פסק-דין בתיק עפ"ג 32310-07-12

המערער הורשע בבית-משפט קמא על סמך הודייתו בעבירה של סחיטה באיומים, עבירה על סעיף 428 לחוק העונשין. על-פי העובדות בהן הודה המשיב, בתאריך 5.6.11 הוא הותיר במקום עבודתם של המתלונן בתיק זה ובנו מכתב, שבו נאמר, בין היתר, כדלקמן: "אני יודע בדיוק איפה אתה גר. אני בחוב אדיר. אני צריך היום 15,000 שקל ... אם היום לא תיתן לי פיצוי ... אני לוקח פטיש ואשבור לאמא שלך את הקבר ואחרי זה אזיין אותך או את צ'רלי (הכוונה לבנו של המתלונן) ". עוד נאמר באותו מכתב: "אם תלך למשטרה אני אודה, אני אשב, אין לי בעייה, אבל אני אשחט את כל מי שיש לך".

בית-משפט קמא (כב' השופט ד' בארי) הטיל על המשיב את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר, מהם 9 חודשי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים.

על גזר הדין הערעור בפנינו. בהודעת הערעור, כמו גם בטיעון בפנינו, הושם הדגש על כך כי המשיב לא מימש את האיום ולא עשה מאומה מעבר לשליחת אותו מכתב שצוטט לעיל. בהודעת הערעור נאמר, כי ההגנה פנתה למאשימה בבקשה להמיר את סעיף האישום בסעיף של איומים, מתוך הבנה כי מדובר בהתנהגות נואלת ובלתי-ראוייה אולם לא מעבר לכך, ולא נלוותה אליה כוונה ממשית לביצוע האיום.

בית-משפט קמא, כך לטענת ההגנה, החמיר עם המערער יתר על המידה. אכן למערער עבר פלילי, אולם עבר זה איננו מכביד. הוא כולל הרשעה אחת בלבד, שעל-כן היה מקום להימנע מהפעלת מאסר, או לכל היותר להטיל מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

בטיעון בפנינו הורחב הדיבור על כך, שהמערער פרק את זעמו על התנהלותו של המתלונן. המתלונן הוא דודו של המערער. אימו של המערער נפטרה, הדוד שהיה אחיה לא טרח לבקר אותה. המערער כעס עליו על-כך ועל-כך שסירב לסייע לו בכספים, על-מנת שיוכל לעזור לאמו, ומשום כך נהג כפי שנהג.

המדינה מפנה לאמור בכתב האישום, המדבר בעד עצמו ועתירתה היא שלא להתערב בענישה. המדינה מפנה לאופיים שלה איומים, שמפורשים מהם לא ניתן להעלות על הדעת. עוד היא מפנה לכך, שכל הנסיבות לקולא, באשר לסיבה להשמעתם אינם חלק מכתב האישום שבו הודה המערער והורשע. הדברים נאמרו בטיעון לעונש, אולם לא מעבר לכך. חומרה מיוחדת רואה המדינה בכך, שהמערער איים על המתלונן גם, לבל ילך למשטרה ויתלונן. יש בכך גם עבירה של הדחה בחקירה, הגם שהמערער לא הואשם בכך. מכל מקום, וודאי שיש בכך נסיבה לחומרא, שעל-כן אין מקום להתערב בענישה.

לא מצאנו ממש בערעור זה ודעתנו היא כי העונש משקף נכונה את העובדות, את הנסיבות ואת מיהותו של העבריין שבפנינו. המערער כבר ריצה עונש מאסר בעבר בגין עבירה בעלת אופי דומה. צירוף תיקים של אלימות. במקרה הנוכחי מדובר בניסיון סחיטה ברור, מפורש וחד-משמעי. המערער רצה כסף, כך נאמר במפורש במכתב "אני צריך היום עד 13 - 15,000 שקל". לא נאמר מאומה במכתב על-כך שהדברים נעשו על רקע של אי-התייחסות הדוד לאמו של המערער. כל הנושא הועלה לראשונה רק בטיעון לעונש בבית-משפט קמא ולא הובאו לו ראיות. המכתב מדבר בעד עצמו. אין לך איום שהמערער בחל בו או וויתר עליו. החל מהאמירה "אני יודע בדיוק איפה אתה גר", עבור לאמירה "אני לוקח פטיש ואני אשבור לאמא שלך את הקבר" עבור לביטוי הוולגרי שצוטט לעיל, וכלה בהכנסת בנו של המתלונן למסגרת האיום וכל האיום בכך שהמערער מוכן לשבת במאסר, ובלבד "שישחט" את כל מי שיש למתלונן.

לצערנו, המציאות מוכיחה כי המרחק בין איומים למעשה אינו רב. מי שמאיים בצורה מפורשת וקלאסי כל כך כמו המערער שבפנינו הוא אדם מסוכן, ויש לתת למסוכנות זו את המענה העונשי.

בית-משפט קמא, כאמור, הפעיל 9 חודשי מאסר ולא ראינו להתערב בכך. אפילו היינו יוצאים מנקודת הנחה כי המערער נטר למתלונן בשל יחסו של זה האחרון לאמו, אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירה או לגמד את משמעותם של האיומים אותם כתב המערער. העובדה שהאיומים נכתבו, מצביעה על חוסר מעצורים והמסקנה, כאמור, מתבקשת מאליה.

התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור.

<#3#> ניתן והודע היום כ' חשון תשע"ג , 05/11/2012 במעמד הצדדים.

עו"ד ג'נאח: