1. בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה בת.ד. 6486-03-10 (כב' השופט א' אנושי) שבו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בקלות ראש שגרמה תאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש, לפי סע' 38(3) וסע' 62(2) לפקודת התעבורה; הפקרה אחרי פגיעה, לפי סע' 64א'(א) וסע' 40 לפקודה; נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, לפי סע' 10(א) וסע' 62(1) לפקודה; נהיגה ללא ביטוח, לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי; נהיגה בשיכרות, לפי סע' 62(3) וסע' 39א' לפקודת התעבורה; ואי ציות לתמרור (אור אדום), לפי סע' 22 לתקנות התעבורה וסע' 62(8) לפקודת התעבורה.
לאחר שהורשע בתיק הנ"ל, המערער צירף והודה בתיק 6544-10-12, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סע' 67 לפקודת התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סע' 2(א) לפק' ביטוח רכב מנועי; ושימוש במירמה ברשיון נהיגה, לפי סע' 62(9) לפקודת התעבורה.
המערער נדון לשלוש שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לפסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 15 שנים, וחיוב בתשלום פיצוי לנפגעות התאונה בסך 5,000ש"ח.
כתב האישום
2. בכתב האישום בתיק 6486-03-10 נטען כי ביום 17/4/09, בשעה 01:40 בלילה, נהג המערער רכב בפתח תקוה ברחוב פינס מכיוון מזרח למערב, והתקרב לצומת עם רחוב חפץ חיים.
המערער נהג כשהוא שיכור, כשריכוז האלכוהול בדמו עמד על לפחות 770 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח. המערער נהג ברכבו בצורה פרועה, במהירות, סטה מנתיב לנתיב בפראות, וחצה צמתים שדלק בהם אור אדום ברמזור. המערער המשיך בנסיעה מהירה ופרועה, ונכנס לצומת עם רחוב חפץ חיים, למרות שברמזור בכיוון נסיעתו דלק האור האדום. המערער התנגש ברכב שהגיע לצומת מרחוב חפץ חיים מכיוון צפון לדרום, ואשר בכיוון נסיעתו דלק ברמזור האור הירוק.
המערער, למרות שידע או היה עליו לדעת, כי עלול היה להיפגע אדם, לא עצר במקום התאונה, אלא המשיך בנסיעתו עד שהגיע לביתו, ושם נעצר ע"י המשטרה. כתוצאה מהתאונה, נגרם לנהגת הרכב הנפגע שבר באחת מצלעותיה, והיא נחבלה בראשה ובגבה, והנוסעת שישבה לצידה של הנהגת איבדה את הכרתה, נגרם לה שבר בעצם הבריח, היא נפגעה בראשה, ונזקקה לתפרים באוזנה.
המענה לכתב האישום
3. בתגובתו לכתב האישום הודה המערער כמעט בכל סעיפי כתב האישום.
המערער כפר בנהיגה בשיכרות. לטענתו, אחרי התאונה הוא נסע לביתו, שם שתה שלש כוסות וודקה, כלומר, השתיה לא קדמה לתאונה, אלא היתה אחרי קרותה.
המערער הודה אף בהפקרה, אך טען כי הוא עצר אחרי הצומת למספר דקות, אלא שבגלל היותו נכה קטוע רגל, הוא לא יכול היה לצאת מהרכב ולסייע, ולכן המתין ברכבו, כדי לראות אם מישהו ייגש אליו. כמו כן טען המערער כי בשל היותו נכה, הוא בכל מקרה לא יכול היה לסייע, כך שאין להתנהגותו כמתואר לעיל כל משמעות. עוד טען, המערער כי הוא לא התקשר למד"א, משום שממילא היו במקום התאונה הרבה אנשים.
המערער כפר גם בטענה (כמפורט בסעיף 5 לכתב האישום) לפיה הוא נהג נהיגה פרועה, תוך סטיה מנתיב לנתיב וכו'.
4. לאור המענה לכתב האישום, קבע ביהמ"ש קמא כי המחלוקת בתיק היא סביב השאלה האם המערער נהג בהיותו שיכור; האם הפקיר את נוסעות הרכב המעורב; והאם נהג בקלות ראש.
5.
הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא
(א)
בענין השיכרות, ביהמ"ש קמא דחה את גירסת המערער ששתה אלכוהול לאחר התאונה ולא לפניה. ביהמ"ש קמא עמד על כך שהמערער הודה, במספר הזדמנויות, סמוך לאחר התאונה, כי הוא שתה וודקה ורדבול, במסיבה, לפני הנהיגה (ת/19, ת/11, ת/7).
(ב) המערער, גם בחקירתו בביהמ"ש, כאשר נשאל
האם אמר אמת כשאמר במשטרה ששתה 3 וודקה ורדבול לפני התאונה במסיבה, השיב: "
כן, ולא ייחסתי חשיבות לענין" (פרו', עמ' 47, ש' 4 - 10).
(ג) גירסת המערער כי שתה לאחר התאונה, ולא לפניה, היא גירסה כבושה, שהתפתחה במהלך ניהול החקירה והדיונים בתיק, וביהמ"ש קמא לא נתן בה אמון.
(ד) רס"ר אביבית בן ניסים מילאה דו"ח פעולה ת/21 ממנה עולה כי היא הגיעה לביתו של המערער מיד לאחר התאונה, ראתה אותו יורד מהרכב, שהוא מתנדנד ולא יציב בהליכתו, והריח מאלכוהול.
(ה) רס"ר בן ניסים העידה שהיא בטוחה שראתה את המערער יוצא מהרכב, ולא נכנס אליו, ולא יכול להיות שהוא היה בביתו קודם שהיא הגיעה למקום. ביהמ"ש קמא קיבל את עדותה כאמינה, לאחר שלא נתערערה בחקירה הנגדית.