נגד המערער וחמיו הוגש לבית משפט השלום בתלאביב-יפו כתב אישום שבו יוחסו לו חמש עברות. נעיר כבר בשלב זה כי חלק מן העברות שהופיעו בכתב האישום המקורי אינן מצויות בסמכותו של בית משפט זה, ויש לכך השלכה באשר להמשך ההתפתחויות. עוד לפני ההקראה הגיעו הצדדים - המדינה והמערער, באמצעות סנגורו - להסדר טיעון, שמכוחו הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן לצורכי הסדר. מכתב אישום זה נמחקו חלק מן העברות והוא צומצם בהיקפו.
מדובר בהסדר טיעון ערוך כדבעי שנחתם בין נציגי הפרקליטות לבין באי-כוחו של המערער וחמיו. אנו מציינים עובדה זו כדי להבדיל בין ההסדר נושא תיק זה לבין הסדרי ,,מסדרון'' שבהם אנו נתקלים לעתים קרובות.
חלק מהסדר הטיעון כלל גם את טיעונה של התביעה לעניין העונש. המדינה הסכימה להסתפק בעונש הנושא פני עתיד, קרי: מאסר עלתנאי שלצדו פיצוי, שיינתן למטרה ציבורית, ולא לידי המתלונן בתיק זה.
בית המשפט קמא (כבוד השופטת ד' רייךשפירא) לא אימץ את הסדר הטיעון, והטיל על המערער את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של חמישה חודשים, שאותו יישא בדרך של עבודות שירות; מאסר עלתנאי; קנס בסך 1,000 ש"ח, וכן פיצוי בסך 2,500 ש"ח. על גזרהדין הערעור שלפנינו.
אלה העובדות הרלוונטיות, כעולה מכתב האישום: המתלונן בתיק זה עבד ברשת גלידריות שהייתה בבעלותו של המערער. כאמור, מי שהיה נאשם 2 בתיק זה הוא חמיו של המערער. המתלונן - כך עלפי הנטען בכתב האישום - גנב כספים ממעבידו, המערער. בתאריך 01.12.08 הגיע המתלונן לסניף הגלידרייה שמדובר בו. המערער שלפנינו ביקש ממנו כי יעזור לו להביא משקאות מן המחסן הסמוך. המתלונן נעתר לבקשה זו. או-אז הטיח בו המערער כי הוא גנב מהרשת סך 20,000 ש"ח. המערער לא הסתפק בהטחת העובדות בפניו של המתלונן, אלא הכה אותו ואיים עליו באמרו כי לא יעזוב אותו עד שיקבל את הכסף. בשלב זה הצטרף גם נאשם 2 לתמונה. הפרשה הסלימה כאשר המערער התקשר לאמו של המתלונן ודרש ממנה להעביר אליו התחייבות חתומה שתשלם את הכסף שאותו חב המתלונן. גם בכך לא הסתיימה הפרשה. המערער כפה על המתלונן להיכנס לדירה, ובהיותם שם ניהל שוב שיחות שעניינן החזרת הכסף, כאשר מעברו השני של קו הטלפון מצויה אמו של המתלונן. המערער גם כלא את המתלונן לאחר שאזק אותו באזיקים. המתלונן נשאר בחדר האמבטיה. רק כאשר חתם על אותו שטר חוב שעליו הוסכם שוחרר מן הדירה. למתלונן נגרמו גם חבלות.
כאמור, הצדדים הגיעו להסדר טיעון לאחר משא-ומתן ביניהם. כעולה מגזרדין, הסדר הטיעון שעליו הסכימו הובא גם לידיעתו של בא-כוח המתלונן. זה הסתייג מהסדר הטיעון. עדיין, כאמור, המדינה, הגיעה לאותו הסדר חתום, שהוצג לפני בית המשפט קמא. בדיעבד, נימקה התובעת לפנינו את עמדתה של התביעה בכך שהיו קשיים ראייתיים להוכחת האמור בכתב האישום המקורי. גרסתו של המתלונן לקתה בפגמים שונים, לרבות סתירות בין דבריו בהזדמנויות שונות. חלק מן העברות שהופיעו בכתב האישום המקורי, כאמור, חרגו מסמכותו של בית משפט השלום. המדינה התחשבה גם בנסיבותיו האישיות של המערער, ובעובדה הבסיסית שהמתלונן גנב כסף מרשת הגלידריות והביא אותה כמעט לכלל קריסה, בהתחשב בהיקף הסכומים שנגנבו.
בית המשפט קמא, כאמור, סטה מהסדר הטיעון. באלה שמה כבוד השופטת קמא את הדגש: המערער, כך אליבא דבית המשפט קמא, נטל את החוק לידיו. הוא איים על המתלונן, כלא אותו בדירה ודרש מה שדרש מאמו. עובדה זו בפני עצמה די בא, אליבא דכבוד השופטת קמא, כדי להביא לכלל מסקנה כי הסדר הטיעון ,,איננו סביר ואין בו לאזן כנדרש בין האינטרסים הנדרשים התייחסות''. בהמשך מתחה כבוד השופטת קמא ביקורת על אי-דיוקים שנפלו בטיעון הסנגוריה, כך לשיטתה, באשר לעונש. אלה מקורם בהשוואה שעשתה כבוד השופטת קמא בין כתב האישום המתוקן והמרוכך, לשיטתה, לבין כתב האישום שהוגש בדיעבד. עוד מנתה כבוד השופטת קמא סדרת עובדות שבהן, כאמור, נפלו אי-דיוקים. כך, למשל, האירוע לא היה קצר, לשיטתה. טענתו של הסנגור כי המתלונן שטף את פניו וישב בדירת המערער בניחותא היא טענה שיש בה יותר ,,מקורטוב של ציניות''. דגש מיוחד שמה כבוד השופטת קמא בקיומה של קלטת. הקלטת הנציחה את כל שהתרחש בדירה, ומשום כך, בהינתן עובדת קיומה, אין ממש בטיעון שלפיו היו קשיים ראייתיים לפני התביעה להוכיח את האמור בכתב האישום המקורי.
בית המשפט קמא סבר עוד כי ,,סיום ההליך מבלי לחייב הנאשמים בפיצוי המתלונן היא תוצאה שאין הדעת סובלת. התרומה בסך 2,500 ש"ח שתרם הנאשם לבית חולים איכילוב לא מקדמת את האינטרסים של המתלונן''. בסופו של יום, כאמור, הוטל על המערער העונש שפורט לעיל, ועל כך הערעור שלפנינו.
שני ראשים מרכזיים לערעור: האחד, העובדה שבית המשפט קמא סטה מההסדר, הגם שהכיר בחשיבותו וציין גם כי כמדיניות, יש לקיים הסדרי טיעון, ורק במקרים חריגים יסטה מהם בית המשפט. הראש השני הוא טעויות שנפלו בהחלטתו של בית המשפט קמא ואמירות של בית המשפט קמא שלדעת הסנגור, לא היה להן מקום. איננו רואים לפרט את טיעוני הסנגור מעבר לכך, ונתייחס לדברים במידת הצורך בהחלטתנו.
דעתנו היא כי יש מקום לערעור זה וכי יש לקבל את הערעור ולהחזיר על כנו את העונש שעליו הוסכם בהסדר הטיעון. נתחיל מעצם קיומו של הסדר הטיעון. כפי שציין בית המשפט קמא, ככלל, הסדרי טיעון יש לקיים. לא ראינו כי מקרה זה חריג וכי היה מקום לסטות ממנו.
ואף זאת כפי שצוין לעיל - מדובר בהסדר טיעון שנערך כדת וכדין, על דעת הגורמים הבכירים בפרקליטות וסנגוריו של המערער. אין מדובר בהסדר חפוז שהושג בדקה האחרונה. עובדה זו בפני עצמה הייתה צריכה לתרום משקל נוסף לעניין קיומו או סטייה ממנו.
לגופו של עניין, נראה לנו כי הנימוקים שבגינם הסכימה המדינה למה שהסכימה הם נימוקים של ממש, ובית המשפט קמא שגה כאשר לא ייחס להם את משקלם המלא. נתחיל בכך שכתב האישום המקורי אכן כלל עברות החורגות מסמכותו של בית משפט שלום. כבר מטעם זה לא היה מקום לערוך השוואה בין כתב האישום המתוקן לבין כתב האישום המקורי. שגתה התביעה מלכתחילה כאשר הגישה כתב אישום ובו עברות כנ"ל, והתיקון נדרש ומתבקש.
גם לעניין הראיות ספק בעינינו אם היה מקום לאמירותיו של בית המשפט קמא, כמצוי בגזרהדין. כך, למשל, דעתנו היא כי יש ממש בטיעונו של הסנגור לעניין הקלטת. בית המשפט קמא לא שמע ולא צפה בקלטת, שעלכן לא ברור לנו על מה מבוססת ההנחה כי הקלטת מנעה קשיים ראייתיים ודי היה בה כדי להרים את הנטל המוטל על התביעה. הסנגור טוען כי הקלטת הובאה בידי הסנגוריה, והדעת נותנת אפוא כי שירתה את מטרותיה, ולאו דווקא את מטרות התביעה. מכל מקום, רשאית הייתה התביעה להתרשם, כפי שטענה התובעת גם לפנינו, כי בגרסתו של המתלונן יש סתירות ופגמים, שעלכן קיימים טעמים ראייתיים, בצד הטעמים האחרים, להסכמה על הסדר הטיעון.
גם השיקולים הנוספים שעמדו לנגד עיני התביעה הם שיקולים ראויים. כך, העובדה שהמתלונן בתיק זה איננו טלית שכולה תכלת. המתלונן גנב כספים מהמערער. אין בכך כדי להתיר למערער לקחת את החוק לידיו; יש בכך נסיבה רלוונטית לעניין הענישה.
לא היה לפני בית המשפט קמא גם בסיס ראייתי לקביעה באשר להשתלשלות העניינים בתוך הדירה. כאמור, בית המשפט לא נחשף לקלטת שאליבא דסנגוריה הנציחה את שהתרחש בזמן המעשה. לא מצאנו פסול, במקרה הנוכחי ובנסיבות הנוכחיות, גם בהחלטה להורות למערער לתרום כסף למטרה ציבורית ולא למתלונן. המערער בעליל ניזוק כלכלית. ציניות, ככל שהיא קיימת, הייתה יכולה להיות דווקא בהחלטה להורות למערער לפצות את המתלונן, שגנב ממנו וגרם לו נזק. ההחלטה לתרום את הכסף למטרה ציבורית מייצגת עלכן פשרה סבירה בנסיבות העניין.
איננו מקלים ראש בנימוק העיקרי שבו שמה כבוד השופטת קמא את הדגש - קרי: נטילת החוק לידי המערער, שאליו הצטרף גם חמיו. עדיין, בנסיבות העניין נראה לנו כי האיזון שאליו הגיעה הפרקליטות משקף אמת מידה ראויה, ולא היה מקום לחרוג מהסדר הטיעון.
התוצאה היא, כאמור, כי אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את גזרהדין של בית המשפט קמא ומותירים בעינו את הסדר הטיעון. אנו מטילים על המערער שמונה חודשי מאסר עלתנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא כי לא יעבור את אחת העברות שהורשע בהן בתיק הנוכחי. אנו מבטלים את הקנס ומותירים בעינה את התרומה בסך 2,500 ש"ח, שכפי שהבנו, שולמה.
<#3#>
ניתן והודע היום, י"א אדר תשע"ב (5 במרס 2012), במעמד הנוכחים.