פסק-דין בתיק עפ"ג 52658-06-11

המערער הורשע על פי הודאתו, שבאה אחר שמיעת עדות המתלונן, בת.פ. 4149/09 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בתקיפה הגורמת חבלה, ונידון ל- 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל- 7 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, ולתשלום פיצוי בסכום של 3,000 ש"ח ששולם.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל והטענה העיקרית בהודעת הערעור ובטיעוני ב"כ המערער בפנינו, היא שבימ"ש קמא שגה בכך שלא הטיל על המערער 250 שעות של"צ כהמלצת שירות המבחן, בתסקיר מיום 5.4.11, אלא הטיל עליו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ב"כ המערער מבססת את טענתה על הסדר טיעון שנרקם בין הצדדים עובר להודאת המערער לפיו יוטלו עליו עבודות של"צ, מאסר על תנאי ופיצוי ולמטרה זו נשלח המערער לשירות המבחן כדי שיכין לו תוכנית של"צ.

בתסקיר שירות המבחן מיום 24.1.11 המפרט את תולדות חייו של המערער, נכתב כי הוא טרם הציג בפני שירות המבחן אישורים רלוונטיים באשר לתעסוקתו, וכן טרם נבחנה עמו התייחסותו לעבירה הנוכחית והאם קיים צורך טיפולי בתחום מניעת אלימות.

למטרות הנ"ל ביקש שירות המבחן דחייה והדבר ניתן לו.

בתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 28.2.11 נכתב כי המערער לא הגיש תוכנית של"צ מגובשת כפי שהתבקש שכן הוא לא יצר קשר עם האחראי על מסגרת השל"צ ואף לא נענה לפניות קצינת המבחן כדי שיעשה כן.

בסיפא התסקיר נכתב כי שירות המבחן התרשם שהמערער לא מגלה את האחריות הנדרשת לביצוע צו של"צ ומאחר ולא תיאם ראיון עם אחראי מסגרת השל"צ אין באפשרות שירות המבחן להגיש תוכנית של"צ מגובשת.

לא למותר לציין, כי לאחר הגשת התסקיר השני חזרה בה המאשימה בבית המשפט קמא מהסדר הטיעון ובטיעוניה לעונש שנשמעו ביום 12.4.11 עתרה להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

בית משפט קמא התייחס בגזר-הדין נושא הערעור להסדר הטיעון שנרקם בין הצדדים ולתסקירי המבחן שהיו בפניו (ראה סעיף 4 לגזר-הדין), ולאחר מכן הביא את טיעוני ב"כ הצדדים ואת דברי המערער אשר הביע חרטה על מעשיו וטען כי עבודות שירות רק יחזירו אותו אחורה וכי הוא מעוניין לבצע עבודות של"צ בדרך הכי טובה (ראה סעיפים 5-7 לגזר-הדין).

בימ"ש קמא עמד על חומרת התנהגותו של המערער לא רק בקשר לעבירה בגינה הורשע כאשר תקף עובר אורח תמים שסירב לבקשתו שימסור לו סיגריה, אלא גם את התנהגותו כלפי שירות המבחן כאשר נמנע מקבלת אחריות על מעשיו ונמנע משיתוף פעולה עם שירות המבחן כאשר התבקש לכך.

בימ"ש קמא קבע כי המערער זלזל באופן מופגן בהזדמנות לה זכה והימנעותו מלקיחת אחריות על מעשיו מצדיקה הטלת עונש שאיננו על פי הסדר הטיעון, שהמאשימה חזרה בו ממנו.

בימ"ש קמא קבע כי אין מקום לכבד את הסדר הטיעון, וזאת לאור חומרת מעשיו של המערער, עברו הפלילי ועבירות דומות והתנהגותו מול שירות המבחן שכן לאור האמור לעיל הקלה המאשימה איתו הקלה יתרה שיש בה כדי להפר את האיזון בין אינטרס הציפיה של המערער לבין האינטרס הציבורי.

אף אנו איננו מקלים ראש בהתנהגותו של המערער נושא גזר-הדין ובעברו הפלילי, אך אלה עמדו לנגד עיני המאשימה כאשר הגיעה איתו להסדר טיעון במהלך שמיעת הראיות, ולאחר שמיעת עדותו של המתלונן, בשל קשיים ראייתיים שעמדו בפניה כאשר הודאת המערער סייעה להתגבר עליהם.

הנימוק העיקרי בגללו חזרה בה המאשימה מהסדר הטיעון הוא התנהגותו של המערער כלפי שירות המבחן. אף אנו איננו מקלים ראש בהתנהגות זו ואיננו מקבלים טענת ב"כ המערער כאילו כל תפקידו של שירות המבחן היה להכין תוכנית של"צ עבור המערער, שכן שירות המבחן רשאי היה ואף חייב היה לקבל את עמדתו של המערער באשר לעבירה בה הורשע ולבחון אפשרות טיפול בו, וזאת ללא קשר לתוכנית השל"צ.

לא זו אף זו, המערער לא שיתף פעולה עם שירות המבחן גם בכל הקשור להכנת תוכנית של"צ וגם בכך היה כדי להצדיק את גזר הדין של ביהמ"ש קמא.

כל הדברים הנ"ל היו נכונים אלמלא הפנה בימ"ש קמא את המערער פעם שלישית לשירות המבחן על מנת שיכין תוכנית של"צ עבורו, וזאת במקביל להפנייתו לממונה על עבודות שירות על מנת שיכין עבורו תוכנית לריצוי מאסר בעבודות שירות.

איננו מתעלמים מההלכה הפסוקה, אשר מתייחסת להפניית נאשם לממונה על עבודות שירות, לפיה אין בהפניה לכשעצמה כדי ליצור ציפיה אצל הנאשם אשר תחייב את ביהמ"ש להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות אך במקרה זה המצב שונה וזאת לאור השתלשלות העניינים החל מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ועד להכנת תוכנית של"צ על ידי שירות המבחן בסופו של יום.

יש ברקע הנ"ל כדי ליצור ציפיה אצל המערער אשר לאחר שכבר הוכנה עבורו תוכנית של"צ לא מן הראוי היה שלא לקבל אותה שכן חזקה על שירות המבחן כאשר הכין תוכנית כזו, לקח בחשבון את עמדתו הקודמת של המערער בכל הקשור להתייחסותו לעבירה ואת שיתוף הפעולה שלו בכל הקשור לביצוע עבודות של"צ.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על המערער על ידי בימ"ש קמא, וקובעים כי המערער יבצע 250 שעות של"צ באולם הספורט אבני החושן בראשל"צ או בכל מקום עבודה אחר שייקבע על ידי שירות המבחן ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.