פסק-דין בתיק עפ"ג 49812-06-11

א.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) בת"פ 2863-07-10 מיום 12.6.11, בגדרו נגזרו על המערער בגין עבירת החזקת נשק מאסר בפועל לתקופה של שנה ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

ב.         בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי המערער יודה במיוחס לו בכתב האישום, יוגש תסקיר שירות מבחן, הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש, לרבות בשאלת הרשעת המערער, וכן צוין כי אין חולק שהמערער מצא את השקית ובה האקדח והכדורים ליד ביתו בתקופה של ריב משפחות אחרות בכפר, הוא לא פתח את השקית, אך ידע, על-סמך מישוש, כי מדובר באקדח אך לא היה מודע לכדורים.

ג.          לאחר ששמענו את טענות הצדדים, מזה ומזה, נחה דעתנו כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

ד.         כבר נקבע לא אחת במספר רב של פסקי דין (ראו, לדוגמא, ע"פ 5220/09 הייתם עוואודה נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 30.12.09, מאת כב' השופט א' רובינשטיין), כי אין ספק שעבירות הנשק הינן עבירות חמורות ביותר.

חיים אנו בתקופה בה נשק שנמצא בידיים בלתי מורשות מהווה מקור סכנה ועלול להמיט אסונות קשים על אנשים חפים מפשע, פוגע בביטחון ושלום הציבור, ומכאן גם נובע הצורך להילחם בתופעה מסוכנת זו. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידיעה, שמי שביודעין מחזיק כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים או מוגדר בעזרת הנשק האמור. בעבירות אלו, יש אפוא ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי ולהרתעה האישית, הספציפית והפוטנציאלית, ולהעדיפה על-פני הנסיבות האישיות של הנאשם.

ה.         במקרה דנן הוגש, כאמור, תסקיר שירות מבחן אשר המליץ להטיל על המערער עונש מאסר על תנאי כעונש מרתיע ומאסר בעבודות שירות כעונש מוחשי. שירות המבחן לא המליץ, אפוא, על הימנעות מהרשעה, וגם אם היה עושה כן, הרי בנסיבות המקרה דנן, לאור חומרת העבירה, לא היינו נעתרים לכך.

ו.          סבורים אנו, באופן עקרוני, כי עונש של שנת מאסר איננו חורג באופן מהותי מרמת הענישה הראויה בעבירות אלו. יחד-עם-זאת, יש במקרה ספציפי זה נסיבה המצדיקה התערבות מסוימת בעונש שהושת על המערער, והיא העובדה כי הפסיקה שהוגשה לבית משפט קמא על-ידי ב"כ המאשימה, כתימוכין להשתת עונש מאסר בפועל על המערער, לא עלתה על 8 חודשי מאסר בפועל (2 פסקי דין שהוגשו על-ידי המאשימה הצביעו על עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים, ואסמכתא שלישית הצביעה על עונש מאסר של 8 חודשים). בנסיבות אלו, אף אם היה מותר לבית משפט קמא לחרוג מכך, היה עליו לעשות כן באחת משתי דרכים: האחת, אם היה ב"כ המאשימה מאבחן פסקי דין אלה שהגיש ומבקש להעלות את רף הענישה, רשאי היה בית המשפט להיעתר לכך; השנייה, אילו נימק בית-משפט קמא את הסיבה שמצא לנכון לחרוג מהפסיקה שהוגשה לו על-ידי ב"כ המאשימה.

משלא ננקטה אף אחת מן הדרכים הנ"ל, סבורים אנו - וכך אף סבור היה ב"כ המדינה בטיעוניו לפנינו - כי יש מקום להפחית בשל כך ממידת העונש שגזרה הערכאה קמא.

ז.          כללו ועיקרו של דבר, הערעור מתקבל אך במובן זה, שעונש המאסר בפועל יפחת ויעמוד על 7 חודשים, חלף עונש המאסר בפועל שגזרה הערכאה קמא. עונש המאסר על תנאי שהושת על המערער יוותר על-כנו.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011 במעמד הנוכחים.

ב"כ המערער : אבקש עיכוב ביצוע כדי לשקול הגשת ערעור.

ב"כ המשיבה : אין לי התנגדות.

<#5#>