך הדיון הועבר לכב' השופטת בן יששכר-שוורץ, מבלי שהתקבלה הסכמת הצדדים לכך והיא זו אשר השלימה את המלאכה, שמעה את הטיעונים לעונש וגזרה את דינו בהתאם.

הוסיפה וטענה ב"כ המערער כי עצם העובדה שהמותב הראשון מצא לנכון לבחון אפשרות של השתת עבודות של"צ על המערער, מלמדת על מגמת הענישה הראויה ובהתאם טענה כי בית המשפט אשר גזר את דינו של המערער החמיר איתו מעל המידה הראויה.

אומנם צדקה ב"כ המערער כי מן הראוי היה שהשופטת בן יששכר-שוורץ, אליה הועבר התיק לשם שמיעת טיעונים לעונש וגזירת דינו של הנאשם, תקבל את הסכמת הצדדים לכך. שכן, בית המשפט היושב בדין מתחיל ומסיים את המלאכה עד תום אלא אם כן נבצר הדבר ממנו ואלא אם כן קיבל את הסכמת הצדדים לכך. בית משפט קמא לא נהג בהתאם ומן הראוי היה לעשות כן.

יחד עם זאת, ניתן להסיק את דבר הסכמת הצדדים לכך שכב' השופטת בן יששכר תשלים את המלאכה בעצם העובדה כי לא טענו כנגד ישיבתה בדין בישיבת הטיעונים לעונש כמפורט בפרוטוקול מיום 20.6.07. כאמור, הגם שהדברים לא נאמרו מפורשות לפרוטוקול ניתן להסיק את דבר הסכמתם של הצדדים לכך.

7. לגופו של עניין לא מצאתי לנכון להתערב בגזר הדין אותו השית בית משפט קמא על המערער. המערער הורשע בכך שנמצא ריכוז אלכוהול גבוה במיוחד בדמו, שיעור של למעלה מ-1000 מיקרו גרם, המלמד על רמת מסוכנות גבוהה ביותר מצד המערער, אשר לא בחל מלנהוג כשהוא שיכור כלוט.

בית משפט קמא נתן את הדעת לעברו התעבורתי המלמד כי בעברו הרשעה קודמת בנהיגה בשכרות אשר בעקבותיה גרם לתאונה ולנזקי רכוש ואשר בגין כך הושת עליו עונש של"צ קנס ופסילה בפועל.

בית משפט קמא נתן את הדעת לתסקיר שירות המבחן אשר בא בפניו ואשר מלמד כי המערער מוכר לשירות המבחן בשל התמכרותו לאלכוהול ובהיותו נזקק לטיפול. אמנם, שירות המבחן המליץ על טיפול גמילה חוזר ושילובו בקבוצות טיפול  מתאימות וכן המליץ על של"צ אך, בית משפט קמא ראה לנכון לדחות המלצה זו לנוכח עברו ומסוכנותו הנלמדת מן התסקיר.

על בסיס הדברים הללו איזן נכונה בית משפט קמא את האינטרסים העומדים על הפרק, נסיבותיו האישיות של המערער כמו גם האינטרס הציבורי לגמול ולהרתיע עבריינים מסוגו של המערער ובדין גזר עליו את העונשים האמורים. 

ענישה מסוג שירות לתועלת הציבורית אינן הולמות את הנסיבות. אמנם בית משפט , במותב אחר, גילה דעתו כי נכון הוא לבחון ענישה בדמות של השתת של"צ אך בוודאי שלא היה בכך כדי לכבול אותו באופן כזה או אחר. תסקיר שירות המבחן פרס תמונה חמורה ביותר, אשר לא היתה ידועה לבית המשפט קודם הפניה לשירות המבחן, כמו גם גיליון הרשעותיו הקודמות המכביד לכשעצמו.

8. לאור כל האמור לעיל, הנני מוצאת לנכון לדחות את הערעור על כל רכיביו.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בתחנת משטרת אשדוד עד ליום 29.4.08 שעה 10:00.