1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לירן) בת"פ 49419-08-10 מיום 18.7.11, בגדרו הורשע המשיב בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ובמספר עבירות של תקיפת קטין ונידון ל - 5 חודשי מאסר בפועל ול-4 חודשי מאסר על תנאי.
2. כתב האישום שהוגש נגד המשיב ייחס לו מלכתחילה מספר רב של עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות של כנגד בת זוגו, מספר רב של עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות כנגד בתו, תקיפת הבת הקטינה הגורמת חבלה של ממש, ותקיפת בת הזוג הגורמת חבלה של ממש.
3. לאחר שהחלו להישמע הראיות בבית משפט קמא, ובין השאר העידה בת זוגו של המשיב, חוקר הילדים אשר גבה עדות מהבת הקטינה ומצא אותה מהימנה, ורופא שהיה חתום על אחת התעודות הרפואיות, ולאחר שבת זוגו של המשיב הוכרזה כעדה עוינת והודעותיה במשטרה הוגשו כראיה במסגרת סעיף 10א' לפקודת הראיות, ולאחר שהתברר לבית משפט קמא בחקירה החוזרת כי כאשר המשיב שהה במעצר, לא היה אף אחד שידאג לבני המשפחה, המליץ בית-משפט קמא בפני הצדדים להגיע להסדר טיעון. בעקבות המלצה זו, תוקן כתב אישום על אתר והוגש כתב אישום מתוקן. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפת קטין בידי אחראי (מספר עבירות).
4. תסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו של המשיב מצביע, בין היתר, על כך שהמשיב איננו לוקח אחריות על מעשיו, וכי במצבי לחץ הוא נוטה לפעול בצורה אימפולסיבית ואלימה ומגלה קשיי שליטה על כעסיו. עוד התרשם שירות המבחן, כי בת זוגו ובני משפחתו של המשיב מנסים לגונן על המשיב מתוך רצון שיחזור הביתה וכן בשל הפגיעה הממשית בפרנסת המשפחה. עוד עלה מהתסקיר, כי לא ניתן היה ליצור קשר עם הבת הקטינה, אשר נעדרה מהלימודים, ועל כן עמדתה לא הובאה במהלך התסקיר. כמסתבר, לא רק שהמשיב התקשה לקחת אחריות על מעשיו, אלא אף טען כי אינו נוהג באלימות פיזית כלפי בת זוגו והקטינה, ואף הכחיש את האירוע שבו הודה והורשע על-פי הודאתו. מאחר שהמשיב לא נטל אחריות מלאה ובשל הקושי שלו להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.
5. ב"כ המערערת הדגיש בפנינו את התנהגותו האלימה של המשיב, שהתבטאה, בין השאר, בהכאת בת זוגו בכבל מאריך, משיכה בשערותיה, הכאתה שעה שהיתה בהריון, הכאת בתו ונשיכתה שעה שניסתה להימלט מפניו. עוד ציין, את השלכת המקל על בתו שגרמה לפציעה בעינה ובידה, וכן את הכאת בת הזוג בעזרת המקל כשזו ניסתה לגונן על הקטינה. בסיכומיו לפנינו עתר ב"כ המערערת להשית על המשיב עונש ממשי ממושך של מאסר בפועל, תוך הבעת חששו כי לאור התסקיר השלילי עלול המשיב לחזור לסורו.
6. ב"כ המשיב עתר להותרת העונש על-כנו. לדבריו, המשיב סובל קשות מראייה ושמיעה לקויים, ועליו לעבור בקרוב ניתוח. המשיב השלים עם רעייתו, שב הביתה לפרק זמן מסוים והיחסים ביניהם תקינים. עוד ציין ב"כ המשיב את העובדה כי המשיב חסר עבר פלילי ואת עובדת שהותו במעצר קרוב ל - 4 חודשים. בנוסף לכך ציין, כי בסמוך לאחר שחרורו ממעצרו הוא שהה במעצר בית מלא בבית אחיו קרוב ל - 7 חודשים, ובשלב מאוחר יותר אופשר לו לצאת לעבודה באופן חלקי. ב"כ המשיב הדגיש לפנינו כי האינטרס במקרה דנן הינו שלום בית בין המשיב לרעייתו, וכי המשיב הביע חרטה מלאה על מעשיו והתנצל גם בפני ילדיו.
7. כבר קבענו לא אחת, כי מעשי אלימות המתבצעים בתוך המשפחה הינם בעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות, שכן הציפייה הטבעית היתה ונותרה כי בתוך משפחה, ובעיקר בין בעל ואשתו, כמו גם בין הורה לילדיו, ישררו יחסי הרמוניה וכבוד הדדי. הפרת ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בסתירה עמוקה לחוש הצדק האנושי. לא-זו-אף-זו, במסגרת המשפחה מופעלת לא אחת אלימות בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות, כפי המקרה דנן, הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי בת זוג וכלפי ילד. באלימות מסוג זה נגישותם של קורבנות העבירה למערכות הסיוע, בין אם מדובר במשטרה ובין אם מדובר ברשויות רווחה, הינו עניין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים ולעיתים כרוך בפחד ובאימה. הבושה והרצון לשמור על שלמות המשפחה, לא-כל-שכן שלא לפגוע בפרנסת המשפחה, שעה שלעיתים קרובות הבעל המכה הוא גם הבעל המפרנס, הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, ויעיד על כך גם המקרה דנן, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה מחייבים החמרה בשל הצורך להגן על קורבן האלימות, שהוא בדרך כלל גם חסר ישע, ולכן על כל מי שנוהג באלימות כלפי בן זוגו או כלפי ילדיו לדעת, כי מן הדין הוא שישב מאחורי סורג ובריח, כדי שלא ימשיך לסכן את זולתו.
8. בידוע הוא, כי אין זה נוהגה של ערכאת הערעור למצות הדין עם נאשם. אנו ערים לכך, כי המשיב, אף אם באיחור מה, נטל על עצמו אחריות והודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. המשיב נטול עבר פלילי, אם כי מנגד לכך יש לציין את העובדה כי מעשי האלימות בתיק זה היו בארבע הזדמנויות שונות על-פני תקופה של שנה. לפיכך, האיזון שערך בית משפט קמא בין שיקולי הענישה השונים היה, עקרונית, נכון, שעה שבחר להשית על המשיב מאסר בפועל. יחד-עם-זאת, סבורים אנו, כי תקופת המאסר שהושתה על המשיב חורגת במידה מהותית מתחום ההלימה המתחייב במקרה דנן. על כן, היותו של המשיב ללא עבר פלילי, הודאתו באשמה, ועמדת אשתו אין בהם כדי להשפיע באופן קיצוני על מדיניות הענישה אותה יש לנקוט במקרה זה, זאת בעיקר שעה שהמשיב עצמו, כך אליבא דעמדת שירות המבחן, איננו מכיר בבעייתיות שבהתנהגותו ואיננו לוקח אחריות על מעשיו, ובכך מעמיד את עצמו כסיכון פוטנציאלי ממשי למשפחתו גם בעתיד.
כללו ועיקרו של דבר, אנו מקבלים את הערעור וחלף תקופת המאסר שגזרה הערכאה קמא, אנו מעמידים את תקופת המאסר על 12 חודשים בניכוי ימי המעצר אותם ריצה המשיב. שאר חלקי גזר הדין יוותרו על-כנם.
<#4#>
ניתן והודע היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.
|
|
|
|
צבי סגל, סגן נשיא
|
משה יועד הכהן, שופט
|
בן-ציון גרינברגר, שופט
|
|
|
|
הוקלד על ידי: מיכל ברמלי