פסק-דין בתיק עפ"ת 33840-02-12

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת ר' טאובר) בתיק גמ"ר 450-11-09 שבו הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), והוטלו עליו 3 שנות מאסר בפועל, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנה, קנס בסך 5,000ש"ח, ותשלום פיצוי למשפחת המנוח בסך של 30,000ש"ח.

2.         בכתב האישום נטען כי המערער נהג ברכב מסוג פולקסוואגן בכביש 557 ממזרח למערב לכיוון צומת אבני חפץ. באותה עת נסע בני בלומנקרנץ (להלן- "המנוח") ברכב פרטי מסוג מזדה בכביש 557 ממזרח למערב, זאת לאחר שהשלים פנייתו מערבה בצומת אבני חפץ והתרחק ממנו מרחק של כ- 120מ'. המערער לא שמר מרחק מהמזדה שנסעה לפניו והתנגש בעוצמה עם חזית הפולקסוואגן באחורי המזדה. המנוח נחבל קשות בראשו, פונה לבית חולים ונפטר מפצעיו כעבור שלשה ימים.

3.         המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ודינו נגזר כמפורט לעיל. הערעור הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אולם המערער חזר בו, בהמלצתנו, מהערעור על הכרעת הדין, ונותר בפנינו רק הערעור על גזר הדין.

            נימוקי הערעור

4.         (א)       בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי מהירות נסיעתו של המערער היתה

                        160 קמ"ש. לטענת המערער, מהירות נסיעתו היתה 90 קמ"ש.

(ב)       ביהמ"ש קמא טעה בקביעתו כי למערער 32 הרשעות קודמות בעשרים שנות נהיגה. הנכון הוא, שלמערער יש 32 הרשעות קודמות בשלושים שנות נהיגה, ובעשר השנים האחרונות כמעט שאין לו עבר תעבורתי.

(ג)        ביהמ"ש קמא טעה בכך שלא התחשב באמור במכתבו של סגן ראש המועצה האזורית שומרון, לפיו, אילו הצומת היתה בטיחותית, יש סיכוי רב שחיי המנוח היו ניצלים.

(ד)       למערער נגרמו נזקים גופניים ונפשיים, כמו גם נזק כלכלי, בעטיה של התאונה.

(ה)       ביהמ"ש קמא טעה בכך שהטיל על המערער עונש מאסר לתקופה ממושכת של 36 חודשים מאחורי סורג ובריח, וזאת שעה שהעונשים המקובלים בעבירה זו נעים בין 9 ל- 12 חודשי מאסר, ולעיתים אף בעבודות שירות.

(ו)        ביהמ"ש קמא טעה בגובה הקנס הכספי שהושת על המערער, שעה שהוא נתון במאסר לתקופה ארוכה.

(ז)        ביהמ"ש קמא טעה בגובה הפיצוי שהטיל על המערער לשלם למשפחת המנוח.

(ח)       ביהמ"ש קמא טעה בכך שפסל את רשיון הנהיגה של המערער לתקופה של 15 שנה.

תגובת המשיבה

5. (א)   ביהמ"ש קמא צדק בעונשי המאסר והפסילה שהטיל על המערער, הואיל ומדובר ברשלנות בדרגה גבוהה מאד, על גבול עבירת ההריגה.

(ב)    למערער 32 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, כשהאחרונה שבהן היא מנובמבר 2008, היינו, שלשה חודשים בלבד לפני העבירה נושא ערעור זה.

            ב"כ המשיבה הפנה לפסקי דין בהם נגזרו, בגין גרימת מוות ברשלנות, עונשים של 30 חודשי מאסר.

            דיון והכרעה

6.         אמת המידה הקובעת בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית היא דרגת הרשלנות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מ"י, בפיסקה 6) ובמקרה דנן מדובר, ללא ספק, ברשלנות חמורה. המערער נהג במהירות מופרזת וגרם ברשלנותו למותו של המנוח, אשר נהג בזהירות מירבית, ולא היה כל אשם תורם מצידו לתאונה. ביהמ"ש קמא ציין בגזר הדין כי מהירות נסיעתו של המערער עובר לתאונה היתה 160 קמ"ש, אולם קביעה זו אינה יכולה לעמוד, שכן, בהכרעת הדין לא הוכרעה השאלה האם המהירות היתה 120 קמ"ש או 160 קמ"ש. בהעדר הכרעה בענין זה, יש להניח לטובת המערער כי מהירות נסיעתו היתה 120 קמ"ש, ולא ניתן לקבוע, לראשונה בגזר הדין, כי מהירות נסיעתו היתה 160 קמ"ש.