פסק-דין בתיק עפ"ג 40427-11-11

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת רבקה פרידמן- פלדמן) בת"פ 3368-06-11 מיום 10.10.11.

2.         המערער הורשע על-פי הודאתו בקשר לפשע, בהתפרצות למקום מגורים, בשתי עבירות של גניבה ובהחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי.

3.         המערער הכיר בני זוג, בטי נחום ויוסי ברונסקי. השניים הללו קשרו קשר להתפרץ לביתה של המתלוננת, ולגנוב משם חפצים יקרי ערך. בטי והמתלוננת משתתפות מזה כעשר שנים מדי שבוע בחוג ריקודים יווניים בבית הקהילה היוונית במושבה הגרמנית. השתיים מיודדות, נהגו לבלות ביחד, ומספר פעמים ביקרה בטי בביתה של המתלוננת. במספר הזדמנויות הגיעה בטי אל החוג ביחד עם יוסי ברונסקי. במסגרת הקשר ועל מנת לקדמו, הביאה בטי את ברונסקי לביתה של המתלוננת, כשהשתיים יצאו לבלות על מנת שיתרשם מן הבית. בשלב מסויים צירפו השניים את המערער לקשר שנרקם ביניהם. השלושה תכננו לגנוב את תיקה של המתלוננת ואת תכולתו, להשתמש במפתח הבית המצוי בתיק כדי להתפרץ אל הבית ולגנוב ממנו חפצים יקרי ערך, כל זאת בזמן שהמתלוננת נמצאת בחוג. השלושה סיכמו כי יחלקו ביניהם את שלל הגניבה. ביום 18.5.11 בשעת ערב הגיעה המתלוננת כדרכה לחוג, והניחה את תיקה ליד שיח סמוך לרחבת הריקודים. בהמשך הגיעה בטי. ברונסקי הסיע למקום את המערער במכונית שכורה, והמתין לו במכונית. בשלב מסוים לקחה בטי את תיקה של המתלוננת, יצאה איתו משטח רחבת הריקודים ומסרה אותו למערער. בתיק היו מפתחות הבית והמכונית, שני פלאפונים, ארנק ובו שני כרטיסי אשראי וכ- 1,500 ש"ח במזומן, משקפי שמש ומוצרי איפור. המערער נכנס למכונית שבה המתין לו ברונסקי והשניים נסעו אל ביתה של המתלוננת. השלושה סיכמו מראש כי בטי תתקשר לטלפון הנייד של ברונסקי ותתריע במידה והמתלוננת תבחין בכך שתיקה נגנב, או אם תארע תקלה אחרת. בהגיעם התפרץ המערער אל הבית באמצעות המפתח שמצא בתיקה של המתלוננת. המערער חיפש בבית חפצי-ערך לאחר שעטף את ידיו בחתיכת בד שמצא במקום על מנת שלא להשאיר טביעות אצבע. המערער לקח עמו מן הבית תכשיטי זהב, שרשראות, צמידים, עגילים, טבעת נישואין, שעונים, מחשב נייד, בקבוקי בושם, דרכונים, לפחות 30 דולר, כ-1,000 יורו ותיק בצבע חום שבתוכו שם את הרכוש הגנוב. המערער יצא מביתה של המתלוננת כשהוא נושא עמו את הרכוש הגנוב, נכנס למכוניתו של ברונסקי אשר המתין לו במקום והשניים נסעו. המערער מסר לברונסקי שניים מבקבוקי הבושם, ומאוחר יותר מסר המערער לברונסקי ולבטי את חלקם בכסף המזומן שגנב. כאמור, המערער הורשע גם בהחזקת סם מסוכן. מדובר ב- 4.8341 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין ו-1.2722 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש אשר אותם החזיק המערער בביתו ברחוב האצ"ל 12/4 בבת-ים, לשימוש עצמי.

4.         בית משפט קמא דן את המערער למאסר בפועל של 48 חודשים וכמו כן הפעיל לחובתו עונש של מאסר-על-תנאי למשך 24 חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, באופן שהמערער ירצה 60 חודשי מאסר בפועל. כמו כן נגזרו עליו מאסר-על-תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ש"ח.

5.         המערער טוען כי העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה. בהזדמנות הראשונה הודה במעשים המיוחסים לו על-פי כתב האישום המתוקן וקיבל על עצמו אחריות מלאה. בני הזוג הנ"ל בטי נחום ויוסי ברונסקי, הם אשר קשרו את הקשר, שאליו הצטרף המערער בשלב מאוחר, כאשר התכנון המתוחכם נעשה על-ידי בני הזוג הנ"ל, והוצאת הקשר אל הפועל אמורה הייתה להתבצע במשותף על-ידי המערער ויוסי ברונסקי. לולא חלקה של בטי לא יכול היה המערער לבצע את העבירות. המערער טוען עוד כי לא היה מקום להפרדת משפטו שלו ממשפטיהם של בטי וברונסקי. ההפרדה גרמה לכך שלא היו בידיו של בית משפט קמא כלים שיבטיחו את אחידות הענישה. בהקשר זה טען עוד כי בינתיים נעשה הסדר טיעון עם ברונסקי שהועמד לדיון בבית משפט זה במספר אישומים ובכללם בפרשיה בה הואשם המערער בבית משפט קמא. במסגרת הסדר הטיעון שנערך עם ברונסקי נמחק האישום בדבר קשירת קשר והסכמת הצדדים היא לטיעון פתוח לעונש. טרם נגזר דינו של ברונסקי. בעניינה של בטי מתנהל הליך הוכחות בבית משפט קמא. האישום בקשירת הקשר, בו הודה המערער בבית משפט קמא, יצר לגביו תוצאה קשה של הפעלת מאסר-על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בגין עבירה זו. עוד טוען המערער כי העונש שנגזר עליו חורג בצורה משוועת ביחס לעונשים המוטלים בעבירות כגון אלה. המערער מכור לסמים קשים, והוא לא עבר תהליך שיקומי במאסר הקודם שאותו ריצה. לעת הזאת אסף המערער כוחות והוא מעוניין לעבור תהליך שיקומי. לפיכך ביקש המערער להורות לשירות המבחן להכין תסקיר, עוד לפני מתן פסק הדין בערעור.

6.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לדבריו צירוף העונשים שנקבעו בחוק לעבירות שבהן הורשע המערער יכול היה להביא לעונש חמור עוד הרבה יותר, במיוחד על רקע עברו המכביד של המערער. אשר להפרדת האישומים, טען ב"כ המשיבה כי היה זה השיקול של התובעת בתיק, מכיוון שלא היה ידוע מלכתחילה אם יתנהלו הוכחות ואם יהיה צורך להעיד את האחד כנגד השני. בכל הנוגע להסדר הטיעון, הסביר ב"כ המשיבה כי האישום החמור האחר בו הודה ברונסקי במסגרת הסדר הטיעון, ממילא נושא עמו עונש חמור ובכוונת המשיבה לטעון לענישה מכבידה ביותר בעניינו של ברונסקי.

7.         שקלנו את כלל נסיבות העניין. למערער בת זוג ולהם ילדה משותפת. כחודש וחצי לפני ביצוע העבירות הנ"ל, שוחרר המערער מבית הסוהר לאחר שריצה 16 שנות מאסר. אין ערוך לחומרת מעשיו של המערער, שנעשו כמתואר לעיל בתכנון, בצוותא, תוך ניצול ידידותה של המתלוננת. צער רב נגרם לה, תחושות קשות של פחד, חדירה לפרטיות, רדיפה, נדודי שינה. כך עולה מהצהרה מאת המתלוננת שהוגשה לבית משפט קמא. מדובר בחדירה גסה ופושעת למרחב המוגן של המתלוננת. לא רק ערך כספי יש לחפצים שנגנבו, אלא גם ערך רגשי. חוסר אונים חשה המתלוננת, ותחושת הבטחון שלה נפגעה פגיעה קשה. המערער לקח חלק עיקרי בפרשה, בפריצה לדירה ובגניבה. לא הועילו 16 שנות מאסר ולא מאסרים מותנים תלויים ועומדים על מנת להרתיעו. מעורבותו בפלילים החלה בשנת 1995. המערער היה כבן 19 כשנדון למאסר של 5 שנים בגין שורה ארוכה ביותר של כ-65 תיקי עבירות רכוש. בשנת 1997 נדון למאסר למשך 24 חודשים, שוב בגין עבירות רכוש. בשנת 1999 נדון ל-46 חודשי מאסר בגין עבירות שעיקרן בתחום הרכוש. בשנת 2001 נדון למאסר של 8 שנים בגין עבירות אלימות וסמים. בשנת 2003 נדון למאסר של 18 חודשים ובשנת 2007 נדון למאסר בגין תקיפת עובד ציבור. בעברו של המערער בסך הכל למעלה מ-80 עבירות רכוש, מרמה, התפרצויות, בכללן גם עבירות שביצע בזמן מאסרו. מצטיירת תמונה של אדם מסוכן, חסר עכבות, אשר חוזר שוב ושוב לבצע עבירות, ויש הכרח להרחיקו מן החברה לתקופה ארוכה. נתנו דעתנו גם על השיקולים שלקולא, אלו שבאו לפני בית משפט קמא, ואלו שבאו לפנינו. מדובר בהודאה המיידית, הבעת החרטה, החזרת חלק מן הרכוש הגנוב, והעובדה שהמערער יצא מבית הסוהר לאחר שנים ארוכות בחוסר כל. אך בנסיבות העניין 'מחווירים' השיקולים הללו אל מול מסוכנותו של המערער, חומרת מעשיו החוזרים ונשנים והתמכרותו לסמים קשים. ניהול משפטיהם של המעורבים בנפרד לא היה בו כדי לגרום פגיעה במערער, וכך נעשה משיקולים לגיטימיים של התביעה. אין בעניין זה כשלעצמו כדי לפגוע בצורך באחידות הענישה. כאמור, ביקש ב"כ המערער להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המערער משום שלטענתו המערער נקי עתה מסמים, וכי לא קיבל עד כה הזדמנות להשתקם. יצויין כי בבית משפט קמא לא ביקש המערער שיוגש תסקיר, ומכל מקום איננו סבורים שיש הצדקה לתסקיר בשלב הזה, משום שממילא דינו של המערער למאסר ממושך. עם זאת, וגם בהתחשב בטענה כי המערער כיום נקי מסמים, אנו מבקשים משב"ס לעשות את הבדיקות המתאימות, וככל שיימצא מתאים, לשלב את המערער בתוכנית טיפולית שיקומית בתוככי בית הסוהר. ואולם, במה שנוגע לעונש, חרף חומרתו, לא ראינו הצדקה לשנותו. לא למותר לציין כי גם בגזר הדין שניתן נגד המערער בת"פ 1017/01 בבית משפט המחוזי בנצרת ביום 4.9.01, הורה בית המשפט כי על מנת לעודד את המערער ובהתחשב באמונתו כי חרטתו של המערער כנה, על חפיפה של חלק מעונש המאסר שגזר עליו עם עונש המאסר שריצה אותה עת. נראה עתה, כי חרטה זו הייתה מן השפה ולחוץ. יצויין גם כי בית משפט קמא הפעיל במצטבר רק מחצית מעונש המאסר-על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער. פגיעתו הרעה של המערער בחברה וביחידיה, מחייבת את השמתו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. לפיכך החלטנו לדחות את הערעור.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ב (20.12.11), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.