פסק-דין בתיק עפ"ת 35161-02-11

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק גמ"ר 3090-01-10 מיום 26.1.11 לפיו הורשע המערער עפ"י הודאתו, שבאה במסגרת הסדר טיעון שמתייחס גם לעניין העונש, בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, נהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה לחבלה של ממש לאדם ולנזק לרכוש, הסעת נוסעים מעל המותר ברישיון הרכב והסעת נוסעים שאינם חגורים בחגורת בטיחות.

המערער נדון ל- 15 חודשי מאסר בפועל, ל- 8 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר הדין ופסילת רישיון נהיגה ל- 11 שנים.

עיקרי העובדות:

עפ"י עובדות כתב האישום, שבו הודה והורשע המערער, ביום 19.12.08 בשעה 15:00 נהג המערער ברכב בכביש 444 מדרום לצפון בנתיב האמצעי בזמן שברכב היו חמישה נוסעים נוספים מלבדו. לפי רישיון הרכב היה מותר להסיע עד 4 נוסעים מלבד הנהג. נוסעי הרכב לא היו חגורים בחגורות בטיחות.

בהגיעו לצומת, בלם הנאשם לפתע, סטה ימינה, פגע עם הצמיג הימני קדמי של הרכב בשפת המדרכה, עלה על המדרכה, המשיך בסטייה ימינה לעבר שטח העפר, התהפך והתגלגל עד שהרכב נעצר על דופן ימין, כשחזיתו לכיוון הכביש, במרחק של 60 מטרים מקו העצירה (להלן: " התאונה").

כתוצאה מהתאונה נזרק המנוח, בן דודו של המערער שישב לידו, מהרכב ונפצע אנושות. המנוח הובל לבית החולים "מאיר", שם, בשעה 15:20, נקבע מותו כתוצאה מהתאונה. כמו כן נפצעו הנוסעים האחרים ברכב כמתואר בסעיף 7 לכתב האישום.

עפ"י הנטען בסעיף 9 לכתב האישום המערער נהג ברשלנות בכך שלא נהג במהירות סבירה שתאפשר לו לבלום, לא השתלט על הרכב לאחר שבלם, סטה לימין הדרך ולא השתלט על רכבו, הסיע מספר נוסעים מעל למותר ונהג ברכב כשנוסעיו לא חגורים.

ההליך בבימ"ש קמא

1.         עפ"י הסדר הטיעון עתרה ב"כ המאשימה בבימ"ש קמא להטיל על המערער 15 חודשי מאסר בפועל ו- 12 שנות פסילה. ב"כ המערער עתר להטיל על המערער עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות ופסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 10 שנים.

2.         לצורך גזה"ד הוגש לבימ"ש קמא תסקיר קצין מבחן שצורף להודעת הערעור.

עפ"י הכתוב בתסקיר, המערער היה בזמן הרלוונטי כבן 29, באותו זמן הוא היה מאורס מזה כשנה. הוא סיים 12 שנות לימוד, לאחר מכן עבד בבניין וכיום הוא מנהל כללי בחברת בנין.

לדברי המערער בפני קצינת המבחן הוא הסיע ברכבו נוסעים מעל המותר מאחר ולא היה במקום עבודתו רכב נוסף והוא סטה מנתיב נסיעתו מאחר ועבר בפניו רכב ברמזור אדום. מאז התאונה הוא סובל מפסוריאזיס, שומר על קשר עם משפחת המנוח, בן דודו, מסייע לה מבחינה כספית ושומר על קשר גם עם הפצועים, אותם הסיע מהשטחים ארצה לטיפולים רפואיים.

המערער הביע בפני קצינת המבחן חשש ששליחתו למאסר תיפגע בתוכניותיו להתחתן ולהמשיך בלימודים אקדמאיים.

קצינת המבחן העריכה כי לאור תפקודו הנורמטיבי של המערער ולאור מודעותו לחומרת הסתבכותו ולהשלכות התאונה שליחתו למאסר עלולה לפגוע בתפקודו התקין ולנסיגה במצבו הרגשי.

קצינת המבחן סבורה שיש לשקול את נסיבותיו האישיות של המערער ולשקול בחיוב להטיל עליו מאסר בעבודות שירות.

3.         המערער אמר לבימ"ש קמא שהוא מבקר את משפחת המנוח ומסייע לה, הוא כל הזמן חושב על התאונה שקרתה פתאום ומרגיש אשם. לדבריו ביקש מהנוסעים לחגור חגורות בטיחות אך לא שם לב אם כולם חגורים.

גזר הדין

1.         בימ"ש קמא קבע בגזר הדין כי נסיבות התאונה חמורות מאוד וכוללות עבירות שנעברו מדעת: הוספת נוסע נוסף ואי חגירת חגורות בטיחות.

בימ"ש קמא הדגיש כי מדובר ברף רשלנות גבוה, וקבע כי גם אם נקבל את טענת ב"כ המערער שהנוסעים "שיחקו בחגורות הבטיחות", חובה היה על המערער לעצור את רכבו ולהורות לנוסעיו לחגור בטרם ימשיך בנסיעה.