עפ"ג
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
28510-02-13
05/11/2013
|
בפני השופט:
1. יעקב צבן סגן נשיא
2. רפי כרמל
3. רבקה פרידמן-פלדמן
|
| - נגד - |
התובע:
יעקב אנשין
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| פסק-דין |
ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כבוד השופט ירון מינטקביץ) מיום 11.2.2013 בת"פ 1069/08, לפיו נגזר על המערער מאסר למשך 40 יום, מאסר על תנאי של חודשיים ופיצוי לשוטרת בסך 2,500 ש"ח.
הערעור מופנה כנגד המאסר בפועל.
1. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של התפרעות, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, בכך שביום 24.6.2007 השתתף בהתפרעות במהלכה הפכו המתפרעים ניידת פיקוח עירוני. קצין משטרה הורה למתפרעים לעזוב את המקום, אך המערער סרב, קרא לשוטרים "נאצים" ודחף את הקצין. בשל כך נעצר והוכנס לניידת משטרה, שם ירק המערער בפניה של שוטרת.
2. בגזר דינו קבע בית המשפט קמא כי חלקו של המערער בהתפרעות אינו ברור וכי לעניין דחיפתו של קצין המשטרה אין מדובר בתקיפה חמורה.
ואולם, לעניין יריקה בפניה של השוטרת ציין בית המשפט כי יריקה בפניו של אדם מבזה אותו ופוגעת בו פגיעה קשה - קשה בהרבה מפגיעה גופנית. לדבריו, במקרה זה היה במעשה גם כדי להדגים את יחסו של המערער למדינה ורשויותיה, כפי שעלה בדיונים.
לעניין העלבת עובדי ציבור בהטחת הכינוי "נאצים" בשוטרים, קבע בית המשפט כי מדובר במעשה שיש בו חומרה מיוחדת.
לפיכך נקבע כי מתחם העונש ההולם הינו מאסר בפועל, לתקופה שבין מספר שבועות למספר חודשים, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, וכי בנסיבות חריגות לקולא ניתן לשקול הטלת של"צ.
לעניין נסיבותיו של המערער קבע בית המשפט כי למעט העדר הרשעות קודמות אין נסיבות לקולא. נקבע כי המערער עשה כל שלאל ידו על מנת לסכל את שמיעת ההליכים ולהקשות על ניהול התיק, כמפורט בגזר הדין, וכי לפיכך אין לתת משקל ממשי לחלוף הזמן מאז האירוע.
בית המשפט קבע כי יש קשר ישיר בין העבירות בהן הורשע המערער לבין התנהלותו, במסגרתה כפר בעצם סמכותו של בית המשפט ובעצם קיומה של המדינה. כן קבע כי המערער לא הפנים את חומרת מעשיו ולא הביע חרטה.
לפיכך גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל.
לעניין אופן ריצוי המאסר ציין בית המשפט כי היה נכון לבחון אפשרות לריצוי בעבודות שירות, אך המערער הבהיר כי לא יבצע עונש כאמור, ולפיכך לא הופנה לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות.
3. ב"כ המערער התייחס בהודעת הערעור לכך שהמערער משתייך לקהילה שאינה מכירה במדינת ישראל ולהתנהלותו/התנהגותו של המערער במהלך כל המשפט - המערער נקט עמדה לפיה אינו מכיר בסמכותו של בית המשפט, לא אפשר לסנגורו לחקור את העדים במהלך שמיעת ההוכחות ועמד לכל אורך ההליך בסמוך לכותל ימני של אולם בית המשפט כשפניו מופנים למזגן. לטענת ב"כ המערער, סבלנותו של בית המשפט פקעה לנוכח התנהגותו של המערער, ונראה כי בין שיקוליו של בית המשפט בקביעת העונש, שקל בית המשפט גם את התייחסות המערער לבית המשפט.
ב"כ המערער טוען כי בית המשפט טעה בקביעת מתחם העונש ההולם. לטענתו, מתחם הענישה הראוי נע בין של"צ ללא הרשעה לבין מספר חודשי מאסר בפועל במקרים חמורים במיוחד. לטענתו, במרכז המתחם, למקרים הרגילים, מצוי עונש של מאסר על תנאי וקנס או מאסר על תנאי ושל"צ.
ב"כ המערער טוען כי לא היה מקום ליתן משקל ליחסו של המערער למדינה ולרשויותיה וכי יחס זה של המערער אינו מצדיק שליחתו של המערער למאסר.
כן נטען לפגמים במעצרו של המערער בשעה שירק על השוטרת, בכך שהוחזק כבול בניידת משטרה ולא הובל מיד לתחנת המשטרה.
ב"כ המערער טוען עוד כי טעה בית המשפט קמא בהתייחסותו המחמירה במיוחד לקריאות "נאצים" (לב"כ המערער טענות לעניין הראיות בעניין זה, אך כאמור הערעור הוא בעניין עונש המאסר בלבד ואינו ערעור על הכרעת הדין).
נטען כי בית המשפט התעלם מהיעדר עבר פלילי, מהיותו של המערער נשוי ואב לשבעה ילדים וזו הסתבכותו היחידה עם החוק, וכי כיום, שש שנים לאחר האירוע, אין זה מן המידה להכניס את המערער לבית הסוהר.
לחילופין נטען כי בית המשפט לא ניכה את מלוא ימי מעצרו של המערער, ובהם ימים בהם נעצר המערער במסגרת צו הבאה.
4. המשיבה טענה כי העונש שנגזר הולם את העבירות שביצע המערער כלפי שוטרים ואין להן כלום עם התנהגותו בבית המשפט ובוודאי שאין טעות המחייבת התערבות ערכאת הערעור.