כללי
1. לפנינו ערעור על גזר דין מיום 19.7.11 בת"פ 39087-02-10 (בית משפט השלום בפתח תקווה) (כב' השופטת
ל. לב און), בגדרו נידון המערער לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 18 חודשים; מאסר על תנאי (בתנאים שנקבעו בגזר הדין); פיצוי למתלונן איתי בסך 3,600 ש"ח ופיצוי למתלוננים עומרי ואלעד, על סך 1,200 ש"ח לכל אחד מהם; התחייבות בסך 5,000 ש"ח (בתנאים שנקבעו בגזר הדין).
2. המערער הורשע על פי הודייתו בבית משפט קמא בעבירות של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין") ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין.
3. הרשעתו של המערער הינה במסגרת הסדר טיעון, שלפיו תוקן כתב האישום והמערער נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן כמתחייב מגילו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.
כתב האישום המתוקן
4. בתאריך 13.2.10, בסמוך לשעה 01:00, בפתח תקווה, במהלך בילוי לילי, שתה המערער משקאות אלכוהוליים יחד עם אחרים, ולאחר מכן חלף, כשהוא בחברת חמישה צעירים, על פני חבורה אחרת של ארבעה צעירים, ביניהם המתלונן איתי. משהשיב איתי למערער בשלילה לשאלה אם יש לו סיגריה, הכה בו המערער מכת אגרוף חזקה בחלק השמאלי של פניו. לאחר מכן נפרדו שתי החבורות, והמשיכו כל אחת בדרכה.
5. מכת האגרוף פגעה בגידול וסקולארי עתיר כלי דם ממנו סובל איתי, וגרמה לשטף דם מתפשט, והוא אושפז למספר ימים במחלקת טיפול נמרץ כשהוא מונשם ומורדם.
6. מיד לאחר מכן, בהגיע המערער ובני החבורה שהיו עמו לרחוב סמוך בפתח תקווה, חלפו על פני חבורה אחרת של ארבעה צעירים, ביניהם המתלוננים עומרי ואלעד. המערער ועומרי נתקלו כתף אל כתף, באופן שעומרי נהדף לעבר גדר סמוכה. לאחר דין ודברים בין המערער לעומרי, הכה המערער את עומרי במצחו מכת אגרוף חזקה, גרם לשבירת אחת מעדשות משקפיו של עומרי, אשר אף נפל ארצה. בהמשך, בעט המערער בעומרי באזור בטנו וגרם לו לכאבים חזקים. משניסה עומרי להתרחק וביקש מהמערער להירגע, הוסיף המערער והכה באגרופו בפניו.
7. בשלב זה, התקרב אלעד למקום במטרה להפריד בינו לבין עומרי, והמערער הכה את אלעד במכת אגרוף בפניו.
8. בהמשך, ניגש איגור טימוצקי, אחד מבני חבורתו של המערער, אל אלעד והכה בו שתי מכות אגרוף בראשו, ואחד מחבריו של טימוצקי, ניגש והפריד בינו לבין אלעד.
9. כתוצאה ממעשי המערער וטימוצקי, נפלו משקפיו של אלעד ארצה, ונגרמו לו כאבים בצווארו.
גזר דינו של בית משפט קמא
10. בית משפט קמא התייחס לתסקירי שירות המבחן שהיו מונחים בפניו, ובין היתר לכך שהמערער נטל אחריות למעשיו והביע חרטה, וכן שיתף פעולה עם שירות המבחן כנדרש. החל מחודש דצמבר 2010 השתלב המערער בקבוצה טיפולית, התמיד להגיע למפגשים, תרם ונתרם, וגילה מוטיבציה לרכוש כלים להתנהגות בלתי אלימה. כן ציין בית משפט קמא כי בקשר שלו עם שירות המבחן, המערער הסביר התנהגותו האלימה כלפי המתלונן איתי בתחושת השפלה ועלבון עקב דברים שהטיח בו האחרון ביחס למוצאו, ותלה את התנהגותו האלימה כלפי המתלונן עומרי בסערת רגשות, בסף גירוי נמוך ובקושי לשלוט על התנהגותו. שירות המבחן התרשם כי התנהלותו של המערער הייתה חריגה למול התנהלותו בדרך כלל ועברו הנקי, הוא לא אובחן כסובל מבעיות שתייה המצריכות התערבות טיפולית. על כן הומלץ כי יוטל עליו עונש שלא יפגע בהמשך הטיפול, כשמטרת הטיפול היא רכישת כלים לתקשורת ישירה ומקדמת. שירות המבחן המליץ אפוא שאם יוטל על המערער מאסר, הוא ירוצה בעבודות שירות, וכן הוא יועמד בפיקוחו, והמערער אף יחויב בפיצוי כספי לטובת המתלוננים.
11. בית משפט קמא התייחס לאבחנה בין טימוצקי לבין המערער. טימוצקי, שחלקו מינורי, נידון לשל"צ בהיקף של 200 שעות, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן, וכן הועמד לפיקוח שירות המבחן.
12. בית משפט קמא פירט את עדויות האופי שנשמעו אודות המערער, מכולן עולה כי המערער הוא אדם חיובי, אשר נטל אחריות למעשיו, הוא מתנהל באורח חיים נורמטיבי, הוא מגלה אמפטיה כלפי המתלונן, ומאז הסתבכותו באירועים האלימים, ניטלה ממנו שמחת החיים, ואף גיוסו לצה"ל עוכב.
13. אשר לחומרת העבירות, קבע בית משפט קמא כי כידוע נגע האלימות אוכל בכל פה בחברה הישראלית, ועל בית המשפט להעביר מסר מתאים על ידי קביעת רף ענישה גבוה ומחמיר בעבירות אלימות, תוך הטלת מאסרים בפועל.
14. אשר לתוצאות התנהגותו האלימה של המערער דחה בית משפט קמא את הטענה כי הוא לא יכול היה לצפות את הנזק החמור שנגרם כתוצאה ממכת האגרוף שהנחית בפניו של איתי, וזאת בשל העובדה שהנזק שנגרם לאיתי נבע מרגישות מיוחדת של כלי הדם בפניו. בהקשר זה פירט בית המשפט את ההלכות הנוגעות למבחן הצפיות ועקרון "הגולגולת הדקה", בהיבט הפלילי והאזרחי.
15. בעניינו של המתלונן איתי - היה על המערער לצפות כי מהלומת אגרוף בפנים עלולה להוליד תוצאות קשות. אכן בפועל אושפז איתי בבית חולים במשך 19 יום, וכעולה גם מעדות אביו, הוא טרם החלים מהפגיעה, והוא סובל מתופעות שונות.
16. לקולא שקל בית משפט קמא את הודייתו של המערער, החיסכון בזמן שיפוטי, נטילת האחריות, החרטה, העבר הנקי, הגיל הצעיר וההרתעה שיכול שהושגה מעצם ההליך השיפוטי והמוכנות לטיפול. כן התחשב בית המשפט בכך שאמנם המערער הפעיל אלימות כלפי שלושה קורבנות, אך מדובר באירועים שהתרחשו ברצף.