לא בקשנו את תשובת המשיבה, וזאת לאחר שבחנו היטב את כתב הערעור, את טיעוני ב"כ המערער, את תיק הראיות ואת הכרעת הדין של בית משפט קמא והגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות.
המערערת הורשעה בהכרעת דין מנומקת בתום שמיעת ראיות, בעבירה של גרם מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה. בית המשפט הטיל עליה עונש מאסר של 12 חודשים, מאסר מותנה, קנס וכן פיצוי למשפחת המנוח.
על פי כתב האישום, בתאריך 5.12.06, בשעות הבוקר, נהגה הנאשמת ברכב פרטי, בכביש 40 מצפון לדרום, מכיוון רחובות לכיוון גדרה. מדובר בדרך בין עירונית, בה המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. הכביש הינו דו מסלולי (הגם שעל פי תשריט בוחן התנועה מופיעים שני מסלולים רחבים ומסלול צר נוסף) המופרד על ידי אי תנועה. בשולי הכביש מופיע קו הפרדה צהוב. במועד האירוע, רכב על השול הימני, בכיוון נסיעת הנאשמת, מצפון לדרום, מר דרזי חיים יצחק ז"ל. בהגיע הנאשמת לקילומטר 256 לכביש, סטתה עם רכבה לכיוון השול הימני, פגעה בחזית הימנית של הרכב בתמרור ו6 , במעקה הבטיחות וברוכב האופניים. כתוצאה, נזרק רוכב האופניים מעבר למעקה הבטיחות, נפצע אנושות וימים ספורים לאחר מכן מת מפצעיו.
אין מחלוקת בדבר הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין מות המנוח, כמו גם איש לא חלק על העובדה שהנאשמת בעת האירוע לא הבחינה במנוח ולא הייתה ערה לעובדה שפגעה בו ובדיעבד, גרמה למותו. עובר אורח שעבר במקום הוא שגילה את אוזנה על כך.
ביסוד הכרעת בית משפט קמא עומדת עדותו של בוחן התנועה המשטרתי, אשר ציין כי הנאשמת סטתה לשולי הדרך עוד טרם אירוע התאונה, כי היה סיפק בידה להבחין ברוכב האופניים מבעוד מועד לנוכח שדה הראייה של 212 מ', כי כאשר התקרבה למעקה שהיה בצד הדרך, סטתה עם רכבה חזרה לכביש, או אז, פגעה הן במעקה והן ברוכב האופניים.
בית המשפט דחה את גרסת ההגנה, שנתמכה בחוות דעתו של מומחה מטעמה, אינג' רז, לפיה רוכב האופניים הפתיע את הנאשמת כאשר עלה משביל צדדי לכביש, וכי בנסיבות אלו נבצר מהנאשמת להבחין בו טרם התאונה, ולפיכך התאונה הייתה בלתי נמנעת. בוחן ההגנה הוסיף, כתמיכה לדבריו שסימני צמיגים שנמצאו במקום התאונה מלמדים על סטיית הרכב של הנאשמת עם צמיגיה הימניים, וזאת בניגוד לגרסת מומחה התביעה, לפיה דווקא הצמיגים השמאליים של הרכב הם שהטביעו את חותמם על שביל הכורכר במקום.
בדחותו את גרסת ההגנה ובאמצו את גרסת התביעה, קבע בית המשפט כי הטבעת צמיגי הרכב נוצרה על ידי הצמיג השמאלי, כתוצאה מסטייה פתאומית של הרכב שמאלה על מנת לעלות לכביש ולהימנע מפגיעה חזיתית במעקה. עוד קבע בית המשפט על בסיס חומר הראיות כי אין לקבל גרסת הנאשמת, לפיה פגיעתה הייתה במרכז האופניים,שכן לו היה הדבר כך, הפגיעה ברכבה הייתה על פני שטח גדול יותר ולא בקצה הימני כפי שנראה בפועל. כמו כן, קבע בית המשפט כי עובר לתאונה, נהגה הנאשמת על השול הימני וכאשר הגיעה למקום תחילת המעקה, סטתה שמאלה כדי לא לעלות על המעקה, אך סטייתה הייתה מאוחרת ועל כן פגעה בקצה התמרור ובמעקה.
בית המשפט הוסיף, כי אף אם היה מאמץ את גרסת הנאשמת לפיה רוכב האופניים נסע על השביל ומשם פנה לשול, הרי ששדה הראייה שהיה לה, היה צריך להבחין בו מבעוד מועד. מנגד, אילו נהגה הנאשמת על הכביש ולא על השול, כי אז הייתה חולפת לצד רוכב האופניים מבלי לפגוע בו והתאונה לא הייתה מתרחשת.
ממצאי בית המשפט מקובלים עלינו. בית המשפט סמך כאמור על עדות המומחה מטעם המדינה, אשר לא הופרכה או נסתרה. יתרה מכך, להבנתנו, אף לפי גרסת הנאשמת, הייתה זו היא אשר גרמה לתאונה, שכן טענתה לפיה הופתעה על ידי רוכב האופניים כמו גם זה הוסתר מפניה על ידי שיחים כלל לא הוכחה, מה גם שהועלתה בשיהוי רב.
מדובר בתאונה אשר נגרמה עקב נהיגה רשלנית של המערערת, ודי בעובדה שזו לא עמדה על נקודותיה, לא ידעה כיצד אירעה ולא היה בפיה כל הסבר לפשר היווצרה כדי להעמיד את אחריותה לגרימתה מעבר לכל ספק סביר.
למען הסר ספק, יוער כי התרחיש שביקשה המערערת להציג בפנינו, אין לו אחיזה במציאות ואף לא ניתן ללמוד עליו מאומה מחומר הראיות ומהמצאים בשטח.
אשר על כן, הערעור, ככל שהוא נוגע להרשעת המערערת, נדחה.
באשר לערעור על גזר הדין, בית המשפט הטיל על המערערת כאמור תקופת מאסר של 12 חודשים. במהלך הערעור, ביקש בא כוחה להקל בעונשה ולהעמידו על עבודות שירות. בגזר הדין, פירט בית המשפט את נימוקיו לעונש ובין היתר, ציין כי הקטל בכבישים מחייב להקשות את ליבנו ולנהוג עם עבריינים במידת הדין ולא במידת הרחמים. מדיניות הענישה הרווחת בעבירות אלו הינה עונש מוחשי, מאחורי סורג ובריח. מקובלת עלינו עמדת בית משפט קמא, לפיה הטלת עונש של מאסר בעבודות שירות אינו הולם את נסיבות המקרה, וזאת לאחר ששקלנו את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המערערת, היותה אם לשלושה ילדים והנזק הצפוי למשפחה.
אין ספק שהמערערת משלמת מחיר כבד על העבירה שביצעה, אולם מחיר הקורבן כבד יותר וזו הדרך להיאבק בתאונות הקטלניות.
אשר על כן, גם הערעור על גזר הדין נדחה.
המערערת תתייצב לריצוי המאסר בתאריך 15.11.11 בשעה 12:00, במזכירות בית המשפט המחוזי פתח תקווה.
<#3#>
ניתן והודע היום ט' חשוון תשע"ב, 06/11/2011 במעמד הנוכחים.